פעם הייתה טבחית בשם גרטל, שנעלה נעליים עם עקבים אדומים. כשיצאה לטייל בהן, היא הסתובבה לכאן ולכאן, הייתה מאושרת מאוד וחשבה: "את בהחלט בחורה יפה!" וכשחזרה הביתה, היא שתתה משמחה לגימה טובה, ומכיוון שמשקה מעורר תיאבון, היא טעמה מהדברים הכי טובים שבישלה עד ששבעה, ואמרה: "הטבחית צריכה לדעת איך האוכל טעים."
והנה, יום אחד אמר לה האדון שלה: "גרטל, הערב מגיע אורח. תכיני לי שתי תרנגולות בצורה מעולה."
"אדאג לזה, אדוני," ענתה גרטל. היא הכינה שתי תרנגולות, מרטה אותן, שמה אותן על השיפוד, ולקראת ערב העמידה אותן מול האש שייצלו.
התרנגולות התחילו להשחים, וכמעט היו מוכנות, אבל האורח עוד לא הגיע. אז קראה גרטל לאדון שלה: "אם האורח לא יבוא, אני אצטרך להוריד את התרנגולות מהאש. אבל זה יהיה חטא ובושה אם לא יאכלו אותן בדיוק כשהן הכי עסיסיות."
האדון אמר: "אני ארוץ בעצמי ואביא את האורח."
ברגע שהאדון הסתובב והלך, גרטל הניחה את השיפוד עם התרנגולות בצד, וחשבה: "לעמוד כל כך הרבה זמן ליד האש מזיע ומצמיא. מי יודע מתי הם יבואו? בינתיים ארוץ למרתף ואשתה משהו." היא רצה למטה, מילאה כד, אמרה: "לבריאות, גרטל!" ושתתה לגימה טובה. ואז חשבה שלא כדאי להפסיק באמצע, ושתתה עוד לגימה הגונה.
אחר כך חזרה והחזירה את התרנגולות לאש, משחה אותן, וסובבה את השיפוד בעליזות. אבל מכיוון שהצלי הריח כל כך טוב, חשבה גרטל: "אולי משהו לא בסדר, צריך לטעום!" היא נגעה בו באצבע ואמרה: "אה! כמה טעימות תרנגולות! זה באמת חטא ובושה שלא אוכלים אותן בזמן!"
היא רצה לחלון לראות אם האדון לא מגיע עם האורח שלו, אבל לא ראתה אף אחד. אז חזרה לתרנגולות וחשבה: "אחת הכנפיים נשרפת! כדאי שאוריד אותה ואוכל אותה." אז היא חתכה אותה, אכלה אותה ונהנתה. וכשסיימה, חשבה: "גם השנייה צריכה ללכת, אחרת האדון ישים לב שמשהו חסר."
כששתי הכנפיים נאכלו, היא הלכה לחפש את האדון שלה, ולא ראתה אותו. פתאום עלה בדעתה: "מי יודע? אולי הם בכלל לא באים, ונכנסו למקום אחר." אז אמרה: "נו, גרטל, תיהני! תרנגולת אחת כבר התחילה. תשתי עוד לגימה, ותגמרי אותה לגמרי. כשהיא תיאכל, יהיה לך שקט. למה שהמתנות הטובות של אלוהים יתקלקלו?"
אז היא רצה שוב למרתף, שתתה לגימה ענקית, ואכלה את התרנגולת האחת בשמחה רבה. כשתרנגולת אחת כבר נבלעה, והאדון שלה עדיין לא בא, הסתכלה גרטל על השנייה ואמרה: "מה שקרה לאחת, צריך לקרות גם לשנייה. השתיים הולכות יחד. מה שנכון לאחת, נכון לשנייה. אני חושבת שאם אשתה עוד לגימה, זה לא יזיק לי." אז היא שתתה עוד לגימה הגונה, ונתנה לתרנגולת השנייה ללכת בעקבות הראשונה.
בזמן שנהנתה, הגיע האדון שלה וקרא: "מהר, גרטל, האורח מגיע מיד אחריי!"
"כן, אדוני, אגיש מיד," ענתה גרטל.
בינתיים האדון בדק שהשולחן ערוך כמו שצריך, ולקח את הסכין הגדולה שבה התכוון לחתוך את התרנגולות, והשחיז אותה על המדרגות.
עד מהרה הגיע האורח, ודפק בנימוס ובאדיבות בדלת הבית. גרטל רצה לראות מי שם. וכשראתה את האורח, היא שמה אצבע על השפתיים ואמרה: "שקט! שקט! לך מכאן הכי מהר שאתה יכול. אם האדון שלי יתפוס אותך, זה ייגמר רע בשבילך. הוא אמנם הזמין אותך לארוחת ערב, אבל הוא מתכוון לחתוך לך את שתי האוזניים. רק תקשיב איך הוא משחיז את הסכין בשביל זה!"
האורח שמע את ההשחזה, ומיהר לרדת במדרגות הכי מהר שיכול.
גרטל לא התבטלה. היא רצה בצעקות אל האדון שלה וקראה: "איזה אורח יפה הזמנת!"
"מה, גרטל? למה את מתכוונת?"
"כן," אמרה, "הוא לקח מהצלחת את התרנגולות שבדיוק עמדתי להגיש, וברח איתן!"
"איזה תרגיל!" אמר האדון שלה, והצטער על התרנגולות היפות. "אילו רק היה משאיר לי אחת, שיישאר לי משהו לאכול."
הוא קרא לאורח לעצור, אבל האורח העמיד פנים שהוא לא שומע. אז האדון רץ אחריו, עם הסכין עדיין ביד, וצעק: "רק אחת, רק אחת!" הוא התכוון שהאורח ישאיר לו רק תרנגולת אחת, ולא ייקח את שתיהן.
אבל האורח חשב שהוא צריך לוותר על אחת האוזניים שלו, ורץ כאילו אש בוערת מתחתיו, כדי לקחת את שתיהן איתו.