לאיכר אחד היה משרת נאמן וחרוץ, שעבד אצלו קשה שלוש שנים, בלי שקיבל שום משכורת. בסוף עלה בראשו של האיש שהוא לא ימשיך כך בלי שכר. אז הוא הלך לאדון שלו ואמר: "עבדתי בשבילך קשה הרבה זמן. אני סומך עליך שתיתן לי מה שמגיע לי על הטרחה."
האיכר היה קמצן נורא, וידע שהמשרת שלו תמים מאוד. אז הוא הוציא שלוש פרוטות, ונתן לו פרוטה אחת על כל שנה של עבודה.
הבחור המסכן חשב שזה הרבה מאוד כסף, ואמר לעצמו: "למה שאעבוד קשה ואחיה כאן על אוכל רע עוד? עכשיו אני יכול לטייל בעולם הרחב וליהנות." אז הוא שם את הכסף בארנק, ויצא לדרך, נודד על הרים ובעמקים.
כשהלך בשדות, שר ורקד, פגש אותו גמד קטן ושאל אותו מה עושה אותו כל כך שמח.
"נו, מה צריך לעשות אותי עצוב?" אמר. "אני בריא ויש לי כסף בארנק, מה אכפת לי? חסכתי את המשכורת של שלוש שנים, והיא כולה בטוחה בכיס שלי."
"כמה זה יוצא?" שאל האיש הקטן.
"שלוש פרוטות שלמות," ענה הכפרי.
"הלוואי שהיית נותן לי אותן," אמר השני. "אני עני מאוד."
האיש ריחם עליו, ונתן לו את כל מה שהיה לו. והגמד הקטן אמר בתמורה: "מכיוון שיש לך לב כל כך טוב וישר, אתן לך שלוש משאלות, אחת על כל פרוטה. אז תבחר מה שאתה רוצה."
הכפרי שמח על המזל הטוב שלו, ואמר: "יש הרבה דברים שאני אוהב יותר מכסף. ראשית, אני רוצה קשת שתפגע בכל מה שאירה בו. שנית, כינור שיגרום לכל מי שישמע אותי מנגן לרקוד. ושלישית, הייתי רוצה שכל אחד ייתן לי את מה שאבקש."
הגמד אמר שהוא יקבל את שלוש המשאלות שלו. אז הוא נתן לו את הקשת והכינור, והלך לדרכו.
גם החבר הישר שלנו המשיך בדרכו. ואם היה שמח קודם, עכשיו היה שמח פי עשרה. הוא לא הלך רחוק, ופגש קמצן זקן. לידם עמד עץ, ועל הענף הכי גבוה ישב קיכלי ושר בשמחה רבה.
"אוי, איזו ציפור יפה!" אמר הקמצן. "הייתי נותן הרבה כסף כדי שתהיה לי ציפור כזאת."
"אם זה הכל," אמר הכפרי, "אוריד אותה מהר." הוא הרים את הקשת, והקיכלי נפל לתוך השיחים שלמרגלות העץ.
הקמצן זחל לתוך השיח כדי למצוא אותה. אבל ברגע שהגיע לאמצע, החבר שלו לקח את הכינור וניגן, והקמצן התחיל לרקוד ולקפוץ, לדלג גבוה יותר ויותר באוויר. הקוצים התחילו מהר לקרוע את הבגדים שלו, עד שהם היו תלויים עליו כמו סמרטוטים, והוא עצמו היה שרוט ופצוע.
"אוי, בשם השמיים!" צעק הקמצן. "אדון! אדון! בבקשה, עזוב את הכינור! מה עשיתי שמגיע לי דבר כזה?"
"גילחת הרבה נשמות עניות עד העצם," אמר השני. "אתה רק מקבל את מה שמגיע לך." והוא ניגן מנגינה נוספת.
אז הקמצן התחיל להתחנן ולהבטיח, והציע כסף תמורת החופש שלו. אבל זמן מה הוא לא הגיע למחיר של המוזיקאי, והמוזיקאי הרקיד אותו מהר יותר ויותר, והקמצן הציע יותר ויותר. עד שבסוף הציע מאה מטבעות זהב שלמים שהיו לו בארנק, ושבדיוק הרוויח ברמאות מאיזה בחור עני.
כשהכפרי ראה כל כך הרבה כסף, הוא אמר: "אני מסכים להצעה שלך." אז הוא לקח את הארנק, הניח את הכינור, והמשיך בדרכו מרוצה מאוד מהעסקה שלו.
בינתיים הקמצן זחל מהשיח, חצי ערום ובמצב עלוב, והתחיל לחשוב איך לנקום, ולעשות לחבר שלו איזה תרגיל. בסוף הוא הלך לשופט, והתלונן שנבל שדד ממנו את הכסף שלו, ועוד היכה אותו. ושהבחור שעשה את זה נושא קשת על הגב וכינור תלוי על הצוואר.
השופט שלח את השוטרים שלו להביא את הנאשם, איפה שלא ימצאו אותו. ומהר מאוד הוא נתפס והובא למשפט.
הקמצן התחיל לספר את הסיפור שלו, ואמר שגזלו ממנו את הכסף.
"לא, אתה נתת לי אותו כדי שאנגן לך מנגינה," אמר הכפרי. אבל השופט אמר לו שזה לא סביר, וקיצר את העניין כשגזר עליו עונש תלייה.
אז לקחו אותו משם. אבל כשעמד על המדרגות, הוא אמר: "אדוני השופט, תן לי בקשה אחרונה אחת."
"כל דבר חוץ מהחיים שלך," ענה השופט.
"לא," אמר, "אני לא מבקש את החיים שלי. רק תן לי לנגן בכינור שלי פעם אחרונה."
הקמצן צעק: "אוי, לא! לא! בשם השמיים, אל תקשיב לו! אל תקשיב לו!"
אבל השופט אמר: "זה רק הפעם הזאת, הוא יסיים מהר." האמת הייתה שהוא לא יכול היה לסרב לבקשה, בגלל המתנה השלישית של הגמד.
אז אמר הקמצן: "תקשרו אותי חזק, תקשרו אותי חזק, ברחמי שמיים!"
אבל הכפרי תפס את הכינור שלו, והתחיל לנגן מנגינה. ובצליל הראשון, השופט, הפקידים והסוהר התחילו לזוז. כולם התחילו לקפץ, ואף אחד לא יכול היה להחזיק את הקמצן. בצליל השני, התליין שחרר את האסיר שלו ורקד גם הוא. ועד שניגן את השורה הראשונה של המנגינה, כולם רקדו יחד: השופט, בית המשפט, הקמצן, וכל האנשים שבאו לראות.
בהתחלה זה היה עליז ונעים. אבל כשזה נמשך זמן מה, ונראה שאין סוף לנגינה ולריקודים, הם התחילו לצעוק ולהתחנן שיפסיק. אבל הוא לא עצר אפילו קצת בגלל התחינות שלהם, עד שהשופט לא רק נתן לו את חייו, אלא גם הבטיח להחזיר לו את מאה המטבעות.
אז הוא קרא לקמצן ואמר: "ספר לנו עכשיו, נוכל, מאיפה השגת את הזהב הזה, אחרת אמשיך לנגן רק בשבילך!"
"גנבתי אותו," אמר הקמצן לפני כל האנשים. "אני מודה שגנבתי אותו, ושאתה הרווחת אותו ביושר."
אז הכפרי הפסיק לנגן בכינור, ונתן לקמצן לתפוס את מקומו ולקבל את העונש שלו.