יש אנשים שנולדו עם מזל. כל מה שהם עושים או מנסים לעשות מצליח להם. כל מה שנופל לידיהם הופך לרווח. לא משנה לאיזה כיוון זורקים אותם, הם תמיד נוחתים על הרגליים, כמו חתול, ורק ממשיכים הלאה עוד יותר מהר. אולי העולם לא תמיד חושב עליהם מה שהם חושבים על עצמם, אבל מה אכפת להם מהעולם? מה העולם כבר מבין בזה?
אחד מבעלי המזל האלה היה השכן שלנו, הנס. שבע שנים ארוכות הוא עבד קשה אצל האדון שלו. בסוף אמר לו: "אדוני, הזמן שלי נגמר. אני צריך לחזור הביתה ולראות שוב את אמא המסכנה שלי. בבקשה, שלם לי את המשכורת שלי ותן לי ללכת."
האדון אמר: "היית משרת נאמן וטוב, הנס, ולכן תקבל שכר יפה." והוא נתן לו גוש כסף גדול כמו הראש שלו.
הנס הוציא את המטפחת שלו, עטף בה את גוש הכסף, זרק אותו על הכתף ויצא לדרך הביתה. בזמן שהלך לאט, גורר רגל אחרי רגל, ראה אדם רוכב בעליזות על סוס נהדר.
"אוי," אמר הנס בקול, "כמה נפלא לרכוב על סוס! הנה הוא יושב לו בנוחות ובשמחה, כאילו הוא בבית, על הכיסא ליד האח. הוא לא נתקל באבנים, לא שוחק את הנעליים, ומתקדם בלי לשים לב בכלל."
הנס לא דיבר בשקט, והרוכב שמע הכל. "נו, חבר," אמר, "אז למה אתה הולך ברגל?"
"אוי," אמר הנס, "אני צריך לסחוב את המשא הזה. נכון, זה כסף, אבל הוא כל כך כבד שאני לא יכול להרים את הראש, והוא מכאיב לי נורא בכתף."
"מה דעתך שנתחלף?" אמר הרוכב. "אני אתן לך את הסוס שלי, ואתה תיתן לי את הכסף. כך תחסוך לעצמך את כל הטרחה של לסחוב משא כבד כזה."
"בשמחה רבה!" אמר הנס. "אבל מכיוון שאתה כל כך נחמד אליי, אני חייב להגיד לך דבר אחד: יהיה לך קשה מאוד לסחוב את הכסף הזה."
הרוכב ירד מהסוס, לקח את הכסף ועזר להנס לעלות. הוא שם לו את המושכות ביד אחת ואת השוט ביד השנייה, ואמר: "כשתרצה לרכוב ממש מהר, תצקצק חזק בשפתיים ותצעק 'דהיי!'"
הנס היה מאושר כשישב על הסוס. הוא הזדקף, פרש את המרפקים, הצליף בשוט ורכב משם בשמחה. רגע אחד שרק מנגינה עליזה, ורגע אחר כך שר:
"בלי דאגה ובלי צער,
מה אכפת לי מה יהיה מחר!
רק צחוק ושמחה בלב,
ושיר עליז שאני אוהב!"
אחרי זמן מה חשב שהוא רוצה לרכוב קצת יותר מהר. הוא צקצק בשפתיים וצעק "דהיי!" הסוס פתח בדהרה פרועה, ולפני שהנס הבין מה קורה, הוא עף מהסוס ונחת על הגב בצד הדרך.
הסוס היה בורח, אילולא רועה שעבר שם עם פרה עצר אותו. הנס התאושש מהר וקם על הרגליים, כועס מאוד. הוא אמר לרועה: "הרכיבה הזאת היא לא בדיחה, כשיש לך מזל רע לעלות על חיה כזאת שמועדת וזורקת אותך כאילו היא רוצה לשבור לך את המפרקת. עכשיו נגמר לי, פעם אחת ולתמיד! הפרה שלך מוצאת חן בעיניי הרבה יותר מהחיה המפוארת הזאת, שעשתה לי את התרגיל הזה והרסה לי את המעיל הכי טוב שלי בשלולית. והשלולית, אגב, לא ממש מריחה כמו זר פרחים. אחרי פרה אפשר ללכת לאט, בנחת, ובנוסף לקבל חלב, חמאה וגבינה כל יום. מה לא הייתי נותן כדי שתהיה לי פרה כזאת!"
"טוב," אמר הרועה, "אם אתה כל כך אוהב אותה, אחליף את הפרה שלי בסוס שלך. אני אוהב לעשות טובות לשכנים שלי, גם אם אני מפסיד בעצמי."
"עשינו עסק!" אמר הנס בשמחה, וחשב: "איזה לב זהב יש לאיש הטוב הזה!" הרועה קפץ על הסוס, איחל להנס ולפרה בוקר טוב, ורכב משם.
הנס ניקה את המעיל, שטף את הפנים והידיים, נח קצת, ואז המשיך ללכת בנחת עם הפרה. הוא חשב שעשה עסקה מוצלחת מאוד. "אם רק תהיה לי פרוסת לחם, ותמיד אוכל להשיג אחת, אוכל לאכול איתה חמאה וגבינה מתי שארצה. וכשאהיה צמא, אחלוב את הפרה ואשתה חלב. מה עוד אפשר לבקש?"
כשהגיע לפונדק, עצר שם, אכל את כל הלחם שלו, ונתן את המטבע האחרון שלו בשביל משהו לשתות. אחרי שנח, המשיך בדרך עם הפרה לכיוון הכפר של אמא שלו.
אבל בצהריים החום התחיל להיות כבד. בסוף הוא הגיע לשדה פתוח ורחב, שלקח יותר משעה לחצות, והיה לו כל כך חם וכל כך צמא שהלשון שלו נדבקה לחך. "יש לי פתרון לזה," חשב. "עכשיו אחלוב את הפרה ואשתה."
הוא קשר אותה לגדם של עץ, והחזיק את כובע העור שלו מתחתיה כדי לחלוב לתוכו. אבל לא יצאה אפילו טיפה אחת! מי היה מאמין שהפרה הזאת, שהייתה אמורה לתת לו חלב וחמאה וגבינה, הייתה יבשה כל הזמן? הנס לא חשב לבדוק את זה.
בזמן שהנס ניסה את מזלו בחליבה, ועשה את זה בגמלוניות גדולה, הפרה התחילה לחשוב שהוא ממש מטריד. בסוף היא נתנה לו בעיטה כזאת בראש, שהוא נפל, ושכב שם הרבה זמן בלי הכרה.
למזלו, עבר שם קצב שדחף חזיר במריצה. "מה קרה לך, ידידי?" שאל הקצב, ועזר לו לקום. הנס סיפר לו מה קרה: שהיה צמא ורצה לחלוב את הפרה, וגילה שגם הפרה יבשה.
הקצב נתן לו בקבוק לשתות ואמר: "הנה, שתה ותתרענן. הפרה שלך לא תיתן לך חלב. אתה לא רואה שהיא פרה זקנה?"
"אוי, אוי!" אמר הנס. "מי היה מאמין? איזו בושה לקחת לי את הסוס ולתת לי רק פרה יבשה! ומה אעשה איתה? אני גם לא אוהב בשר בקר, הוא לא רך מספיק בשבילי. אילו זה היה חזיר, כמו האדון השמן הזה שאתה מסיע לו בנחת, אפשר היה לעשות איתו משהו. לפחות אפשר היה להכין ממנו נקניקיות."
"טוב," אמר הקצב, "אני לא אוהב לסרב כשמבקשים ממני לעשות טובה של שכנים. בשבילך אתחלף איתך, ואתן לך את החזיר השמן והיפה שלי תמורת הפרה."
"שאלוהים יברך אותך על טוב הלב שלך!" אמר הנס, ונתן לקצב את הפרה. הוא הוריד את החזיר מהמריצה והוביל אותו בחבל שהיה קשור לרגל שלו.
וכך הוא המשיך ללכת, ונדמה היה שעכשיו הכל מסתדר לו. נכון, קרו לו כמה צרות, אבל עכשיו קיבל פיצוי על כולן. ואיך יכול להיות אחרת, עם חבר לדרך כמו זה שהיה לו עכשיו?
האדם הבא שפגש היה כפרי שסחב אווז לבן ויפה. הכפרי עצר לשאול מה השעה, ומזה התגלגלה שיחה. הנס סיפר לו על כל המזל שלו, על כל העסקאות הטובות שעשה, ואיך כל העולם מחייך אליו.
אז התחיל הכפרי לספר את הסיפור שלו, ואמר שהוא לוקח את האווז לחגיגה של תינוק שנולד. "תרגיש," אמר, "כמה הוא כבד, והוא רק בן שמונה שבועות! מי שיצלה ויאכל אותו ימצא עליו הרבה שומן, הוא חי חיים טובים!"
"אתה צודק," אמר הנס, ושקל את האווז ביד. "אבל אם מדברים על שומן, גם החזיר שלי הוא לא דבר קטן."
בינתיים הכפרי התחיל להיראות רציני, והניד בראש. "תשמע," אמר, "ידידי היקר, אתה נראה בחור טוב, אז אני לא יכול שלא לעזור לך. החזיר שלך עלול להכניס אותך לצרה. בכפר שממנו באתי עכשיו, גנבו לבעל האחוזה חזיר מהדיר. נבהלתי נורא כשראיתי אותך, כי חשבתי שאולי זה החזיר שלו. אם זה נכון, ויתפסו אותך, זה ייגמר רע. הדבר הכי קטן שיעשו לך זה לזרוק אותך לבריכה של הסוסים. אתה יודע לשחות?"
הנס המסכן נבהל מאוד. "איש טוב," קרא, "בבקשה, תוציא אותי מהצרה הזאת! אני לא יודע איפה החזיר הזה נולד וגדל, ואולי באמת הוא של בעל האחוזה. אתה מכיר את האזור הזה יותר טוב ממני. קח את החזיר שלי ותן לי את האווז."
"הייתי צריך לקבל משהו נוסף בעסקה הזאת," אמר הכפרי. "אווז שמן תמורת חזיר, באמת! לא כל אחד היה עושה בשבילך כל כך הרבה. אבל לא אקשה עליך, כי אתה בצרה." הוא לקח את החבל ביד, והוביל את החזיר משם בשביל צדדי.
הנס המשיך בדרך הביתה, בלי שום דאגה. "בסך הכל," חשב, "הבחור הזה ממש נפל בפח. לא אכפת לי של מי החזיר, אבל מאיפה שלא בא, הוא היה חבר טוב מאוד בשבילי. אני הרווחתי הכי הרבה מהעסקה. קודם כל יהיה צלי נהדר. אחר כך יהיה לי שומן אווז לחצי שנה. ואחר כך יש את כל הנוצות הלבנות והיפות. אכניס אותן לכרית שלי, ואז בטוח אישן כמו תינוק. כמה אמא שלי תשמח! מה חזיר? תנו לי אווז שמן ויפה!"
כשהגיע לכפר הבא, ראה משחיז סכינים עם גלגל ההשחזה שלו, עובד ושר:
"מהר אל הר, מעמק לעמק,
אני נודד ושר בלי הפסק,
עבודה קלה וחיים טובים,
כל העולם הוא בית לי ולחברים!
מי עוד שמח ועליז כמוני?"
הנס עמד והסתכל זמן מה, ובסוף אמר: "בטח מצבך טוב, אדון משחיז! אתה נראה כל כך שמח בעבודה שלך."
"כן," אמר המשחיז, "יש לי מקצוע של זהב. משחיז טוב אף פעם לא מכניס יד לכיס בלי למצוא בו כסף. אבל איפה השגת את האווז היפה הזה?"
"לא קניתי אותו. נתתי תמורתו חזיר."
"ואיפה השגת את החזיר?"
"נתתי תמורתו פרה."
"והפרה?"
"נתתי תמורתה סוס."
"והסוס?"
"נתתי תמורתו גוש כסף גדול כמו הראש שלי."
"והכסף?"
"אה! עבדתי בשבילו קשה שבע שנים ארוכות."
"עד עכשיו הצלחת יפה בעולם," אמר המשחיז. "אבל אילו יכולת למצוא כסף בכיס בכל פעם שאתה מכניס אליו יד, היית מתעשר."
"נכון מאוד. אבל איך עושים את זה?"
"איך? פשוט מאוד, אתה צריך להיות משחיז כמוני," אמר המשחיז. "אתה צריך רק אבן משחזת, וכל השאר יבוא מעצמו. הנה יש לי אחת, כמעט לא משומשת. לא אבקש עליה יותר מהאווז שלך. אתה קונה?"
"איך אתה בכלל שואל?" אמר הנס. "אהיה האיש הכי מאושר בעולם אם יהיה לי כסף בכל פעם שאכניס יד לכיס. מה עוד אצטרך? הנה האווז."
"עכשיו," אמר המשחיז, ונתן לו אבן רגילה ומחוספסת ששכבה לידו, "זו אבן מצוינת. רק תעבוד איתה מספיק טוב, ותוכל לחדד בה אפילו מסמר ישן."
הנס לקח את האבן והלך לדרכו בלב קל. העיניים שלו נצצו משמחה, והוא אמר לעצמו: "אני בטח נולדתי בשעה של מזל. כל מה שאני רוצה ומבקש בא אליי מעצמו. האנשים כל כך נחמדים! הם באמת חושבים שאני עושה להם טובה כשאני נותן להם לעשות אותי עשיר ולתת לי עסקאות טובות."
בינתיים התחיל להיות עייף, וגם רעב, כי את המטבע האחרון שלו נתן מרוב שמחה כשקיבל את הפרה.
בסוף כבר לא יכול היה להמשיך, כי האבן הכבידה עליו מאוד. הוא גרר את עצמו לשפת נהר, כדי לשתות קצת מים ולנוח. הוא הניח את האבן בזהירות לידו על הגדה. אבל כשהתכופף לשתות, שכח ממנה, דחף אותה קצת, והיא התגלגלה ונפלה, פלופ, לתוך הנהר.
לרגע הסתכל הנס איך היא שוקעת במים העמוקים והצלולים. ואז קפץ ורקד משמחה, ושוב כרע על הברכיים והודה לשמיים, עם דמעות בעיניים, על כך שלקחו ממנו את הצרה היחידה שלו, האבן המכוערת והכבדה.
"כמה אני מאושר!" קרא. "אף אחד אף פעם לא היה בר מזל כמוני!" הוא קם בלב קל, חופשי מכל הצרות, והלך עד שהגיע לבית של אמא שלו. ושם סיפר לה כמה קלה הדרך למזל טוב.