פתאום גדעון הכתב קפץ ממקומו. הוא אמר לפנקרופט המלח שהוא יחזור אליהם מאוחר יותר, והתחיל לטפס על הצוק לכיוון שבו נב הלך קודם. הוא כל כך דאג לחבר שלו, הקפטן, שהוא מיהר מאוד ונעלם מעבר לפינה של הסלע. הרברט הצעיר רצה ללכת איתו, אבל פנקרופט אמר לו:
"תישאר כאן, ילדי. אנחנו צריכים להכין מקום לישון ולמצוא אוכל קצת יותר טוב מהצדפות הקטנות האלו. כשהחברים שלנו יחזרו, הם יהיו עייפים ורעבים. יש עבודה לכולם!"
"אני מוכן לעזור!" ענה הרברט. "יופי," אמר פנקרופט. "בוא נעשה סדר: אנחנו עייפים, קר לנו ואנחנו רעבים. לכן אנחנו צריכים מחסה, אש ואוכל. ביער יש עצים, בקנים יש ביצים, ואנחנו רק צריכים למצוא בית." "אל דאגה," אמר הרברט, "אני אחפש מערה בין הסלעים, בטח נמצא איזה חור שנוכל לזחול לתוכו."
הם התחילו ללכת לאורך קיר הסלע הענקי. פנקרופט שם לב שיש שם חריץ בתוך הסלע, וחשב שאולי יוצא משם נהר של מים מתוקים. זה היה חשוב מאוד, כי הם היו חייבים מים לשתות.
הקיר של הסלע היה גבוה מאוד (בגובה של בניין ענקי!), ולא היו בו מערות. למעלה בשמיים עפו המון ציפורי ים שצרחו בקול. הן בטח לא ראו בני אדם מעולם, כי הן לא פחדו בכלל. הרברט מצא על הסלעים שליד הים צדפות מיוחדות שנקראות "ליתוֹדוֹמִים". "הן טעימות?" שאל פנקרופט. "מאוד!" ענה הרברט.
הרברט היה ילד חכם מאוד שלמד המון על טבע ועל חיות, והידע שלו עזר להם מאוד. הם אכלו את הצדפות והן היו טעימות, אבל אחרי האוכל הם נהיו מאוד צמאים. הם המשיכו ללכת ומצאו נחל קטן של מים צלולים ומתוקים. "הנה המים, ושם רחוק נמצא היער!" שמח פנקרופט. "עכשיו, הרברט, חסר לנו רק בית."
הם חיפשו וחיפשו, ובמקום מערה הם מצאו משהו מיוחד: קבוצה של סלעים ענקיים שנערמו אחד על השני בצורה מוזרה, וביניהם היו מעברים קטנים כמו במבוך. המקום הזה נקרא "הארובות". בתוך הסלעים היה מקום מוגן מהגשם, אבל הרוח נשבה שם חזק. פנקרופט אמר שאם הם יסגרו כמה מהחורים בעזרת אבנים וחול, זה יהיה בית נהדר!
"עכשיו," אמר פנקרופט, "צריך להביא עצים למדורה." הם הלכו ליער ומצאו המון ענפים יבשים על האדמה. היו שם עצים יפים עם ריח נהדר. אבל העצים היו כבדים מדי בשביל ששני אנשים יסחבו אותם עד לבית החדש שלהם. "איך נסחב את כל זה?" שאל הרברט. "יש לי רעיון!" ענה פנקרופט המלח. "נשתמש בנהר! הנהר יהיה כמו כביש שמוביל את העצים בשבילנו."
הם בנו רפסודה: הם קשרו גזעי עץ גדולים בעזרת חבלים שעשויים מצמחים מטפסים, והניחו עליהם המון ענפים. כשהמים בנהר התחילו לזרום לכיוון הים, הרפסודה פשוט שטפה עם העצים ישר עד לבית שלהם ב"ארובות".
בזמן שהם חיכו שהרפסודה תגיע, הם טיפסו למקום גבוה כדי לראות את כל האי. הם הסתכלו על הים, אבל לא ראו את הקפטן או את הכדור הפורח. הכל היה שומם. "אני בטוח שקפטן סמית' הצליח להציל את עצמו," אמר הרברט בתקווה. פנקרופט הנהן בעצב, הוא לא היה בטוח, אבל הוא לא רצה להעציב את הרברט.
מהמקום הגבוה הם ראו שהמקום שהם הגיעו אליו יפה מאוד. היו שם יערות ירוקים, נחל מתפתל ומרחוק הר גבוה עם שלג לבן על הראש. "אנחנו על אי?" שאל פנקרופט. "זה נראה אי גדול מאוד," ענה הרברט.
בדרך חזרה, הרברט מצא הפתעה: חורים בתוך הסלעים שבהם היו קנים של יוני סלע. בתוך הקנים היו עשרות ביצים! "נכין מהן חביתה!" צחק פנקרופט. "אבל איך תכין חביתה? בתוך הכובע שלך?" שאל הרברט בצחוק. "לא," ענה המלח, "נאכל אותן מבושלות בתוך הקליפה!"
הם אספו את הביצים בתוך מטפחת וחזרו לנהר. בדיוק בזמן! הרפסודה שלהם הגיעה עם כל העצים לפתח הבית. עכשיו היה להם אוכל, מים, עצים למדורה ומקום לישון.