בלילה קר של חורף, כאשר השמיים היו צלולים במיוחד, קרה משהו מופלא.
כוכב קטן החליט שהוא עייף מלהיות תלוי בשמיים. הוא רצה לראות את העולם מקרוב.
"אני הולך לטייל," הכריז הכוכב, ובזהירות החל לרדת מהשמיים.
התושבים בכפר הקטן הביטו בשמיים בתדהמה. "תראו!" קראו, "כוכב נופל!"
אבל זה לא היה כוכב נופל רגיל. זה היה כוכב שבחר לרדת.
הכוכב נחת ברכות בגינה של ילדה קטנה בשם מאיה. היא לא פחדה. במקום זה, היא חייכה.
"שלום," אמרה מאיה. "אתה רעב?"
הכוכב הבהב בשמחה. לראשונה מאז שנברא, הרגיש מוערך.
באותו לילה, מאיה והכוכב שוחחו על החיים. הכוכב סיפר לה על השמיים, ומאיה סיפרה לו על האדמה.
עם עלות השחר, הכוכב ידע שעליו לחזור. אבל לפני שעלה, הוא נתן למאיה מתנה - נצנוץ קטן של אור שלו.
"שמרי על זה," אמר, "וכאשר את עצובה, הוא יזכיר לך שתמיד יש מישהו ששומע."
מאז אותו לילה, מאיה נושאת איתה את הנצנוץ. וכל פעם שהיא מביטה בשמיים, היא יודעת שיש לה חבר שם למעלה.
והכוכב? הוא חזר לשמיים עם סיפור מופלא לספר לחבריו.