פעם, לפני הרבה שנים, היה איכר עני בשם סרטן. הוא הוביל בשני שוורים מטען של עצים לעיר, ומכר אותו לרופא בשני מטבעות כסף.
כשספרו לו את הכסף, במקרה הרופא ישב ליד השולחן. וכשהאיכר ראה כמה טוב הוא אוכל ושותה, ליבו חשק במה שראה, והוא היה רוצה מאוד להיות גם הוא רופא. אז הוא נשאר לעמוד זמן מה, ובסוף שאל אם גם הוא לא יכול להיות רופא.
"אה, כן," אמר הרופא, "זה מסתדר מהר."
"מה עליי לעשות?" שאל האיכר.
"קודם כל, תקנה לעצמך ספר אלף-בית מהסוג שיש תרנגול בעמוד הראשון שלו. שנית, תמכור את העגלה ואת שני השוורים שלך, ותשיג לעצמך בגדים, וכל מה ששייך לרפואה. ושלישית, תצייר לעצמך שלט עם המילים 'אני דוקטור יודע-כל', ותקבע אותו מעל דלת הבית שלך."
האיכר עשה את כל מה שאמרו לו. אחרי שריפא אנשים זמן מה, אבל לא הרבה זמן, אדון עשיר וגדול גילה שגנבו ממנו כסף. אז סיפרו לו על דוקטור יודע-כל שגר בכפר כזה וכזה, ובטח יודע מה קרה לכסף.
אז האדון ציווה לרתום את הסוסים לכרכרה שלו, נסע לכפר, ושאל את סרטן אם הוא דוקטור יודע-כל. כן, הוא, אמר. אז הוא צריך לבוא איתו ולהחזיר את הכסף הגנוב.
"אה, כן, אבל גרטה, אשתי, צריכה לבוא גם."
האדון הסכים, ונתן לשניהם מקום בכרכרה, וכולם נסעו יחד.
כשהגיעו לטירה של האציל, השולחן היה ערוך, ואמרו לסרטן לשבת ולאכול. "כן, אבל גם אשתי, גרטה," אמר, והתיישב איתה ליד השולחן.
וכשהמשרת הראשון בא עם צלחת של מעדנים, האיכר דחף את אשתו במרפק ואמר: "גרטה, זה היה הראשון." הוא התכוון שזה המשרת שהביא את המנה הראשונה. אבל המשרת חשב שהוא רוצה להגיד בזה: "זה הגנב הראשון." ומכיוון שהוא באמת היה גנב, הוא נבהל, ואמר לחבר שלו בחוץ: "הדוקטור יודע הכל. זה ייגמר לנו רע. הוא אמר שאני הראשון."
השני לא רצה להיכנס בכלל, אבל נאלץ. אז כשהוא נכנס עם הצלחת שלו, האיכר דחף את אשתו ואמר: "גרטה, זה השני." גם המשרת הזה נבהל באותה מידה, ויצא משם הכי מהר שיכול.
לשלישי לא היה טוב יותר, כי האיכר שוב אמר: "גרטה, זה השלישי."
הרביעי היה צריך להביא צלחת מכוסה, והאדון אמר לדוקטור שעליו להראות את כישרונו ולנחש מה יש מתחת למכסה. באמת היו שם סרטנים. הדוקטור הסתכל על הצלחת, לא היה לו מושג מה להגיד, וקרא: "אוי, סרטן המסכן!"
כשהאדון שמע את זה, הוא קרא: "הנה! הוא יודע! אז הוא בטח יודע גם אצל מי הכסף!"
על זה המשרתים נראו מודאגים נורא, ורמזו לדוקטור שהם רוצים שייצא החוצה לרגע. אז כשהוא יצא, כל הארבעה הודו בפניו שהם גנבו את הכסף, ואמרו שהם יחזירו אותו ברצון וייתנו לו עוד סכום כבד בנוסף, אם רק לא יסגיר אותם, כי אם יסגיר, ייענשו קשות. הם הובילו אותו למקום שבו הכסף היה מוסתר.
הדוקטור היה מרוצה מזה, חזר לאולם, התיישב ליד השולחן, ואמר: "אדוני, עכשיו אחפש בספר שלי איפה הזהב מוסתר."
אבל המשרת החמישי התגנב לתוך התנור, כדי לשמוע אם הדוקטור יודע עוד דברים. והדוקטור ישב בשקט ופתח את ספר האלף-בית שלו, דפדף קדימה ואחורה, וחיפש את התרנגול. ומכיוון שלא מצא אותו מיד, הוא אמר: "אני יודע שאתה שם, אז כדאי שתצא!"
אז הבחור שבתנור חשב שהדוקטור מתכוון אליו, ומלא אימה הוא קפץ החוצה וצעק: "האיש הזה יודע הכל!"
אז דוקטור יודע-כל הראה לאדון איפה הכסף, אבל לא אמר מי גנב אותו. והוא קיבל משני הצדדים הרבה כסף כפרס, ונעשה איש מפורסם.