למחרת, ב-17 באפריל, המילים הראשונות של פנקרוף המלח היו אל גדעון ספילט העיתונאי. "ובכן, אדוני," הוא שאל, "מה נעשה היום?" "מה שהקפטן יחליט," ענה העיתונאי.
עד עכשיו, החברים היו בנאים (שהכינו לבנים) וקדרים (שהכינו כלים מחרס). עכשיו הם עמדו להפוך ל"מטלורגים" – אנשים שיודעים להכין כלים ממתכת.
יום קודם לכן הם טיילו רחוק לאורך החוף. הם גילו שהאי גדול מאוד, והדרך להגיע ממנו ליבשה אחרת היא ארוכה מאוד – בערך 2,000 קילומטרים! אי אפשר לעבור מרחק כזה בסירה קטנה, בטח לא כשמזג האוויר הופך להיות סוער. פנקרוף המלח אמר את זה בבירור. לכן, הם החליטו שהם יישארו לעבור את החורף באי לינקולן, ושהם חייבים למצוא בית נוח יותר מהמערה שבה הם גרים עכשיו.
אבל כדי לבנות בית וכלים, הם היו צריכים ברזל. סיירוס המהנדס מצא סימנים לברזל בתוך סלעים בצד השני של האי. הברזל לא נמצא באדמה כשהוא נקי ומבריק, אלא הוא מעורבב בתוך אבנים. כדי להוציא אותו, צריך לשרוף את האבנים בחום גבוה מאוד עם פחם.
"אז קפטן," אמר פנקרוף, "אנחנו הולכים להכין ברזל?" "כן, חברי," ענה סיירוס המהנדס, "ובשביל זה – משהו שישמח אותך – אנחנו חייבים להתחיל בציד כלבי ים על האי הקטן." "ציד כלבי ים?" קרא המלח, "צריך כלבי ים כדי להכין ברזל?" "אם סיירוס אמר, הוא יודע!" ענה העיתונאי.
המסע אל אי כלבי הים סיירוס, הרברט, גדעון, נב ופנקרוף הלכו אל החוף. כשהיה "שפל" (כשהים נסוג לאחור), הם יכלו לעבור לאי הקטן ברגל מבלי להירטב מעל הברכיים.
על האי הם ראו מאות פינגווינים שלא פחדו מהם בכלל. הם לא פגעו בפינגווינים, כי הם לא רצו להפחיד את כלבי הים ששכבו על החול רחוק יותר. כלבי הים הם שחיינים מצוינים, אבל על היבשה הם זזים לאט מאוד ובצורה מצחיקה.
הציידים התחבאו מאחורי הסלעים וחיכו בשקט. אחרי שעה, כלבי הים יצאו לשחק על החול. פנקרוף והרברט הקיפו אותם מהצד כדי שלא יוכלו לברוח חזרה לים. פתאום פנקרוף צעק, והם הצליחו לתפוס שני כלבי ים גדולים.
"הנה כלבי הים שביקשת, קפטן!" אמר המלח. "מצוין," ענה סיירוס, "נכין מהעור שלהם מפוח!" "מפוח?" קרא פנקרוף, "אלו כלבי ים ברי מזל!" המפוח הוא מכשיר שנושף אוויר חזק על האש כדי להפוך אותה לחמה מאוד, וזה מה שהיה חסר להם כדי להמיס את הברזל. נב ופנקרוף הורידו את העור מהחיות, ושלושה ימים לאחר מכן, אחרי עבודה קשה, לסיירוס היה מפוח מצוין מעור.
התקופה המטאלית מתחילה ב-20 באפריל התחילה "התקופה המטאלית". החברים החליטו להקים מחנה ליד המקום שבו נמצאו הברזל והפחם, כדי שלא יצטרכו ללכת הלוך ושוב כל יום. הם בנו לעצמם סוכה מענפים ובוץ וישנו שם בלילה ליד מדורה גדולה כדי שחיות בר לא יתקרבו.
בדרך לשם הם עברו ביער עבות. הרברט מצא צמחים שנראים כמו בצלים גדולים, שהשורשים שלהם טעימים מאוד כשהם מבושלים. טופ הכלב רץ בין השיחים והפחיד חיות קטנות. הרברט וגדעון צדו שתי חיות שדומות לקנגורו וגם חיה מצחיקה שנראית כמו קיפוד עם מקור של ציפור. פנקרוף שאל מיד: "איזה טעם יהיה לזה בתוך הסיר?" והרברט ענה: "כמו בשר בקר מצוין!".
הם ראו גם חזיר בר וחיה שנקראת קואלה (שנראית כמו דב קטן על עץ). גדעון העיתונאי אפילו צייר אותה בפנקס שלו.
איך מכינים ברזל? למחרת, סיירוס והרברט מצאו את הסלעים עם הברזל. סיירוס הסביר להם שהם הולכים לעבוד כמו הנפחים הראשונים בהיסטוריה. הם שברו את הסלעים לחתיכות קטנות וניקו אותם. הם הניחו שכבות של פחם ושכבות של אבני ברזל בתוך ערימה גדולה.
אז הם חיברו את המפוח שהכינו מעור כלבי הים. המפוח נשף אוויר חזק לתוך האש, והטמפרטורה עלתה מאוד. זה היה קשה ודרש הרבה סבלנות, אבל בסוף זה הצליח! הם קיבלו גוש של ברזל חם ורך.
מכיוון שלא היה להם פטיש, הם השתמשו בגוש ברזל אחד כדי להכות על גוש ברזל שני, על גבי סלע גרניט חזק ששימש כסדן. לאט לאט, הם הצליחו לייצר מוטות ברזל.
מתוך הברזל הזה, סיירוס הצליח להכין משהו חזק עוד יותר – פלדה. הוא חימם את הברזל עם אבקת פחם בתוך כלי חרס. בעזרת הפלדה הזו, נב ופנקרוף הכינו כלים אמיתיים:
גרזנים לחטוב עצים.
אזמלים ופטישים.
אתים ומעדרים לחפירה באדמה.
מסורים ומסמרים.
ב-5 במאי, "תקופת המתכת" הסתיימה. עכשיו היו למתיישבים כלים חזקים מפלדה! הם חזרו למערה שלהם כשהם גאים מאוד. עכשיו, כשיש להם כלים, הם יכולים להתחיל לבנות דברים אמיתיים וגדולים הרבה יותר.