מעשיות האחים גרים - פרק 32: הציפורן

פעם, לפני הרבה שנים, הייתה מלכה שאלוהים לא נתן לה ילדים. בכל בוקר היא הלכה לגן והתפללה לאלוהים בשמיים שייתן לה בן או בת. אז בא אליה מלאך מהשמיים ואמר: "היי רגועה, יהיה לך בן עם כוח המשאלה. כל מה שירצה בעולם, יקבל."

היא הלכה למלך וסיפרה לו את החדשות המשמחות. וכשהגיע הזמן, נולד לה בן, והמלך התמלא שמחה.

בכל בוקר היא הלכה עם הילד לגן שבו החזיקו את חיות הפרא, ורחצה שם בנחל צלול. פעם אחת, כשהילד כבר היה קצת יותר גדול, הוא שכב בזרועותיה והיא נרדמה.

אז בא הטבח הזקן, שידע שלילד יש כוח המשאלה, וגנב אותו. הוא לקח תרנגולת, והטיף קצת מהדם שלה על הסינר ועל השמלה של המלכה. אחר כך לקח את הילד למקום סודי, שבו מינקת נאלצה להניק אותו. והוא רץ למלך והאשים את המלכה שנתנה לחיות הפרא לקחת ממנה את הילד.

כשהמלך ראה את הדם על הסינר שלה, הוא האמין לזה, והתרגז כל כך שציווה לבנות מגדל גבוה, שבו אי אפשר לראות לא שמש ולא ירח. ואת אשתו הכניסו לתוכו וסגרו בקיר. שם היא הייתה צריכה להישאר שבע שנים בלי אוכל ובלי שתייה, ולמות מרעב. אבל אלוהים שלח שני מלאכים מהשמיים, בצורת יונים לבנות, שעפו אליה פעמיים ביום והביאו לה אוכל, עד שעברו שבע השנים.

אבל הטבח חשב לעצמו: "אם לילד יש כוח המשאלה, ואני כאן, הוא יכול בקלות להכניס אותי לצרה." אז הוא עזב את הארמון והלך לילד, שכבר היה גדול מספיק לדבר, ואמר לו: "תבקש לעצמך ארמון יפה עם גן, וכל מה ששייך לו."

בקושי יצאו המילים מהפה של הילד, וכל מה שביקש כבר היה שם. אחרי זמן מה אמר לו הטבח: "לא טוב שאתה כל כך לבד. תבקש נערה יפה שתהיה לך חברה."

בן המלך ביקש אחת, והיא מיד עמדה לפניו, יפה יותר משצייר כלשהו היה יכול לצייר אותה. השניים שיחקו יחד ואהבו זה את זה בכל ליבם, והטבח הזקן יצא לצוד כמו אציל.

אבל עלתה בו המחשבה שבן המלך אולי ירצה יום אחד להיות עם אבא שלו, וכך יכניס אותו לסכנה גדולה. אז הוא לקח את הנערה הצידה ואמר: "הלילה, כשהילד יישן, לכי למיטה שלו ותהרגי אותו בסכין הזאת, ותביאי לי את הלב שלו כהוכחה. ואם לא תעשי את זה, את תאבדי את חייך." ואז הלך משם.

כשחזר למחרת, היא לא עשתה את זה, ואמרה: "למה שאפגע בילד חף מפשע, שאף פעם לא הזיק לאף אחד?"

הטבח אמר שוב: "אם לא תעשי את זה, זה יעלה לך בחייך."

כשהוא הלך, היא הביאה לב של איילה ושמה אותו על צלחת. וכשראתה את הזקן בא, אמרה לילד: "שכב במיטה שלך, ותמשוך את השמיכה עליך."

אז הנבל הרשע נכנס ואמר: "איפה הלב של הילד?"

הנערה הושיטה לו את הצלחת, אבל בן המלך זרק את השמיכה מעליו ואמר: "חוטא זקן, למה רצית להרוג אותי? עכשיו אני אגזור את הדין שלך. אתה תהפוך לכלב פודל שחור עם קולר זהב על הצוואר, ותאכל גחלים בוערות, עד שלהבות ייצאו לך מהגרון!"

וכשאמר את המילים האלה, הזקן הפך לכלב פודל, עם קולר זהב על הצוואר. והטבחים קיבלו פקודה להביא גחלים בוערות, והוא אכל אותן, עד שהלהבות פרצו לו מהגרון.

בן המלך נשאר שם עוד זמן קצר, והוא חשב על אמא שלו, ותהה אם היא עדיין בחיים. בסוף אמר לנערה: "אני אלך הביתה לארץ שלי. אם תבואי איתי, אדאג לך."

"אה," ענתה, "הדרך כל כך ארוכה, ומה אעשה בארץ זרה שבה אף אחד לא מכיר אותי?"

מכיוון שהיא לא נראתה רוצה כל כך, והם לא יכלו להיפרד זה מזה, הוא ביקש שהיא תהפוך לציפורן יפה, ולקח אותה איתו. אז הוא הלך לארץ שלו, והפודל נאלץ לרוץ אחריו.

הוא הלך למגדל שבו הייתה כלואה אמא שלו. ומכיוון שהמגדל היה כל כך גבוה, הוא ביקש סולם שיגיע עד הראש שלו. אז טיפס למעלה והסתכל פנימה, וקרא: "אמא אהובה, גברת מלכה, את עדיין בחיים, או שמתת?"

היא ענתה: "בדיוק אכלתי, ואני עדיין שבעה." כי היא חשבה שהמלאכים שם.

אמר הוא: "אני הבן היקר שלך, שאמרו שחיות הפרא קרעו מזרועותייך. אבל אני עדיין חי, ובקרוב אשחרר אותך."

אחר כך ירד שוב והלך לאבא שלו. הוא הודיע על עצמו כצייד זר, ושאל אם יוכל להציע לו את שירותיו. המלך אמר כן, אם הוא מיומן ויכול להשיג לו ציד. אבל אמר שאיילים אף פעם לא גרו באף חלק של האזור או של הארץ.

אז הצייד הבטיח להשיג לו ציד, כמה שרק יוכל להשתמש בשולחן המלכותי. הוא קרא לכל הציידים יחד, ואמר להם לצאת איתו ליער. והוא הלך איתם, וגרם להם לעמוד במעגל גדול, פתוח בקצה אחד, ושם עמד הוא, והתחיל לבקש משאלה. יותר ממאתיים איילים באו בריצה לתוך המעגל בבת אחת, והציידים צדו אותם. אז העמיסו את כולם על שישים עגלות, והובילו אותם הביתה למלך. ולפעם אחת הוא יכול היה לקשט את השולחן שלו בציד, אחרי שלא היה לו בכלל שנים.

המלך שמח מאוד על זה, וציווה שכל אנשי הבית שלו יאכלו איתו למחרת, וערך סעודה גדולה. כשכולם התאספו, הוא אמר לצייד: "מכיוון שאתה כל כך חכם, תשב לידי."

הוא ענה: "אדוני המלך, הוד מלכותך צריך לסלוח לי, אני צייד עני."

אבל המלך התעקש ואמר: "תשב לידי," עד שעשה את זה.

בזמן שישב שם, הוא חשב על אמו היקרה, וביקש שאחד מהמשרתים הראשיים של המלך יתחיל לדבר עליה, וישאל מה שלום המלכה במגדל, ואם היא עדיין בחיים או שמתה.

בקושי ביקש את המשאלה, והמרשל התחיל ואמר: "הוד מלכותך, אנחנו חיים כאן בשמחה, אבל איך חיה המלכה במגדל? היא עדיין בחיים, או שמתה?"

אבל המלך ענה: "היא נתנה לחיות הפרא לקרוע את הבן היקר שלי. אני לא רוצה שיזכירו את שמה."

אז הצייד קם ואמר: "אדוני אבי הנכבד, היא עדיין בחיים, ואני הבן שלה. ולא חיות הפרא לקחו אותי, אלא הנבל הזה, הטבח הזקן, שגזל אותי מזרועותיה כשישנה, והטיף על הסינר שלה דם של תרנגולת."

ואז לקח את הכלב עם קולר הזהב ואמר: "זה הנבל!" והורה להביא גחלים בוערות, והכלב נאלץ לאכול אותן לעיני כולם, עד שלהבות פרצו לו מהגרון.

אחר כך שאל הצייד את המלך אם הוא רוצה לראות את הכלב בצורתו האמיתית, וביקש שיחזור לצורת הטבח. ומיד הוא עמד שם, עם הסינר הלבן שלו והסכין בצד. כשהמלך ראה אותו, הוא התרגז, וציווה לזרוק אותו לצינוק הכי עמוק.

אז הצייד המשיך ואמר: "אבא, אתה רוצה לראות את הנערה שגידלה אותי ברוך, ושאחר כך הייתה אמורה להרוג אותי, אבל לא עשתה את זה, אף שהחיים שלה היו תלויים בזה?"

המלך ענה: "כן, הייתי רוצה לראות אותה."

הבן אמר: "אבי הנכבד, אראה לך אותה בצורת פרח יפה." והוא הכניס יד לכיס, הוציא את הציפורן, והניח אותה על השולחן המלכותי. והיא הייתה כל כך יפה, שהמלך אף פעם לא ראה פרח כמוה.

אז אמר הבן: "עכשיו אראה לך אותה בצורתה האמיתית." והוא ביקש שהיא תהפוך לנערה. והיא עמדה שם, יפה כל כך שאף צייר לא היה יכול לצייר אותה יפה יותר.

והמלך שלח שתי משרתות ושני משרתים למגדל, להביא את המלכה לשולחן המלכותי. אבל כשהובילו אותה פנימה, היא לא אכלה כלום, ואמרה: "אלוהים הרחום והחנון, שתמך בי במגדל, ישחרר אותי בקרוב."

היא חיה עוד שלושה ימים, ואז מתה בשלווה. וכשקברו אותה, שתי היונים הלבנות שהביאו לה אוכל למגדל, שהיו מלאכי שמיים, הלכו אחריה והתיישבו על הקבר שלה.

המלך הזקן ציווה להעניש את הטבח בעונש הכי קשה. אבל הצער אכל את ליבו של המלך עצמו, והוא מת זמן קצר אחר כך. הבן שלו התחתן עם הנערה היפה, שהביא איתו כפרח בכיס שלו. ואם הם עדיין בחיים או לא, את זה רק אלוהים יודע.