"ילדים יקרים," אמר איש עני לארבעת בניו, "אין לי מה לתת לכם. אתם צריכים לצאת לעולם הרחב ולנסות את מזלכם. תתחילו בכך שתלמדו מקצוע כלשהו, ותראו איך תסתדרו."
אז ארבעת האחים לקחו את מקלות ההליכה שלהם ביד, ואת הצרורות הקטנים שלהם על הכתף, ואחרי שנפרדו מאביהם, יצאו כולם יחד מהשער. כשהלכו קצת, הגיעו לצומת של ארבע דרכים, שכל אחת מהן הובילה לארץ אחרת.
אז אמר הבכור: "כאן אנחנו צריכים להיפרד. אבל בדיוק בעוד ארבע שנים, נחזור למקום הזה. ובינתיים כל אחד ינסה מה הוא יכול לעשות בעצמו."
אז כל אח הלך לדרכו. וכשהבכור מיהר הלאה, פגש אותו איש ושאל אותו לאן הוא הולך ומה הוא רוצה.
"אני הולך לנסות את מזלי בעולם, והייתי רוצה להתחיל בלימוד של איזו אומנות או מקצוע," ענה.
"אז," אמר האיש, "בוא איתי, ואלמד אותך להיות הגנב הכי ערמומי שהיה אי פעם."
"לא," אמר השני, "זה לא מקצוע ישר. ומה אפשר לצפות להרוויח ממנו בסוף, חוץ מעונש?"
"אה!" אמר האיש. "אתה לא צריך לפחד מעונש. כי אלמד אותך לגנוב רק את מה שמותר לקחת. אני לא נוגע בשום דבר חוץ ממה שאף אחד אחר לא יכול להשיג או שלא אכפת לו ממנו, ובמקומות שבהם אף אחד לא יכול לגלות אותך."
אז הבחור הצעיר הסכים ללמוד את המקצוע שלו, ומהר מאוד הראה שהוא כל כך פיקח, ששום דבר שהחליט לקחת לא חמק ממנו.
גם האח השני פגש איש, שכשגילה לאן הוא יוצא, שאל אותו באיזה מקצוע הוא מתכוון לעסוק.
"אני עוד לא יודע," אמר.
"אז בוא איתי, ותהיה צופה כוכבים. זו אומנות אצילית, כי שום דבר לא יכול להיות נסתר ממך כשאתה מבין את הכוכבים."
התוכנית מצאה חן בעיניו מאוד, ומהר מאוד הוא נעשה צופה כוכבים מיומן כל כך, שכשסיים את זמנו ורצה לעזוב את המורה שלו, המורה נתן לו משקפת ואמר: "בזה תוכל לראות כל מה שקורה בשמיים ועל הארץ, ושום דבר לא יוכל להיות נסתר ממך."
האח השלישי פגש צייד, שלקח אותו איתו, ולימד אותו כל כך טוב את כל מה ששייך לציד, שהוא נעשה מיומן מאוד באומנות היער. וכשעזב את המורה שלו, המורה נתן לו קשת ואמר: "בכל מה שתירה בקשת הזאת, אתה בטוח תפגע."
גם האח הצעיר פגש איש ששאל אותו מה הוא רוצה לעשות. "לא היית רוצה," אמר, "להיות חייט?"
"אוי, לא!" אמר הבחור. "לשבת ברגליים משוכלות מהבוקר עד הלילה, ולעבוד הלוך ושוב עם מחט ומגהץ, זה לעולם לא יתאים לי."
"אה!" ענה האיש. "זה לא סוג החייטות שלי. בוא איתי, ותלמד אומנות שונה לגמרי."
הוא לא ידע מה עדיף לעשות, אז הסכים, ולמד חייטות מההתחלה. וכשעזב את המורה שלו, המורה נתן לו מחט ואמר: "בזה תוכל לתפור כל דבר, בין אם הוא רך כמו ביצה או קשה כמו פלדה. והחיבור יהיה כל כך עדין, שלא ייראה שום תפר."
אחרי ארבע שנים, בזמן שהסכימו עליו, נפגשו ארבעת האחים בצומת ארבע הדרכים. הם בירכו זה את זה, ויצאו לדרך לבית של אביהם, ושם סיפרו לו את כל מה שקרה להם, ואיך כל אחד למד מקצוע.
ויום אחד, כשישבו לפני הבית מתחת לעץ גבוה מאוד, אמר האב: "הייתי רוצה לנסות מה כל אחד מכם יודע לעשות." אז הוא הסתכל למעלה ואמר לבן השני: "בראש העץ הזה יש קן של חוחית. תגיד לי כמה ביצים יש בו."
צופה הכוכבים לקח את המשקפת שלו, הסתכל למעלה ואמר: "חמש."
"עכשיו," אמר האב לבן הבכור, "תוריד את הביצים, בלי שהציפור שדוגרת עליהן תדע שום דבר ממה שאתה עושה."
אז הגנב הערמומי טיפס על העץ, והביא לאביו את חמש הביצים מתחת לציפור. והיא לא ראתה ולא הרגישה מה הוא עושה, אלא המשיכה לשבת בנחת.
אז האב לקח את הביצים, שם אחת בכל פינה של השולחן, ואת החמישית באמצע, ואמר לצייד: "תחצה את כל הביצים לשניים בירייה אחת."
הצייד הרים את הקשת שלו, ובירייה אחת פגע בכל חמש הביצים, כמו שאביו רצה.
"עכשיו תורך," אמר לחייט הצעיר. "תתפור את הביצים ואת הגוזלים שבתוכן מחדש, כל כך יפה שהירייה לא תזיק להם בכלל."
אז החייט לקח את המחט שלו ותפר את הביצים כמו שאמרו לו. וכשסיים, שלחו את הגנב להחזיר אותן לקן, ולשים אותן מתחת לציפור בלי שתדע. והיא המשיכה לדגור ובקעה אותן. ותוך כמה ימים הגוזלים זחלו החוצה, ורק היה להם פס אדום קטן לרוחב הצוואר, במקום שבו החייט תפר אותם.
"כל הכבוד, בנים!" אמר הזקן. "השתמשתם טוב בזמן שלכם, ולמדתם משהו ששווה לדעת. אבל אני באמת לא יודע מי מכם צריך לקבל את הפרס. הלוואי שיגיע בקרוב זמן שבו תוכלו להשתמש במיומנות שלכם!"
זמן לא רב אחר כך הייתה מהומה גדולה בארץ, כי דרקון חזק חטף את בת המלך. והמלך התאבל על האובדן שלו יום ולילה, והודיע שמי שיחזיר אותה אליו יקבל אותה לאישה.
אז אמרו ארבעת האחים זה לזה: "הנה הזדמנות בשבילנו. בואו ננסה מה נוכל לעשות." והם הסכימו לנסות אם לא יוכלו לשחרר את הנסיכה.
"אני אגלה מהר איפה היא, בכל מקרה," אמר צופה הכוכבים, כשהסתכל במשקפת שלו. ומהר מאוד קרא: "אני רואה אותה רחוק, יושבת על סלע בים, ואני רואה את הדרקון ממש לידה, שומר עליה."
אז הוא הלך למלך, וביקש ספינה בשבילו ובשביל אחיו. והם הפליגו יחד על הים, עד שהגיעו למקום הנכון. שם מצאו את הנסיכה יושבת על הסלע, כמו שאמר צופה הכוכבים. והדרקון שכב וישן, עם הראש שלו על הברכיים שלה.
"אני לא מעז לירות בו," אמר הצייד, "כי אפגע גם בגברת הצעירה היפה."
"אז אני אנסה את המיומנות שלי," אמר הגנב, והלך וגנב אותה מתחת לדרקון, כל כך בשקט ובעדינות שהחיה לא הרגישה בכלום, אלא המשיכה לנחור.
אז הם מיהרו משם איתה, מלאי שמחה, בסירה שלהם לכיוון הספינה. אבל עד מהרה בא הדרקון שואג מאחוריהם באוויר, כי הוא התעורר וגילה שהנסיכה חסרה. אבל כשהגיע מעל הסירה, ורצה להתנפל עליהם ולקחת את הנסיכה, הצייד הרים את הקשת שלו וירה בו ישר בלב, והוא נפל מת.
אבל הם עדיין לא היו בטוחים. כי הדרקון היה חיה כל כך גדולה, שבנפילתו הוא הפך את הסירה, והם נאלצו לשחות בים הפתוח על כמה קרשים.
אז החייט לקח את המחט שלו, ובכמה תפרים גדולים חיבר כמה מהקרשים. הוא ישב עליהם, שט מסביב ואסף את כל חלקי הסירה. ואז תפר אותם יחד כל כך מהר, שהסירה הייתה מוכנה מהר. והם הגיעו לספינה וחזרו הביתה בשלום.
כשהביאו את הנסיכה הביתה לאביה, הייתה שמחה גדולה. והוא אמר לארבעת האחים: "אחד מכם יתחתן איתה, אבל אתם צריכים להחליט ביניכם מי זה יהיה."
אז פרץ ביניהם ריב. צופה הכוכבים אמר: "אילו לא הייתי מוצא את הנסיכה, כל המיומנות שלכם לא הייתה עוזרת. לכן היא צריכה להיות שלי."
"הראייה שלך לא הייתה עוזרת," אמר הגנב, "אילו לא הייתי לוקח אותה מהדרקון. לכן היא צריכה להיות שלי."
"לא, היא שלי," אמר הצייד, "כי אילו לא הייתי מנצח את הדרקון, הוא היה בסוף טורף אתכם ואת הנסיכה."
"ואילו לא הייתי תופר את הסירה מחדש," אמר החייט, "כולכם הייתם טובעים. לכן היא שלי."
אז המלך התערב ואמר: "כל אחד מכם צודק. ומכיוון שלא כולכם יכולים לקבל את הגברת הצעירה, הדרך הכי טובה היא שאף אחד מכם לא יקבל אותה. כי האמת היא, שיש מישהו שהיא אוהבת הרבה יותר. אבל כדי לפצות אתכם על ההפסד, אתן לכל אחד מכם, כפרס על המיומנות שלו, חצי ממלכה."
אז האחים הסכימו שהתוכנית הזאת הרבה יותר טובה מלריב או להתחתן עם גברת שאין לה שום רצון בהם. והמלך נתן לכל אחד חצי ממלכה, כמו שאמר. והם חיו באושר רב כל ימי חייהם, ודאגו היטב לאביהם. ומישהו אחר דאג לגברת הצעירה טוב יותר, מאשר לתת לדרקון או לאחד מבעלי המלאכה לקבל אותה שוב.