לכלב רועים אחד היה אדון שלא דאג לו בכלל, ולעתים קרובות נתן לו לסבול רעב נורא. בסוף הכלב לא יכול היה לסבול את זה יותר, והוא ברח משם, עצוב ומדוכא מאוד.
בדרך פגש דרור, שאמר לו: "למה אתה כל כך עצוב, ידידי?"
"כי אני רעב מאוד מאוד," אמר הכלב, "ואין לי מה לאכול."
"אם זה כל העניין," ענתה הדרור, "בוא איתי לעיר הקרובה, ואמצא לך מהר הרבה אוכל."
אז הם הלכו יחד לעיר. כשעברו ליד חנות של קצב, אמרה הדרור לכלב: "עמוד כאן רגע, עד שאפיל לך חתיכת בשר." הדרור נחתה על המדף, הסתכלה קודם בזהירות מסביב לראות שאף אחד לא מסתכל, וניקרה ושרטה בסטייק שהיה מונח על קצה המדף, עד שבסוף הוא נפל. הכלב חטף אותו, רץ איתו לפינה, ואכל את כולו מהר.
"נו," אמרה הדרור, "תקבל עוד אם תרצה. בוא איתי לחנות הבאה, ואפיל לך עוד סטייק." כשהכלב אכל גם את זה, שאלה אותו הדרור: "נו, חבר טוב, אכלת מספיק?"
"אכלתי הרבה בשר," ענה, "אבל הייתי רוצה חתיכת לחם אחריו."
"אז בוא איתי," אמרה הדרור, "ותקבל מהר גם את זה." היא לקחה אותו למאפייה, וניקרה בשתי לחמניות שהיו מונחות בחלון עד שנפלו. וכיוון שהכלב עדיין רצה עוד, היא לקחה אותו לחנות אחרת והפילה לו עוד.
כשסיים לאכול, שאלה אותו הדרור אם אכל מספיק. "כן," אמר, "ועכשיו בואי נטייל קצת מחוץ לעיר."
אז שניהם יצאו לדרך הראשית. אבל היה חם, והם לא הלכו רחוק, והכלב אמר: "אני עייף מאוד. הייתי רוצה לישון קצת."
"טוב מאוד," ענתה הדרור, "תישן, ובינתיים אשב על השיח הזה." הכלב נמתח על הדרך ונרדם עמוק.
בזמן שישן, עבר שם עגלון עם עגלה רתומה לשלושה סוסים, ועליה שתי חביות יין. הדרור ראתה שהעגלון לא סוטה מהדרך, אלא ממשיך ישר במסלול שבו שוכב הכלב, ועומד לדרוס אותו. היא קראה: "עצור! עצור, אדון עגלון, אחרת זה ייגמר רע בשבילך!"
אבל העגלון רטן לעצמו: "את תעשי לי רע? באמת? מה כבר תוכלי לעשות?" הוא הצליף בשוט, ונסע עם העגלה על הכלב המסכן, והגלגלים הרגו אותו.
"הנה," קראה הדרור, "נבל אכזר, הרגת את החבר שלי, הכלב! עכשיו שים לב למה שאני אומרת: המעשה הזה יעלה לך בכל מה שיש לך!"
"תעשי מה שאת רוצה," אמר האיש הגס, "איזה נזק כבר תוכלי לעשות לי?" והמשיך לנסוע.
אבל הדרור זחלה מתחת לכיסוי של העגלה, וניקרה בפקק של אחת החביות עד שהוא השתחרר. כל היין נשפך החוצה, בלי שהעגלון ראה. בסוף הוא הסתכל אחורה, וראה שמהעגלה מטפטף, והחבית ריקה לגמרי.
"איזה מסכן אני!" קרא.
"עוד לא מסכן מספיק!" אמרה הדרור, ונחתה על הראש של אחד הסוסים וניקרה בו עד שהוא התרומם ובעט. כשהעגלון ראה את זה, הוא שלף את הגרזן שלו וניסה להכות את הדרור. אבל היא עפה משם, והמכה פגעה בסוס המסכן, והוא נפל ומת.
"איזה מסכן אני!" קרא.
"עוד לא מסכן מספיק!" אמרה הדרור. וכשהעגלון המשיך עם שני הסוסים האחרים, היא שוב זחלה מתחת לכיסוי של העגלה וניקרה את הפקק של החבית השנייה, וכל היין נשפך. כשהעגלון ראה את זה, קרא שוב: "איזה אומלל אני!"
אבל הדרור ענתה: "עוד לא מסכן מספיק!" ונחתה על הראש של הסוס השני וניקרה גם בו. העגלון רץ והכה בה שוב עם הגרזן, אבל היא עפה, והמכה פגעה בסוס השני, והוא מת במקום.
"איזה מסכן אני!" אמר.
"עוד לא מסכן מספיק!" אמרה הדרור, ונחתה על הסוס השלישי והתחילה לנקר גם אותו. העגלון השתגע מזעם, ובלי להסתכל ובלי לחשוב מה הוא עושה, הכה שוב בדרור, והרג גם את הסוס השלישי, כמו את שני האחרים.
"אוי! איזה אומלל אני!" קרא.
"עוד לא מסכן מספיק!" ענתה הדרור ועפה משם. "עכשיו אציק לך ואעניש אותך בבית שלך!"
העגלון נאלץ בסוף להשאיר את העגלה שלו, וללכת הביתה מלא כעס ותסכול. "אוי," אמר לאשתו, "איזה מזל רע היה לי! כל היין שלי נשפך, ושלושת הסוסים שלי מתו."
"אוי, בעלי," ענתה, "וציפור רעה נכנסה לבית, והביאה איתה את כל הציפורים שבעולם, אני בטוחה. הן התנפלו על התבואה שלנו בעליית הגג, ואוכלות אותה בקצב נוראי!"
הבעל רץ למעלה, וראה אלפי ציפורים יושבות על הרצפה ואוכלות את התבואה שלו, והדרור באמצען.
"איזה מסכן אני!" קרא העגלון, כי ראה שכמעט כל התבואה נעלמה.
"עוד לא מסכן מספיק!" אמרה הדרור. "האכזריות שלך עוד תעלה לך בחייך!" והיא עפה משם.
העגלון, כשראה שאיבד את כל מה שהיה לו, ירד למטבח. ועדיין לא הצטער על מה שעשה, אלא ישב בכעס ובזעף בפינה ליד האח. אבל הדרור ישבה מחוץ לחלון וקראה: "עגלון! האכזריות שלך תעלה לך בחייך!"
הוא קפץ בזעם, תפס את הגרזן וזרק אותו על הדרור. אבל הוא החטיא אותה ורק שבר את החלון. עכשיו קפצה הדרור פנימה, נעמדה על אדן החלון, וקראה: "עגלון! זה יעלה לך בחייך!"
אז הוא השתגע ונעשה עיוור מזעם, והכה באדן החלון בכוח כזה שהוא נבקע לשניים. וכשהדרור עפה ממקום למקום, העגלון ואשתו כעסו כל כך שהם שברו את כל הרהיטים שלהם: כוסות, כיסאות, ספסלים, השולחן, ובסוף אפילו את הקירות, ולא נגעו בציפור בכלל.
אבל בסוף הם תפסו אותה. האישה שאלה: "שאהרוג אותה מיד?"
"לא," צעק הוא, "זה יהיה עונש קל מדי בשבילה. אני אבלע אותה!"
אבל הדרור התחילה לפרפר, מתחה את הצוואר וקראה: "עגלון! זה עוד יעלה לך בחייך!"
הוא כבר לא יכול היה לחכות. הוא נתן לאשתו את הגרזן וצעק: "אישה, תכי בציפור ביד שלי!" והאישה הכתה, אבל החטיאה, ופגעה בראש של בעלה, והוא נפל מת. והדרור עפה בשקט הביתה, אל הקן שלה.
