מכאן ואילך אעקוב אחר מהלך האירועים בכך שאעתיק את מכתביי שלי למר שרלוק הולמס, המונחים לפניי על השולחן. עמוד אחד חסר, אבל מלבד זאת הם בדיוק כפי שנכתבו, ומראים את רגשותיי ואת חשדותיי באותם רגעים בדיוק רב יותר משיכול זיכרוני לעשות, צלול ככל שיהיה לגבי האירועים הטרגיים האלה.
אחוזת בסקרוויל, 13 באוקטובר.
הולמס היקר,
מכתביי ומברקיי הקודמים עדכנו אותך היטב למדי בכל מה שקרה בפינה הנשכחת מאלוהים הזאת של העולם. ככל שנשארים כאן יותר, כך שוקעת רוח הערבה עמוק יותר בנפשו של אדם, עם מרחביה, וגם עם קסמה הקודר. כשאתה כבר יוצא אל חיקה, השארת מאחוריך את כל עקבות אנגליה המודרנית, אבל מצד שני אתה מודע בכל מקום לבתיהם ולמעשי ידיהם של האנשים הפרהיסטוריים. מכל צדדיך, כשאתה הולך, נמצאים בתיהם של האנשים הנשכחים האלה, עם קבריהם ועם המונוליתים העצומים שלפי ההשערה סימנו את מקדשיהם. כשאתה מביט בבקתות האבן האפורות שלהם על רקע מדרונות הגבעות המצולקים, אתה משאיר את התקופה שלך מאחוריך, ואילו היית רואה אדם שעיר לבוש עורות זוחל מן הפתח הנמוך ומתאים חץ בעל ראש צור למיתר קשתו, היית מרגיש שנוכחותו שם טבעית יותר משלך. הדבר המוזר הוא שחיו בצפיפות כזאת על מה שוודאי תמיד היה אדמה עקרה ביותר. אינני חוקר עתיקות, אבל יכולתי לדמיין שהיו גזע שאינו נוטה למלחמה ונרדף, שנאלץ לקבל את מה שאיש אחר לא רצה לתפוס.
כל זה, עם זאת, זר לשליחות שבה שלחת אותי, וכנראה יהיה משעמם מאוד למוחך המעשי בהחלט. אני עדיין זוכר את אדישותך הגמורה לשאלה אם השמש סובבת סביב הארץ או הארץ סביב השמש. הרשה לי, אם כן, לחזור לעובדות הנוגעות לסר הנרי בסקרוויל.
אם לא קיבלת שום דיווח בימים האחרונים, הרי זה משום שעד היום לא היה שום דבר חשוב לספר. ואז קרה מקרה מפתיע מאוד, שאספר לך עליו בבוא העת. אבל קודם כול עליי לעדכן אותך בכמה מן הגורמים האחרים במצב.
אחד מהם, שעליו אמרתי מעט, הוא האסיר הנמלט בערבה. יש עכשיו סיבה חזקה להאמין שהוא הסתלק לגמרי, וזו הקלה ניכרת לבעלי הבתים הבודדים באזור. שבועיים עברו מאז בריחתו, ובמהלכם לא נראה ולא נשמע עליו דבר. ודאי לא ייתכן שהחזיק מעמד בערבה כל הזמן הזה. כמובן, מבחינת המסתור שלו אין שום קושי. כל אחת מבקתות האבן האלה הייתה נותנת לו מקום מחבוא. אבל אין מה לאכול, אלא אם כן יתפוס וישחט אחד מכבשי הערבה. לכן אנחנו חושבים שהוא הלך, והחוואים המרוחקים ישנים טוב יותר בעקבות זאת.
אנחנו ארבעה גברים כשירים בבית הזה, כך שנוכל לשמור היטב על עצמנו, אבל אני מודה שהיו לי רגעים לא נוחים כשחשבתי על בני הזוג סטייפלטון. הם גרים במרחק מיילים מכל עזרה. יש משרתת אחת, משרת זקן, האחות והאח, והאחרון אינו אדם חזק במיוחד. הם יהיו חסרי אונים בידי בחור נואש כמו הפושע הזה מנוטינג היל, אם רק יצליח להיכנס. גם סר הנרי וגם אני היינו מודאגים ממצבם, והוצע שפרקינס הסייס ילך לישון שם, אבל סטייפלטון לא רצה לשמוע על זה.
העובדה היא שידידנו, הברון, מתחיל להפגין עניין ניכר בשכנתנו היפה. אין להתפלא על כך, כי הזמן כבד מאוד במקום הבודד הזה לאדם פעיל כמוהו, והיא אישה מקסימה ויפה מאוד. יש בה משהו טרופי ואקזוטי, שיוצר ניגוד מוזר לאחיה הקר והחסר רגש. ובכל זאת גם הוא נותן רושם של אש חבויה. בהחלט יש לו השפעה בולטת מאוד עליה, כי ראיתי אותה מעיפה בו מבט שוב ושוב כשדיברה, כאילו היא מחפשת את אישורו למה שאמרה. אני מקווה שהוא טוב אליה. יש ניצוץ יבש בעיניו ומבנה תקיף בשפתיו הדקות, שמתאימים לאופי נחרץ ואולי קשוח. היית מוצא בו נושא מעניין לחקירה.
הוא בא לבקר את בסקרוויל ביום הראשון ההוא, ולמחרת בבוקר ממש לקח את שנינו להראות לנו את המקום שבו לפי ההשערה נולדה אגדת הוגו הרשע. זה היה טיול של כמה מיילים על פני הערבה אל מקום כה קודר שאולי הוא שהציע את הסיפור. מצאנו עמק קצר בין צוקי גרניט מחוספסים, שהוביל אל מרחב פתוח ומכוסה דשא, מנוקד כולו בעשב הכותנה הלבן. באמצעו התנשאו שתי אבנים גדולות, שחוקות ומחודדות בקצה העליון עד שנראו כמו הניבים הענקיים והמתכלים של איזו חיה מפלצתית. בכל דבר הוא התאים לזירת הטרגדיה העתיקה. סר הנרי התעניין מאוד ושאל את סטייפלטון יותר מפעם אחת אם הוא באמת מאמין באפשרות של התערבות העל־טבעי בענייני בני האדם. הוא דיבר בקלילות, אבל היה ברור שהוא רציני מאוד. סטייפלטון היה זהיר בתשובותיו, אבל קל היה לראות שהוא אומר פחות ממה שיכול היה, ושלא יביע את דעתו המלאה מתוך התחשבות ברגשות הברון. הוא סיפר לנו על מקרים דומים, שבהם סבלו משפחות מהשפעה רעה כלשהי, והשאיר אצלנו את הרושם שהוא שותף להשקפה העממית בעניין.
בדרך חזרה נשארנו לארוחת צהריים בבית מריפיט, ושם הכיר סר הנרי את מיס סטייפלטון. מן הרגע הראשון שראה אותה נראה שהוא נמשך אליה מאוד, ואני טועה מאוד אם הרגש לא היה הדדי. הוא הזכיר אותה שוב ושוב בדרכנו הביתה, ומאז בקושי עבר יום שבו לא ראינו משהו מן האח והאחות. הם סועדים כאן הערב, ויש דיבורים שנלך אליהם בשבוע הבא. היה אפשר לדמיין ששידוך כזה יתקבל בברכה רבה אצל סטייפלטון, ובכל זאת יותר מפעם אחת תפסתי על פניו מבט של אי שביעות רצון עזה ביותר כשסר הנרי הקדיש תשומת לב כלשהי לאחותו. הוא קשור אליה מאוד, אין ספק, והיה חי חיים בודדים בלעדיה, אבל זה היה נראה שיא האנוכיות אילו עמד בדרכה לנישואים מבריקים כל כך. ובכל זאת אני בטוח שהוא אינו רוצה שקרבתם תבשיל לאהבה, וכמה פעמים הבחנתי שהוא טרח למנוע מהם להיות ביחידות. דרך אגב, הוראותיך לי שלעולם לא אניח לסר הנרי לצאת לבד יעשו קשות הרבה יותר אם רומן אהבים יתווסף לשאר קשיינו. הפופולריות שלי תיפגע במהרה אילו ביצעתי את פקודותיך כלשונן.
לפני כמה ימים, ביום חמישי ליתר דיוק, אכל איתנו ד"ר מורטימר ארוחת צהריים. הוא חפר בתל קבורה בלונג דאון, והשיג גולגולת פרהיסטורית שממלאת אותו שמחה גדולה. מעולם לא היה נלהב חד־כיווני כמוהו! בני הזוג סטייפלטון באו אחר כך, והרופא הטוב לקח את כולנו לשדרת הטקסוסים, לבקשת סר הנרי, כדי להראות לנו בדיוק איך קרה הכול באותו לילה קטלני. זה שביל ארוך וקודר, שדרת הטקסוסים, בין שני קירות גבוהים של גדר גזומה, עם רצועה צרה של דשא משני הצדדים. בקצה הרחוק יש ביתן קיץ ישן ומתפורר. באמצע הדרך נמצא שער הערבה, שבו השאיר הג'נטלמן הזקן את אפר הסיגר שלו. זה שער עץ לבן עם בריח. מעבר לו משתרעת הערבה הרחבה. נזכרתי בתאוריה שלך על הפרשה וניסיתי לצייר בדמיוני את כל מה שקרה. כשעמד הזקן שם, ראה משהו מתקרב על פני הערבה, משהו שהפחיד אותו כל כך עד שיצא מדעתו ורץ ורץ עד שמת מאימה ומתשישות גרידא. שם הייתה המנהרה הארוכה והקודרת שבה ברח. וממה? מכלב רועים של הערבה? או מכלב רפאים, שחור, שותק ומפלצתי? האם הייתה יד אנושית בעניין? האם ברימור החיוור והעירני ידע יותר ממה שהיה מוכן לומר? הכול היה עמום ומעורפל, אבל תמיד מאחוריו הצל האפל של פשע.
שכן אחד נוסף פגשתי מאז שכתבתי לאחרונה. זה מר פרנקלנד מאחוזת לאפטר, שגר כארבעה מיילים דרומה מאיתנו. הוא אדם מבוגר, אדום פנים, לבן שיער ורגזן. התשוקה שלו היא החוק הבריטי, והוא בזבז הון רב על התדיינויות. הוא נלחם רק בשביל ההנאה שבמאבק, ומוכן באותה מידה לקחת כל צד בשאלה, כך שאין פלא שמצא בזה שעשוע יקר. לפעמים הוא יסגור זכות מעבר ויקרא תיגר על הקהילה שתכריח אותו לפתוח אותה. בפעמים אחרות יקרע בידיו שלו שער של אדם אחר ויכריז שהיה שם שביל מימים ימימה, ויקרא תיגר על הבעלים שיתבע אותו על הסגת גבול. הוא בקיא בזכויות אחוזה ובזכויות קהילתיות עתיקות, ומפעיל את ידיעותיו לפעמים לטובת תושבי הכפר פרנוורת'י ולפעמים נגדם, כך שמדי פעם או שנושאים אותו בניצחון ברחוב הכפר, או ששורפים את בובתו, לפי מעשהו האחרון. אומרים שיש לו כרגע כשבע תביעות משפטיות על הראש, שכנראה יבלעו את שארית הונו, וכך יעקרו את עוקצו וישאירו אותו בלתי מזיק בעתיד. מלבד החוק הוא נראה אדם חביב וטוב לב, ואני מזכיר אותו רק משום שהקפדת שאשלח תיאור כלשהו של האנשים שסביבנו. הוא עסוק כרגע בעיסוק מוזר, כי כאסטרונום חובב יש לו טלסקופ מצוין, ואיתו הוא שוכב על גג ביתו וסורק את הערבה כל היום, בתקווה לקלוט חטופות את האסיר הנמלט. אילו הגביל את מרצו לזה, הכול היה טוב, אבל יש שמועות שהוא מתכוון לתבוע את ד"ר מורטימר על פתיחת קבר בלי הסכמת קרובי המשפחה, משום שחפר את הגולגולת הנאוליתית בתל הקבורה בלונג דאון. הוא עוזר לשמור על חיינו מפני חדגוניות ונותן קצת הפוגה קומית במקום שבו יש בה צורך רב.
ועכשיו, אחרי שעדכנתי אותך לגבי האסיר הנמלט, בני הזוג סטייפלטון, ד"ר מורטימר ופרנקלנד מאחוזת לאפטר, הרשה לי לסיים בעניין החשוב ביותר ולספר לך עוד על בני הזוג ברימור, ובמיוחד על ההתפתחות המפתיעה של אמש.
קודם כול לגבי מברק הבדיקה, ששלחת מלונדון כדי לוודא שברימור באמת כאן. כבר הסברתי שעדות מנהל הדואר מראה שהבדיקה הייתה חסרת ערך, ושאין לנו הוכחה לכאן או לכאן. סיפרתי לסר הנרי מה מצב העניין, והוא מיד, בדרכו הישירה, קרא לברימור ושאל אותו אם קיבל את המברק בעצמו. ברימור אמר שקיבל.
"הנער מסר אותו לידיך שלך?" שאל סר הנרי.
ברימור נראה מופתע, ושקל זמן מה.
"לא," אמר, "הייתי בחדר המזוודות באותו זמן, ואשתי העלתה אותו אליי."
"ענית עליו בעצמך?"
"לא. אמרתי לאשתי מה לענות, והיא ירדה לכתוב את זה."
בערב חזר אל הנושא מיוזמתו.
"לא הבנתי לגמרי את מטרת שאלותיך הבוקר, סר הנרי," אמר. "אני מקווה שאין פירושן שעשיתי משהו שבגללו איבדתי את אמונך?"
סר הנרי נאלץ להבטיח לו שאין הדבר כך, ולפייס אותו בכך שנתן לו חלק ניכר ממלתחתו הישנה, כיוון שכל הציוד מלונדון כבר הגיע.
גברת ברימור מעניינת אותי. היא אישה כבדה ומוצקה, מוגבלת מאוד, מכובדת ביותר, ונוטה לפוריטניות. בקושי אפשר לדמיין דמות פחות רגשנית. ובכל זאת סיפרתי לך איך בלילה הראשון כאן שמעתי אותה בוכה במרירות, ומאז יותר מפעם אחת הבחנתי בעקבות דמעות על פניה. צער עמוק כלשהו מכרסם תמיד בלבה. לפעמים אני תוהה אם יש לה זיכרון אשם שרודף אותה, ולפעמים אני חושד שברימור הוא עריץ ביתי. תמיד הרגשתי שיש משהו מוזר ומפוקפק באופיו של האיש הזה, אבל ההרפתקה של אמש הביאה את כל חשדותיי לשיאם.
ובכל זאת אולי זה ייראה עניין קטן כשלעצמו. אתה יודע שאינני ישן עמוק במיוחד, ומאז שאני על המשמר בבית הזה, שנתי קלה מתמיד. אמש, בערך בשתיים לפנות בוקר, התעוררתי מצעד מתגנב שעבר ליד חדרי. קמתי, פתחתי את הדלת והצצתי החוצה. צל שחור וארוך נגרר לאורך המסדרון. הטיל אותו אדם שהלך חרש לאורך המעבר ונר בידו. הוא היה בחולצה ובמכנסיים, בלי שום כיסוי לרגליו. יכולתי לראות רק את קווי המתאר, אבל גובהו אמר לי שזה ברימור. הוא הלך לאט מאוד ובזהירות, והיה משהו אשם ומתגנב שאין לתארו בכל הופעתו.
סיפרתי לך שהמסדרון נקטע במרפסת שמקיפה את האולם, אבל שהוא ממשיך בצד השני. חיכיתי עד שנעלם מהעין, ואז עקבתי אחריו. כשהקפתי את המרפסת, הוא כבר הגיע לקצה המסדרון הרחוק, וראיתי לפי נצנוץ האור מבעד לדלת פתוחה שנכנס לאחד החדרים. ובכן, כל החדרים האלה ריקים מרהיטים ואיש אינו גר בהם, כך שהמסע שלו נעשה מסתורי מתמיד. האור זרח ביציבות, כאילו עמד בלי לזוז. התגנבתי לאורך המעבר בשקט ככל שיכולתי והצצתי מעבר לפינת הדלת.
ברימור כרע ליד החלון, והנר מוחזק צמוד לזכוכית. צדודיתו הייתה מופנית אליי למחצה, ופניו נראו קפואות בציפייה כשבהה החוצה אל השחור של הערבה. כמה דקות עמד והתבונן בריכוז. אחר כך נאנק אנקה עמוקה, ובתנועה של קוצר רוח כיבה את האור. מיד חזרתי לחדרי, וזמן קצר מאוד אחר כך עברו שוב הצעדים המתגנבים בדרכם חזרה. זמן רב אחר כך, כשכבר שקעתי בשינה קלה, שמעתי מפתח מסתובב במנעול כלשהו, אבל לא יכולתי לדעת מאין בא הקול. מה פירוש כל זה, אינני יכול לנחש, אבל יש איזה עסק סודי שמתנהל בבית הקודר הזה, שבמוקדם או במאוחר נרד לעומקו. אינני מטריד אותך בתאוריות שלי, כי ביקשת שאספק לך רק עובדות. ניהלתי שיחה ארוכה עם סר הנרי הבוקר, ובנינו תוכנית מערכה המבוססת על מה שראיתי אמש. לא אדבר עליה עכשיו, אבל היא אמורה לעשות את הדיווח הבא שלי לקריאה מעניינת.
