זה, הו אהובתי היקרה, עוד סיפור מן הזמנים הגבוהים והרחוקים. ממש באמצע הזמנים ההם היה קיפוד דוקר־עוקץ, והוא גר על גדות האמזונס העכור, ואכל שבלולים בעלי קונכייה ועוד כל מיני. והיה לו חבר, צב איטי־מוצק, שגר על גדות האמזונס העכור ואכל חסה ירוקה ועוד כל מיני. וזה היה בסדר גמור, אהובתי היקרה. את מבינה?
אבל גם, ובאותו זמן עצמו, בזמנים הגבוהים והרחוקים ההם, היה יגואר מנומר, והוא גר גם הוא על גדות האמזונס העכור, ואכל כל דבר שהצליח לתפוס. כשלא הצליח לתפוס צבאים או קופים, היה אוכל צפרדעים וחיפושיות. וכשלא הצליח לתפוס צפרדעים וחיפושיות, הלך אל אמו, אמא יגואר, והיא אמרה לו איך אוכלים קיפודים וצבים.
היא אמרה לו המון המון פעמים, מנפנפת בזנבה בחן: "בני, כשאתה מוצא קיפוד, אתה צריך להפיל אותו למים, ואז הוא יתפרש. וכשאתה תופס צב, אתה צריך לגרוף אותו מן השריון שלו בכף שלך." וזה היה בסדר גמור, אהובתי היקרה.
לילה יפה אחד, על גדות האמזונס העכור, מצא היגואר המנומר את הקיפוד הדוקר־עוקץ ואת הצב האיטי־המוצק יושבים מתחת לגזע של עץ שנפל. הם לא יכלו לברוח, ולכן הדוקר־עוקץ התכרבל לכדור, כי הוא היה קיפוד, והאיטי־המוצק משך את ראשו ואת רגליו לתוך השריון, הכי עמוק שאפשר, כי הוא היה צב. וזה היה בסדר גמור, אהובתי היקרה. את מבינה?
"עכשיו הקשיבו לי," אמר היגואר המנומר, "כי זה חשוב מאוד. אמא שלי אמרה שכשאני פוגש קיפוד, אני צריך להפיל אותו למים, ואז הוא יתפרש. וכשאני פוגש צב, אני צריך לגרוף אותו מן השריון שלו בכף שלי. אז מי מכם הוא הקיפוד ומי הוא הצב? כי, חי הנקודות שלי, אני לא יכול להבחין."
"אתה בטוח במה שאמא שלך אמרה לך?" אמר הקיפוד הדוקר־עוקץ. "אתה בטוח לגמרי? אולי היא אמרה שכשאתה מפרש צב, אתה צריך לשריין אותו מן המים במגרפה, וכשאתה מכפכף קיפוד, אתה צריך להפיל אותו על השריון."
"אתה בטוח במה שאמא שלך אמרה לך?" אמר הצב האיטי־והמוצק. "אתה בטוח לגמרי? אולי היא אמרה שכשאתה משקה קיפוד, אתה צריך להפיל אותו לכף שלך, וכשאתה פוגש צב, אתה צריך לשריין אותו עד שיתפרש."
"אני לא חושב שזה היה בכלל ככה," אמר היגואר המנומר, אבל הוא הרגיש קצת מבולבל. "אבל בבקשה, תגידו את זה שוב, יותר ברור."
"כשאתה גורף מים בכף שלך, אתה מפרש אותם עם קיפוד," אמר הדוקר־עוקץ. "תזכור את זה, כי זה חשוב."
"אבל," אמר הצב, "כשאתה מכפכף את הבשר שלך, אתה מפיל אותו לתוך צב עם מגרפה. למה אתה לא מבין?"
"אתם עושים לי כאב בנקודות," אמר היגואר המנומר. "וחוץ מזה, בכלל לא רציתי את העצות שלכם. רק רציתי לדעת מי מכם הוא הקיפוד ומי הוא הצב."
"לא אגיד לך," אמר הדוקר־עוקץ, "אבל אתה יכול לגרוף אותי מן השריון שלי, אם אתה רוצה."
"אהה!" אמר היגואר המנומר. "עכשיו אני יודע שאתה הצב. חשבת שלא אעשה את זה! עכשיו אעשה." היגואר המנומר שלח את כף רגלו הרכה בדיוק כשהדוקר־עוקץ התכרבל, וכמובן שכף רגלו הרכה של היגואר התמלאה כולה קוצים. וגרוע מזה, הוא הדף את הדוקר־עוקץ הרחק־הרחק אל תוך היער והשיחים, במקום שהיה חשוך מדי למצוא אותו. ואז שם את כף רגלו הרכה בפיו, וכמובן שהקוצים הכאיבו לו עוד יותר מקודם. ברגע שיכול היה לדבר, אמר: "עכשיו אני יודע שהוא בכלל לא הצב. אבל," ואז גירד את ראשו בכף רגלו הלא־דוקרנית, "איך אדע שהשני הזה הוא הצב?"
"אבל אני הצב," אמר האיטי־והמוצק. "אמא שלך צדקה לגמרי. היא אמרה שאתה צריך לגרוף אותי מן השריון שלי בכף שלך. תתחיל."
"לא אמרת שהיא אמרה את זה לפני רגע," אמר היגואר המנומר, מוצץ את הקוצים מכף רגלו הרכה. "אמרת שהיא אמרה משהו אחר לגמרי."
"נו, נניח שאתה אומר שאני אמרתי שהיא אמרה משהו אחר לגמרי, אני לא רואה שזה משנה משהו. כי אם היא אמרה מה שאתה אומר שאני אמרתי שהיא אמרה, זה בדיוק כמו שאני אמרתי מה שהיא אמרה שהיא אמרה. ומצד שני, אם אתה חושב שהיא אמרה שאתה צריך לפרש אותי במגרפה, במקום לכפכף אותי לטיפות בשריון, אני לא יכול לעשות עם זה כלום, נכון?"
"אבל אמרת שאתה רוצה שיגרפו אותך מן השריון שלך בכף שלי," אמר היגואר המנומר.
"אם תחשוב שוב, תגלה שלא אמרתי שום דבר כזה. אמרתי שאמא שלך אמרה שאתה צריך לגרוף אותי מן השריון שלי," אמר האיטי־והמוצק.
"ומה יקרה אם אעשה את זה?" אמר היגואר, מרחרח מאוד וזהיר מאוד.
"אני לא יודע, כי אף פעם לא גרפו אותי מן השריון שלי. אבל אני אומר לך באמת, אם אתה רוצה לראות אותי שוחה ומתרחק, אתה רק צריך להפיל אותי למים."
"אני לא מאמין," אמר היגואר המנומר. "ערבבתם את כל הדברים שאמא שלי אמרה לי לעשות עם הדברים ששאלתם אותי אם אני בטוח שהיא לא אמרה, עד שאני לא יודע אם אני עומד על הראש או על הזנב המנומר שלי. ועכשיו אתה בא ואומר לי משהו שאני יכול להבין, וזה מבלבל אותי עוד יותר מקודם. אמא שלי אמרה לי שאני צריך להפיל אחד משניכם למים, ומכיוון שאתה נראה להוט כל כך שיפילו אותך, אני חושב שאתה לא רוצה שיפילו אותך. אז קפוץ לאמזונס העכור, ומהר."
"אני מזהיר אותך שאמא שלך לא תהיה מרוצה. אל תגיד לה שלא אמרתי לך," אמר האיטי־המוצק.
"אם תגיד עוד מילה אחת על מה שאמא שלי אמרה..." ענה היגואר, אבל עוד לפני שסיים את המשפט, צלל האיטי־והמוצק בשקט לתוך האמזונס העכור, שחה מתחת למים מרחק רב, ויצא על הגדה שבה חיכה לו הדוקר־עוקץ.
"זה היה ממש על חודו של קוץ," אמר הדוקר־עוקץ. "אני לא אוהב את היגואר המנומר. מה אמרת לו שאתה?"
"אמרתי לו באמת שאני צב אמיתי, אבל הוא לא האמין, והוא גרם לי לקפוץ לנהר כדי לראות אם אני כזה, והייתי, והוא מופתע. עכשיו הוא הלך לספר לאמא שלו. תקשיב לו!"
הם שמעו את היגואר המנומר שואג הלוך ושוב בין העצים והשיחים שעל שפת האמזונס העכור, עד שבאה אמא שלו.
"בני, בני!" אמרה אמו המון המון פעמים, מנפנפת בזנבה בחן, "מה עשית שלא היית צריך לעשות?"
"ניסיתי לגרוף בכף שלי משהו שאמר שהוא רוצה שיגרפו אותו מן השריון שלו, והכף שלי מלאה קו־קוצים," אמר היגואר המנומר.
"בני, בני!" אמרה אמו המון המון פעמים, מנפנפת בזנבה בחן, "לפי הקוצים בכף רגלך הרכה אני רואה שזה בטח היה קיפוד. היית צריך להפיל אותו למים."
"עשיתי את זה לדבר השני. והוא אמר שהוא צב, ולא האמנתי לו, וזה היה נכון לגמרי, והוא צלל מתחת לאמזונס העכור, והוא לא יעלה שוב, ואין לי שום דבר לאכול, ואני חושב שכדאי שנמצא לנו מגורים במקום אחר. הם חכמים מדי באמזונס העכור בשביל מסכן כמוני!"
"בני, בני!" אמרה אמו המון המון פעמים, מנפנפת בזנבה בחן, "עכשיו הקשב לי וזכור מה שאני אומרת. קיפוד מתכרבל לכדור, וקוציו בולטים לכל הכיוונים בבת אחת. לפי זה תכיר את הקיפוד."
"אני לא אוהב את הגברת הזקנה הזאת אפילו לא קצת," אמר הדוקר־עוקץ, בצל של עלה גדול. "מעניין מה עוד היא יודעת."
"צב לא יכול להתכרבל," המשיכה אמא יגואר, המון המון פעמים, מנפנפת בזנבה בחן. "הוא רק מושך את ראשו ורגליו לתוך השריון. לפי זה תכיר את הצב."
"אני לא אוהב את הגברת הזקנה הזאת בכלל, בכלל," אמר הצב האיטי־והמוצק. "אפילו היגואר המנומר לא יוכל לשכוח את ההוראות האלה. חבל מאוד שאתה לא יודע לשחות, דוקר־עוקץ."
"אל תדבר אליי," אמר הדוקר־עוקץ. "רק תחשוב כמה יותר טוב היה אילו יכולת להתכרבל. זה בלגן! תקשיב ליגואר המנומר."
היגואר המנומר ישב על גדות האמזונס העכור, מוצץ קוצים מכפותיו ואומר לעצמו:
"לא מתכדרר, אבל שוחה,
זה האיטי־המוצק, זה הוא!
מתכדרר, אבל לא שוחה,
זה הדוקר־עוקץ, זה הוא!"
"את זה הוא לא ישכח במשך חודש של שבתות," אמר הדוקר־עוקץ. "תחזיק לי את הסנטר, איטי־ומוצק. אני הולך לנסות ללמוד לשחות. זה עשוי להועיל."
"מצוין!" אמר האיטי־והמוצק, והחזיק את סנטרו של הדוקר־עוקץ, בזמן שהדוקר־עוקץ בעט במי האמזונס העכור.
"אתה עוד תהיה שחיין מצוין," אמר האיטי־והמוצק. "עכשיו, אם תוכל לשחרר קצת את השרוכים של לוחות הגב שלי, אראה מה אוכל לעשות כדי להתכרבל. זה עשוי להועיל."
הדוקר־עוקץ עזר לשחרר את השרוכים של לוחות הגב של הצב, כך שבעזרת התפתלויות ומאמצים הצליח האיטי־והמוצק להתכרבל באמת, קצת־קצת־קצתי.
"מצוין!" אמר הדוקר־עוקץ. "אבל לא הייתי עושה יותר בינתיים. זה משחיר לך את הפנים. הואל בטובך להוביל אותי שוב לתוך המים, ואתאמן בשחיית הצד ההיא, שאתה אומר שהיא קלה כל כך." וכך התאמן הדוקר־עוקץ, והאיטי־המוצק שחה לצידו.
"מצוין!" אמר האיטי־והמוצק. "עוד קצת אימון, ותהיה לווייתן של ממש. עכשיו, אם אוכל להטריח אותך לשחרר את לוחות הגב והבטן שלי בעוד שני חורים, אנסה את הכיפוף המרתק ההוא, שאתה אומר שהוא קל כל כך. איך יופתע היגואר המנומר!"
"מצוין!" אמר הדוקר־עוקץ, רטוב כולו ממי האמזונס העכור. "אני מצהיר שלא הייתי מבחין בינך לבין אחד מבני משפחתי. שני חורים, אמרת, נדמה לי? קצת יותר הבעה, בבקשה, ואל תאנח כל כך הרבה, אחרת היגואר המנומר עלול לשמוע אותנו. כשתגמור, אני רוצה לנסות את הצלילה הארוכה ההיא, שאתה אומר שהיא קלה כל כך. איך יופתע היגואר המנומר!"
וכך צלל הדוקר־עוקץ, והאיטי־והמוצק צלל לצידו.
"מצוין!" אמר האיטי־והמוצק. "עוד קצתונת תשומת לב לעצירת הנשימה, ותוכל לגור בקרקעית האמזונס העכור. עכשיו אנסה את התרגיל ההוא, לשים את הרגליים האחוריות סביב האוזניים, שאתה אומר שהוא נוח במיוחד. איך יופתע היגואר המנומר!"
"מצוין!" אמר הדוקר־עוקץ. "אבל זה מותח קצת את לוחות הגב שלך. כולם חופפים עכשיו זה את זה, במקום לשכב זה לצד זה."
"הו, זו תוצאה של התרגילים," אמר האיטי־והמוצק. "שמתי לב שהקוצים שלך נראים כאילו הם נמסים זה לתוך זה, ושאתה מתחיל להיראות יותר כמו אצטרובל ופחות כמו קליפה קוצנית של ערמון, ממה שהיית קודם."
"באמת?" אמר הדוקר־עוקץ. "זה מפני שהשריתי את עצמי במים. הו, איך יופתע היגואר המנומר!"
הם המשיכו בתרגילים, כל אחד עוזר לשני, עד שבא הבוקר. וכשהשמש עלתה גבוה, הם נחו והתייבשו. ואז ראו ששניהם שונים לגמרי ממה שהיו.
"דוקר־עוקץ," אמר הצב אחרי ארוחת הבוקר, "אני לא מה שהייתי אתמול. אבל אני חושב שעוד אוכל לשעשע את היגואר המנומר."
"בדיוק על זה חשבתי עכשיו," אמר הדוקר־עוקץ. "אני חושב שקשקשים הם שיפור עצום לעומת קוצים, שלא לדבר על זה שאפשר לשחות. הו, איך יופתע היגואר המנומר! בוא נלך למצוא אותו."
כעבור זמן מצאו את היגואר המנומר, שעדיין טיפל בכף רגלו הרכה שנפצעה בלילה הקודם. הוא נדהם כל כך, שנפל שלוש פעמים אחורה מעל זנבו המנומר, בלי לעצור.
"בוקר טוב!" אמר הדוקר־עוקץ. "ומה שלום אמך היקרה והחיננית הבוקר?"
"שלומה טוב מאוד, תודה," אמר היגואר המנומר. "אבל תצטרך לסלוח לי אם ברגע זה ממש איני נזכר בשמך."
"זה לא יפה מצידך," אמר הדוקר־עוקץ, "בהתחשב בכך שאתמול בשעה כזאת ניסית לגרוף אותי מן השריון שלי בכף שלך."
"אבל לא היה לך שום שריון. הכול היה קוצים," אמר היגואר המנומר. "אני יודע שכך היה. רק תסתכל על הכף שלי!"
"אמרת לי לקפוץ לאמזונס העכור ולטבוע," אמר האיטי־המוצק. "למה אתה כל כך גס רוח ושכחן היום?"
"אתה לא זוכר מה אמא שלך אמרה לך?" אמר הדוקר־עוקץ:
"לא מתכדרר, אבל שוחה,
זה הדוקר־עוקץ, זה הוא!
מתכדרר, אבל לא שוחה,
זה האיטי־המוצק, זה הוא!"
ואז שניהם התכרבלו והתגלגלו סביב סביב היגואר המנומר, עד שעיניו הסתובבו בראשו כמו גלגלי עגלה של ממש.
ואז הלך להביא את אמו.
"אמא," אמר, "יש היום שתי חיות חדשות ביער, ומה שאמרת שלא יודע לשחות, שוחה, ומה שאמרת שלא יודע להתכרבל, מתכרבל. ונדמה לי שהם חילקו ביניהם את הקוצים, כי שניהם מכוסים קשקשים, במקום שאחד יהיה חלק והשני דוקרני מאוד. וחוץ מזה, הם מתגלגלים סביב סביב במעגלים, ולא נעים לי."
"בני, בני!" אמרה אמא יגואר המון המון פעמים, מנפנפת בזנבה בחן, "קיפוד הוא קיפוד, ואינו יכול להיות שום דבר חוץ מקיפוד. וצב הוא צב, ולעולם אינו יכול להיות שום דבר אחר."
"אבל זה לא קיפוד, וזה לא צב. זה קצת משניהם, ואני לא יודע את השם הנכון שלו."
"שטויות!" אמרה אמא יגואר. "לכל דבר יש שם נכון. אני הייתי קוראת לזה 'ארמדיל' עד שאגלה את השם האמיתי. והייתי עוזבת אותו לנפשו."
אז היגואר המנומר עשה כמו שאמרו לו, במיוחד לגבי לעזוב אותם לנפשם. אבל הדבר המוזר הוא שמאותו יום ועד היום, הו אהובתי היקרה, איש על גדות האמזונס העכור לא קרא אף פעם לדוקר־עוקץ ולאיטי־המוצק בשום שם חוץ מארמדיל. יש קיפודים וצבים במקומות אחרים, כמובן (יש כמה בגינה שלי), אבל הסוג האמיתי, הוותיק והחכם, עם הקשקשים שמונחים טפיחי־טפוחי זה על זה, כמו קשקשי אצטרובל, שגר על גדות האמזונס העכור בימים הגבוהים והרחוקים, תמיד נקרא ארמדילים, כי היו חכמים כל כך.
אז זה בסדר גמור, אהובתי היקרה. את מבינה?
מעולם לא שטתי באמזונס,
ולברזיל מעולם לא הגעתי;
אבל ה"דון" וה"מגדלנה",
הן יכולות לשוט לשם מתי שבא להן!
כן, מסאות'המפטון בכל שבוע,
אוניות קיטור גדולות, לבן וזהב,
מתגלגלות אל ריו
(להתגלגל, להתגלגל לריו!)
והייתי רוצה להתגלגל לריו
יום אחד, לפני שאזקין ואלבין!
מעולם לא ראיתי יגואר,
וגם לא ארמדיל
מתארמדל בשריונו,
ואני מניח שלא אראה, אלא אם
אסע לריו
לראות את הנפלאות האלה,
להתגלגל, להתגלגל לריו,
להתגלגל באמת לריו!
הו, הייתי שמח להתגלגל לריו
יום אחד, לפני שאזקין ואלבין!