סיפור ראשון
פעם, לפני הרבה שנים, היה שועל זקן עם תשעה זנבות, שחשב שאשתו לא נאמנה לו, ורצה להעמיד אותה במבחן. הוא נמתח מתחת לספסל, לא הזיז אף איבר, והתנהג כאילו הוא מת לגמרי.
גברת שועלה עלתה לחדר שלה וסגרה את עצמה בו, והמשרתת שלה, העלמה חתולה, ישבה ליד האש ובישלה. כשנודע שהשועל הזקן מת, הגיעו מחזרים.
המשרתת שמעה מישהו עומד ליד דלת הבית ודופק. היא הלכה ופתחה, וזה היה שועל צעיר, שאמר:
"מה את עושה, עלמה חתולה?
את ישנה או ערה?"
היא ענתה:
"אני לא ישנה, אני ערה,
רוצה לדעת מה אני עושה?
אני מבשלת דייסה חמה עם חמאה,
תהיה האורח שלי לארוחה?"
"לא, תודה, עלמה," אמר השועל. "מה גברת שועלה עושה?"
המשרתת ענתה:
"היא יושבת בחדרה,
נאנחת בצערה,
בוכה עד שעיניה אדומות,
כי מר שועל הזקן כבר מת."
"תגידי לה בבקשה, עלמה, ששועל צעיר נמצא כאן, שהיה רוצה לחזר אחריה."
"בהחלט, אדון צעיר."
החתולה עולה במדרגות, טיפ, טפ,
ודופקת בדלת, טוק, טוק, טוק:
"גברת שועלה, את בפנים?"
"אה, כן, חתולה שלי," קראה.
"מחזר עומד שם בחוץ, ליד הדלת."
"איך הוא נראה, יקירתי?"
"יש לו תשעה זנבות יפים כמו למר שועל המנוח?"
"אה, לא," ענתה החתולה, "יש לו רק אחד."
"אז אני לא אקח אותו."
העלמה חתולה ירדה למטה ושילחה את המחזר. זמן קצר אחר כך נשמעה עוד דפיקה, ושועל אחר עמד בדלת, שרצה לחזר אחרי גברת שועלה. היו לו שני זנבות, אבל לא היה לו טוב יותר מלראשון.
אחרי זה באו עוד, כל אחד עם זנב אחד יותר מהקודם, אבל כולם נשלחו, עד שבסוף בא אחד שהיו לו תשעה זנבות, כמו למר שועל הזקן. כשהאלמנה שמעה את זה, היא אמרה בשמחה לחתולה:
"עכשיו פתחי את השערים והדלתות לרווחה,
והוציאי את מר שועל הזקן החוצה!"
אבל בדיוק כשהחתונה עמדה להיערך, מר שועל הזקן זז מתחת לספסל, הכה במקל את כל החבורה, וגירש אותם ואת גברת שועלה מהבית.
סיפור שני
כשמר שועל הזקן מת, הזאב בא כמחזר ודפק בדלת. והחתולה, שהייתה משרתת של גברת שועלה, פתחה לו. הזאב בירך אותה ואמר:
"שלום, גברת חתולה מהבית הזה,
איך זה שאת יושבת לבד כאן?
מה את מכינה טוב?"
החתולה ענתה:
"אני שוברת לחם מתוק לתוך חלב,
תהיה האורח שלי ותאכל?"
"לא, תודה, גברת חתולה," ענה הזאב. "גברת שועלה לא בבית?"
החתולה אמרה:
"היא יושבת למעלה בחדרה,
ובוכה על גורלה המר,
בוכה על צרתה הגדולה,
כי מר שועל הזקן כבר איננו."
הזאב ענה:
"אם היא צריכה עכשיו בעל,
אולי תואיל לרדת אליי למטה?"
החתולה רצה מהר במדרגות,
ומניפה את זנבה לכאן ולכאן,
עד שהיא מגיעה לדלת הסלון.
עם חמש טבעות הזהב שלה היא דופקת בדלת:
"את בפנים, גברת שועלה הטובה?
אם את צריכה עכשיו בעל,
אולי תואילי לרדת למטה?"
גברת שועלה שאלה: "האדון לובש גרביים אדומים, ויש לו פה מחודד?"
"לא," ענתה החתולה.
"אז הוא לא מתאים לי."
כשהזאב הלך, באו כלב, אייל, ארנב, דוב, אריה, וכל חיות היער, אחד אחרי השני. אבל תמיד חסרה אחת מהתכונות הטובות שהיו למר שועל הזקן, והחתולה נאלצה כל הזמן לשלוח את המחזרים.
בסוף בא שועל צעיר. אז אמרה גברת שועלה: "האדון לובש גרביים אדומים, ויש לו פה קטן ומחודד?"
"כן," אמרה החתולה, "יש לו."
"אז שיעלה למעלה," אמרה גברת שועלה, וציוותה על המשרתת להכין את משתה החתונה:
"טאטאי לי את החדר הכי נקי שאת יכולה,
פתחי את החלון, וזרקי את הזקן שלי החוצה!
כי הוא הביא הרבה עכברים שמנים ויפים,
אבל על אשתו אף פעם לא חשב,
ואכל לבד כל אחד שתפס."
אז נערכה החתונה עם מר שועל הצעיר, והייתה שמחה גדולה וריקודים רבים. ואם הם לא הפסיקו, הם רוקדים עד היום.
