בארץ רחוקה מאוד, ליד יער, זרם נחל יפה, ועל הנחל עמדה טחנה. בית הטוחן היה קרוב, ולטוחן, אתם צריכים לדעת, הייתה בת יפהפייה מאוד. היא גם הייתה פיקחית וחכמה מאוד. והטוחן היה כל כך גאה בה, שיום אחד סיפר למלך הארץ, שהיה בא לצוד ביער, שהבת שלו יודעת לטוות זהב מקש.
המלך הזה אהב מאוד כסף. וכשהוא שמע את ההתרברבות של הטוחן, התעוררה החמדנות שלו, והוא שלח להביא את הנערה אליו. הוא הוביל אותה לחדר בארמון שבו הייתה ערמה גדולה של קש, נתן לה גלגל טוויה, ואמר: "את כל זה צריך לטוות לזהב עד הבוקר, אם את רוצה לחיות."
לשווא אמרה הנערה המסכנה שזו הייתה רק התרברבות טיפשית של אבא שלה, ושהיא לא יכולה לעשות דבר כזה כמו לטוות קש לזהב. דלת החדר ננעלה, והיא נשארה לבד.
היא התיישבה בפינת החדר, והתחילה לבכות על הגורל הקשה שלה. ופתאום הדלת נפתחה, ואיש קטן ומצחיק נכנס בצליעה ואמר: "בוקר טוב לך, נערה טובה. למה את בוכה?"
"אוי," אמרה, "אני צריכה לטוות את הקש הזה לזהב, ואני לא יודעת איך."
"מה תיתני לי," אמר הגמד, "אם אעשה את זה בשבילך?"
"את השרשרת שלי," ענתה הנערה.
הוא קיבל את ההצעה, התיישב ליד הגלגל, ושרק ושר:
"סובב, סובב,
הנה, ראו!
גלגל, גלגל,
קש לזהב, הופ!"
והגלגל הסתובב בעליזות, העבודה נגמרה מהר, וכל הקש נטווה לזהב.
כשהמלך בא וראה את זה, הוא נדהם ושמח מאוד. אבל הלב שלו נעשה עוד יותר חמדן לרווח, והוא סגר שוב את בת הטוחן המסכנה עם משימה חדשה. היא לא ידעה מה לעשות, והתיישבה שוב לבכות. אבל הגמד פתח מהר את הדלת ואמר: "מה תיתני לי אם אעשה את המשימה שלך?"
"את הטבעת שעל האצבע שלי," אמרה. אז החבר הקטן שלה לקח את הטבעת, והתחיל שוב לעבוד ליד הגלגל, ושרק ושר:
"סובב, סובב,
הנה, ראו!
גלגל, גלגל,
קש לזהב, הופ!"
עד שהרבה לפני הבוקר, הכל נגמר שוב.
המלך שמח מאוד לראות את כל האוצר הנוצץ הזה. אבל עדיין לא היה לו מספיק. אז הוא לקח את בת הטוחן לערמה עוד יותר גדולה, ואמר: "את כל זה צריך לטוות הלילה. ואם זה יקרה, תהיי המלכה שלי."
ברגע שנשארה לבד, נכנס הגמד ואמר: "מה תיתני לי אם אטווה בשבילך זהב בפעם השלישית?"
"לא נשאר לי כלום," אמרה.
"אז תבטיחי לי," אמר האיש הקטן, "את הילד הקטן הראשון שיהיה לך כשתהיי מלכה."
"זה אולי בכלל לא יקרה," חשבה בת הטוחן. ומכיוון שלא ידעה שום דרך אחרת לעשות את המשימה, היא אמרה שתעשה מה שביקש. הגלגל הסתובב שוב לצלילי השיר הישן, והאיש הקטנטן טווה שוב את הערמה לזהב.
המלך בא בבוקר, ומצא כל מה שרצה, ונאלץ לקיים את המילה שלו. אז הוא התחתן עם בת הטוחן, והיא באמת נעשתה מלכה.
כשנולד לה הילד הקטן הראשון, היא שמחה מאוד, ושכחה את הגמד ואת מה שהבטיחה. אבל יום אחד הוא נכנס לחדר שלה, כשישבה ושיחקה עם התינוק שלה, והזכיר לה. היא הצטערה מאוד על הצרה שלה, ואמרה שתיתן לו את כל העושר של הממלכה אם ישחרר אותה מההבטחה, אבל לשווא. עד שבסוף הדמעות שלה ריככו אותו, והוא אמר: "אתן לך שלושה ימים. אם במשך הזמן הזה תגידי לי מה השם שלי, תשאירי את הילד שלך."
המלכה שכבה ערה כל הלילה, וחשבה על כל השמות המוזרים ששמעה אי פעם. והיא שלחה שליחים לכל הארץ למצוא שמות חדשים.
למחרת בא האיש הקטן, והיא התחילה עם טימותי, איכבוד, בנימין, ירמיהו, וכל השמות שהצליחה לזכור. אבל לכל אחד ואחד מהם הוא אמר: "גבירתי, זה לא השם שלי."
ביום השני היא התחילה עם כל השמות המצחיקים ששמעה עליהם: רגליים-עקומות, גב-גבנוני, שוק-מעוקמת, וכן הלאה. אבל האדון הקטן עדיין אמר לכל אחד מהם: "גבירתי, זה לא השם שלי."
ביום השלישי חזר אחד השליחים ואמר: "נסעתי יומיים בלי לשמוע אף שם חדש. אבל אתמול, כשטיפסתי על גבעה גבוהה, בין עצי היער שבו השועל והארנב מאחלים זה לזה לילה טוב, ראיתי בקתה קטנה. לפני הבקתה בערה אש, ומסביב לאש רקד גמד קטן ומצחיק על רגל אחת, ושר:
'בשמחה את החג אכין,
היום אבשל, מחר אאפה כמו שצריך,
בשמחה ארקוד ואשיר,
כי מחרתיים זר אליי יגיע.
הגברת לא חולמת אפילו
שעוץ לי גוץ לי שמי!'"
כשהמלכה שמעה את זה, היא קפצה משמחה. וברגע שהחבר הקטן שלה הגיע, היא התיישבה על כיסא המלכות שלה, וקראה לכל אנשי החצר שלה מסביב, שייהנו מהבידור. והמטפלת עמדה לידה עם התינוק בזרועותיה, כאילו הוא מוכן להימסר.
אז האיש הקטן התחיל לצחקק במחשבה שהוא יקבל את הילד המסכן וייקח אותו הביתה לבקתה שלו ביער, וקרא: "נו, גברת, מה השם שלי?"
"האם זה יוחנן?" שאלה.
"לא, גבירתי!"
"האם זה תום?"
"לא, גבירתי!"
"האם זה ג'ימי?"
"לא."
"האם יכול להיות שהשם שלך הוא עוץ לי גוץ לי?" אמרה הגברת בערמומיות.
"מכשפה אמרה לך את זה! מכשפה אמרה לך את זה!" צעק האיש הקטן, ומרוב זעם רקע ברגל הימנית שלו עמוק כל כך ברצפה, שהוא נאלץ לתפוס אותה בשתי ידיו כדי לשלוף אותה.
אחר כך הוא מיהר להסתלק משם, בזמן שהמטפלת צחקה והתינוק צהל, וכל אנשי החצר לעגו לו על שטרח כל כך הרבה לשווא, ואמרו: "אנחנו מאחלים לך בוקר טוב מאוד, וחג שמח, אדון עוץ לי גוץ לי!"
