לפני הרבה שנים חי מלך שהיה לו גן יפהפה. בגן עמד עץ מיוחד, שגדלו עליו תפוחים של זהב. את התפוחים ספרו כל הזמן, ובדיוק כשהתחילו להבשיל, גילו שבכל לילה נעלם תפוח אחד.
המלך כעס מאוד, וציווה על הגנן לשמור על העץ כל הלילה. הגנן שלח את בנו הבכור לשמור. אבל בסביבות חצות הבן נרדם, ובבוקר שוב היה חסר תפוח. בלילה שאחריו שמר הבן השני, וגם הוא נרדם בחצות, ובבוקר נעלם עוד תפוח.
אז אמר הבן השלישי, הצעיר מכולם, שהוא רוצה לשמור. בהתחלה הגנן לא הסכים, כי פחד שיקרה לו משהו רע. אבל בסוף הוא נתן לו ללכת, והבחור שכב מתחת לעץ וחיכה.
כשהשעון צלצל שתים עשרה, הוא שמע רשרוש באוויר, ופתאום הגיעה ציפור עשויה כולה מזהב טהור. בזמן שהציפור ניקרה באחד התפוחים, קפץ הבן של הגנן וירה בה חץ. החץ לא פגע בה, אבל נשרה ממנה נוצת זהב אחת מהזנב, והיא עפה משם.
בבוקר הביאו את נוצת הזהב למלך, וכל היועצים נאספו. כולם הסכימו שהנוצה הזאת שווה יותר מכל העושר של הממלכה. אבל המלך אמר: "מה אעשה עם נוצה אחת? אני רוצה את כל הציפור!"
הבן הבכור של הגנן יצא לדרך, ובטוח היה שימצא את ציפור הזהב בקלות. אחרי שהלך קצת, הגיע לקצה של יער, וראה שועל יושב ליד העצים. הוא לקח את הקשת שלו והתכונן לירות בו.
"אל תירה בי," אמר השועל, "ואני אתן לך עצה טובה. אני יודע שאתה מחפש את ציפור הזהב. בערב תגיע לכפר, ותראה שם שני בתי מלון, אחד מול השני. אחד מהם יפה ושמח, אבל אל תיכנס אליו. תישן דווקא בשני, גם אם הוא נראה לך עני ומוזנח."
אבל הבן חשב לעצמו: "מה כבר יכולה חיה כזאת לדעת?" והוא ירה חץ בשועל. החץ החטיא, והשועל הרים את הזנב וברח לתוך היער.
בערב הגיע הבן לכפר עם שני בתי המלון. באחד מהם אנשים שרו, רקדו ואכלו ארוחות חגיגיות, והשני נראה מלוכלך ועני. "הייתי טיפש אם הייתי הולך לבית המוזנח ההוא ומשאיר את המקום הנפלא הזה," אמר. אז הוא נכנס לבית היפה, אכל ושתה ונהנה, ושכח לגמרי את הציפור, ואפילו את הבית שלו.
עבר זמן, והבן הבכור לא חזר, ואף אחד לא שמע ממנו. אז יצא לדרך הבן השני, וקרה לו בדיוק אותו דבר. גם הוא פגש את השועל וקיבל ממנו את העצה הטובה. אבל כשהגיע לשני בתי המלון, אחיו הגדול עמד בחלון של הבית השמח וקרא לו להיכנס. הוא לא הצליח להתאפק, נכנס, ושכח גם הוא את ציפור הזהב ואת הבית.
עבר עוד זמן, והבן הצעיר רצה גם הוא לצאת לעולם הגדול ולחפש את ציפור הזהב. אבא שלו לא רצה לשמוע על זה הרבה זמן, כי אהב אותו מאוד ופחד שגם לו יקרה משהו ולא יחזור. אבל הבן לא נח עד שאבא שלו הסכים.
כשהגיע ליער, פגש גם הוא את השועל ושמע את אותה עצה טובה. אבל הוא הודה לשועל ולא ניסה לפגוע בו כמו האחים שלו. אז אמר לו השועל: "שב על הזנב שלי, וכך תתקדם מהר יותר." הבחור התיישב, השועל התחיל לרוץ, והם טסו מעל אבנים וגבעות כל כך מהר, שהשיער שלהם שרק ברוח.
כשהגיעו לכפר, עשה הבן כמו שהשועל אמר. בלי להסתכל לצדדים הוא הלך לבית המלון העני וישן שם כל הלילה בשקט.
בבוקר, כשיצא לדרך, חיכה לו השועל ואמר: "לך ישר עד שתגיע לטירה. לפני הטירה שוכבים הרבה חיילים, ישנים ונוחרים. אל תשים לב אליהם. היכנס לטירה ולך מחדר לחדר, עד שתגיע לחדר שבו יושבת ציפור הזהב בכלוב של עץ. ממש לידה עומד כלוב זהב יפהפה. אבל אל תוציא את הציפור מהכלוב הפשוט כדי להכניס אותה לכלוב היפה, אחרת תצטער על זה!" אחר כך השועל שוב פרש את הזנב, הבחור התיישב עליו, והם טסו מעל אבנים וגבעות עד שהשיער שלהם שרק ברוח.
ליד שער הטירה הכל היה בדיוק כמו שהשועל אמר. הבן נכנס ומצא את החדר שבו הייתה תלויה ציפור הזהב בכלוב של עץ. מתחת עמד כלוב הזהב, ולידו היו מונחים שלושת תפוחי הזהב שנעלמו מהגן.
אז הוא חשב לעצמו: "זה יהיה מצחיק להביא ציפור יפה כל כך בכלוב פשוט ועלוב כזה." הוא פתח את הדלת, תפס את הציפור והכניס אותה לכלוב הזהב. אבל הציפור צווחה כל כך חזק, שכל החיילים התעוררו. הם תפסו אותו והביאו אותו לפני המלך.
למחרת בבוקר שפטו אותו, וגזרו עליו עונש מוות. אבל אמרו לו שאם יביא למלך את סוס הזהב, שרץ מהר כמו הרוח, הוא יינצל, ואפילו יקבל את ציפור הזהב במתנה.
הבן יצא שוב לדרך, נאנח ועצוב מאוד. פתאום הופיע החבר שלו, השועל, ואמר: "אתה רואה מה קרה כי לא הקשבת לי? בכל זאת אגיד לך איך למצוא את סוס הזהב, אם תעשה בדיוק מה שאני אומר. לך ישר עד שתגיע לטירה שבה הסוס עומד באורווה. לידו ישכב השומר של הסוסים, ישן ונוחר. קח את הסוס בשקט, אבל תקפיד לשים עליו את האוכף הישן, שעשוי מעור, ולא את אוכף הזהב שמונח לידו." הבן התיישב על הזנב של השועל, והם טסו מעל אבנים וגבעות עד שהשיער שלהם שרק ברוח.
הכל הלך כמו שצריך. השומר שכב ונחר, והיד שלו הייתה מונחת על אוכף הזהב. אבל כשהבן הסתכל על הסוס, הוא חשב שזה ממש חבל לשים עליו אוכף עור פשוט. "אתן לו את האוכף היפה," אמר. "מגיע לו."
ברגע שהרים את אוכף הזהב, השומר התעורר וצעק כל כך חזק, שכל השומרים רצו לשם ותפסו אותו. בבוקר שוב הביאו אותו למשפט, ושוב גזרו עליו עונש מוות. אבל הסכימו שאם יביא לשם את הנסיכה היפהפייה, הוא יחיה, ויקבל גם את הציפור וגם את הסוס.
הוא הלך משם עצוב מאוד, אבל השועל הזקן בא ואמר: "למה לא הקשבת לי? אם היית מקשיב, היית לוקח גם את הציפור וגם את הסוס. בכל זאת אתן לך עצה עוד פעם אחת. לך ישר, ובערב תגיע לטירה. בשתים עשרה בלילה הנסיכה הולכת לבית המרחץ. גש אליה ותן לה נשיקה, והיא תסכים ללכת איתך. אבל תיזהר לא לתת לה ללכת להיפרד מאבא ואמא שלה." אחר כך השועל פרש את הזנב, והם טסו מעל אבנים וגבעות עד שהשיער שלהם שרק שוב ברוח.
כשהגיעו לטירה, הכל היה כמו שהשועל אמר. בשתים עשרה בלילה פגש הבחור את הנסיכה בדרך לבית המרחץ ונתן לה נשיקה. היא הסכימה לברוח איתו, אבל התחננה בדמעות שייתן לה להיפרד מאבא שלה. בהתחלה הוא סירב, אבל היא בכתה עוד ועוד ונפלה לרגליו, עד שבסוף הוא הסכים. וברגע שהיא הגיעה לבית של אבא שלה, השומרים התעוררו, והוא נתפס שוב.
הביאו אותו לפני המלך, והמלך אמר: "לעולם לא תקבל את הבת שלי, אלא אם כן תוך שמונה ימים תחפור ותעיף מכאן את הגבעה שמסתירה לי את הנוף מהחלון." הגבעה הייתה כל כך גדולה, שגם כל העולם ביחד לא היה מצליח להזיז אותה.
הבחור עבד שבעה ימים, וכמעט לא הצליח לעשות כלום. אז בא השועל ואמר: "שכב ולך לישון. אני אעבוד במקומך." ובבוקר, כשהתעורר, הגבעה נעלמה! הבחור הלך שמח אל המלך ואמר לו שהגבעה כבר לא שם, ועכשיו הוא חייב לתת לו את הנסיכה.
המלך נאלץ לעמוד במילה שלו, והבחור והנסיכה יצאו לדרך. אז בא השועל ואמר לו: "אנחנו נשיג את שלושתם: את הנסיכה, את הסוס ואת הציפור."
"אוי," אמר הבחור, "זה היה נפלא, אבל איך תצליח לעשות את זה?"
"אם רק תקשיב לי, זה אפשרי," אמר השועל. "כשתגיע למלך של הסוס והוא ישאל איפה הנסיכה היפה, תגיד: 'הנה היא!' הוא ישמח מאוד. אחר כך תעלה על סוס הזהב שייתנו לך, ותושיט יד כדי להיפרד מכולם. אבל את הנסיכה תשאיר לסוף. אז תרים אותה מהר אל הסוס, מאחוריך, ותדהר משם הכי מהר שאתה יכול."
הכל הלך כמו שצריך. אז אמר השועל: "כשתגיע לטירה שבה נמצאת הציפור, אני אשאר עם הנסיכה ליד השער, ואתה תרכב פנימה ותדבר עם המלך. כשהוא יראה שזה הסוס הנכון, הוא יביא את הציפור. אבל אתה תישאר לשבת על הסוס ותגיד שאתה רוצה לבדוק אותה, לראות שזו באמת ציפור הזהב. וכשהיא תהיה ביד שלך, תרכב משם."
גם זה קרה בדיוק כמו שהשועל אמר. הם לקחו את הציפור, הנסיכה עלתה שוב על הסוס, והם רכבו עד שהגיעו ליער גדול.
שם הופיע השועל ואמר: "בבקשה, הרוג אותי, וחתוך לי את הראש ואת הרגליים." אבל הבחור סירב. אז אמר השועל: "בכל מקרה, אתן לך עצה טובה. היזהר משני דברים: אל תקנה את החופש של אף אחד שעומדים לתלות אותו, ואל תשב על שפת שום נהר." והוא הלך משם.
"נו," חשב הבחור, "את העצה הזאת לא קשה לשמור."
הוא המשיך לרכוב עם הנסיכה, עד שהגיע לכפר שבו נשארו שני האחים שלו. שם שמע רעש ומהומה גדולה, וכששאל מה קרה, אמרו לו האנשים: "הולכים לתלות שני אנשים."
כשהתקרב, ראה שהשניים הם האחים שלו, שהפכו לשודדים. "אין שום דרך להציל אותם?" שאל. האנשים אמרו שלא, אלא אם כן ייתן את כל הכסף שלו כדי לקנות להם חופש. הוא לא עצר לחשוב בכלל, שילם את כל מה שביקשו, והאחים שלו שוחררו והמשיכו איתו בדרך הביתה.
כשהגיעו ליער שבו פגשו את השועל בפעם הראשונה, היה שם כל כך קריר ונעים, שהאחים אמרו: "בוא נשב ליד הנהר ונחה קצת, נאכל ונשתה." הוא אמר "כן", שכח את העצה של השועל, והתיישב על שפת הנהר.
ובזמן שלא חשד בכלום, האחים באו מאחוריו, דחפו אותו במורד הגדה, ולקחו את הנסיכה, את הסוס ואת הציפור. הם חזרו הביתה אל המלך שלהם ואמרו: "את כל זה השגנו בעבודה קשה!"
בממלכה הייתה שמחה גדולה. אבל הסוס לא רצה לאכול, הציפור לא רצתה לשיר, והנסיכה בכתה.
הבן הצעיר נפל לתחתית הנהר. למזלו, הנהר היה כמעט יבש, אבל העצמות שלו כמעט נשברו, והגדה הייתה כל כך תלולה שלא מצא שום דרך לצאת.
אז הגיע השועל הזקן עוד פעם אחת, ונזף בו שלא הקשיב לעצה שלו, כי אחרת שום דבר רע לא היה קורה לו. "בכל זאת," אמר, "אני לא יכול להשאיר אותך כאן. תחזיק חזק בזנב שלי." הוא משך אותו מתוך הנהר, וכשעלה על הגדה אמר לו: "האחים שלך שמו שומרים שיהרגו אותך אם ימצאו אותך בממלכה."
אז הבחור התלבש כמו אדם עני, ונכנס בסוד לחצר המלך. הוא בקושי עבר את הדלת, וכבר הסוס התחיל לאכול, הציפור התחילה לשיר, והנסיכה הפסיקה לבכות.
הוא הלך למלך וסיפר לו על כל התרגילים הרעים של האחים שלו. האחים נתפסו ונענשו, והנסיכה ניתנה לו שוב. ואחרי שהמלך מת, הוא היה ליורש של הממלכה.
הרבה זמן אחר כך, הוא יצא יום אחד לטייל ביער, והשועל הזקן פגש אותו. השועל התחנן אליו, עם דמעות בעיניים, שיהרוג אותו ויחתוך לו את הראש ואת הרגליים. ובסוף הוא עשה את זה. ובאותו רגע השועל הפך לאדם! התברר שהוא האח של הנסיכה, שהלך לאיבוד לפני הרבה הרבה שנים.