פעם, לפני הרבה שנים, עכבר, ציפור ונקניק נעשו שותפים וגרו יחד בבית אחד. הרבה זמן הכל הלך טוב. הם חיו בנוחות גדולה, ואפילו הצליחו להגדיל מאוד את המזווה שלהם. התפקיד של הציפור היה לעוף כל יום ליער ולהביא עצים להסקה. העכבר הביא את המים, והנקניק דאג לבישול.
כשלאנשים טוב מדי, הם תמיד מתחילים להשתוקק למשהו חדש. וכך קרה שיום אחד, כשהציפור הייתה בחוץ, היא פגשה ציפור אחרת, והתרברבה בפניה כמה מצוין מסודר משק הבית שלה.
אבל הציפור האחרת לעגה לה, ואמרה שהיא פתיה מסכנה, שעושה את כל העבודה הקשה, בזמן ששני האחרים נשארים בבית ונהנים. כי כשהעכבר מדליק את האש ומביא את המים, הוא יכול ללכת לחדר הקטן שלו ולנוח עד שמגיע הזמן לערוך את השולחן. והנקניק רק צריך לשמור על הסיר ולראות שהאוכל מתבשל כמו שצריך. וכשמתקרבת שעת הארוחה, הוא פשוט קופץ לתוך המרק, או מתגלגל בין הירקות שלוש או ארבע פעמים, והנה הם משומנים, מומלחים ומוכנים להגשה. ואז, כשהציפור חוזרת הביתה ומניחה את המשא שלה, הם מתיישבים לשולחן. וכשהם גומרים לאכול, הם יכולים לישון כמה שהם רוצים עד הבוקר. וזה באמת חיים נפלאים מאוד.
בהשפעת הדברים האלה, למחרת בבוקר הציפור סירבה להביא את העצים. היא אמרה לאחרים שהיא הייתה המשרתת שלהם מספיק זמן, ושהייתה גם טיפשה, ושעכשיו הגיע הזמן לשנות, ולנסות דרך אחרת לחלק את העבודה. העכבר והנקניק התחננו והפצירו, אבל זה לא עזר. הציפור התעקשה, והיה צריך לנסות.
אז הם הטילו גורל. ויצא שהנקניק יביא את העצים, העכבר יבשל, והציפור תביא את המים.
ומה קרה עכשיו? הנקניק יצא לחפש עצים, הציפור הדליקה את האש, והעכבר העמיד את הסיר. ואז השניים חיכו עד שהנקניק יחזור עם העצים ליום הבא. אבל הנקניק נעדר כל כך הרבה זמן, שהם התחילו לדאוג, והציפור עפה לקראתו.
היא לא עפה רחוק, ופגשה כלב, שפגש את הנקניק, חשב שהוא שלל שמגיע לו, תפס אותו ובלע אותו. הציפור התלוננה בפני הכלב על השוד החצוף הזה, אבל שום דבר שאמרה לא עזר. הכלב ענה שהוא מצא על הנקניק מסמכים מזויפים, ולכן הוא איבד את חייו.
הציפור הרימה את העצים, עפה בעצב הביתה, וסיפרה לעכבר את כל מה שראתה ושמעה. שניהם היו אומללים מאוד, אבל החליטו לעשות את הכי טוב שאפשר ולהישאר יחד.
אז עכשיו הציפור ערכה את השולחן, והעכבר טיפל באוכל. הוא רצה להכין אותו באותה דרך כמו הנקניק, ולהתגלגל בין הירקות כדי להמליח ולשמן אותם, אז הוא קפץ לתוך הסיר. אבל זה נגמר רע מאוד, והעכבר המסכן לא יצא משם יותר.
עד מהרה נכנסה הציפור ורצתה להגיש את הארוחה, אבל לא ראתה את הטבח בשום מקום. בבהלה ובבלבול שלה, היא זרקה את העצים לכל עבר על הרצפה, קראה וחיפשה, אבל הטבח לא נמצא.
ואז חלק מהעצים שנזרקו ברשלנות נתפסו באש והתחילו לבעור. הציפור מיהרה להביא מים, אבל הדלי שלה נפל לבאר, והיא נפלה אחריו. והיא לא הצליחה לצאת, וטבעה.