אחרי שהבהלה הסוערת הראשונה מיצתה את עצמה נעשתה אייפינג וכחנית. הספקנות הרימה פתאום את ראשה: ספקנות עצבנית למדי, לא בטוחה כלל במה שמאחוריה, אבל ספקנות בכל זאת. כל כך הרבה יותר קל לא להאמין באדם בלתי נראה; ואת אלה שראו אותו באמת מתמוסס לאוויר, או הרגישו את כוח זרועו, אפשר היה לספור על אצבעות שתי ידיים. ומבין העדים האלה נעדר עד מהרה מר וודג'רס, שפרש באופן שאי אפשר לפרוץ מאחורי הבריחים והסורגים של ביתו, וג'אפרס שכב המום בטרקלין של "הכרכרה והסוסים". רעיונות גדולים ומוזרים החורגים מן הניסיון משפיעים לעיתים קרובות פחות על גברים ונשים מאשר שיקולים קטנים ומוחשיים יותר. אייפינג הייתה עליזה בדגלונים, וכולם היו בבגדי חג. לחכו ליום שני של הפנטקוסט חודש או יותר. עד אחר הצהריים אפילו אלה שהאמינו בבלתי נראה התחילו לחזור לשעשועיהם הקטנים בהיסוס, בהנחה שהוא הלך לגמרי, ובעיני הספקנים הוא כבר היה בדיחה. אבל אנשים, ספקנים ומאמינים כאחד, היו חברותיים להפליא כל אותו יום.
האחו של הייסמן היה עליז באוהל, שבו הכינו גברת בנטינג וגבירות אחרות תה, בעוד בחוץ ילדי בית הספר של יום ראשון רצו במרוצים ושיחקו משחקים בהדרכה הרועשת של עוזר הכומר ושל העלמות קאס וסאקבאט. בלי ספק הייתה אי נוחות קלה באוויר, אבל לאנשים ברובם היה השכל להסתיר כל חשש דמיוני שחשו. על כר הכפר זכה חבל חזק ונטוי, שבו אפשר היה, בעודך נאחז בידית התלויה על גלגלת, להיות מוטח באלימות אל שק בקצה השני, לחיבה ניכרת בקרב בני הנוער, כמו גם הנדנדות ודוכני הקוקוס. היה גם טיול, ועוגב הקיטור המחובר לסחרחרה קטנה מילא את האוויר בטעם חריף של שמן ובמוזיקה חריפה באותה מידה. חברי המועדון, שהשתתפו בתפילה בבוקר, היו מפוארים בסמלים בוורוד ובירוק, וכמה מן העליזים יותר קישטו גם את כובעי המגבעת שלהם בקישוטי סרט בצבעים מבריקים. פלטשר הזקן, שתפיסותיו לגבי חגיגה היו חמורות, נראה דרך היסמין סביב חלונו או דרך הדלת הפתוחה (בכל דרך שבחרת להביט), מאוזן בעדינות על קרש הנתמך בשני כיסאות, ומסייד את תקרת חדרו הקדמי.
בערך בארבע נכנס זר לכפר מכיוון הרמות. הוא היה אדם נמוך ושמן בכובע צילינדר מרופט באופן יוצא דופן, ונראה חסר נשימה מאוד. לחייו היו לסירוגין רפויות ונפוחות בחוזקה. פניו המנומרות היו חרדות, והוא נע במעין זריזות שאינה רוצה. הוא פנה בפינת הכנסייה, וכיוון את דרכו אל "הכרכרה והסוסים". בין אחרים זוכר פלטשר הזקן שראה אותו, ולמעשה הג'נטלמן הזקן הוכה כל כך בהתרגשותו המיוחדת שבלי משים נתן לכמות של סיד לרוץ במורד המברשת לתוך שרוול מעילו בזמן שהתבונן בו.
הזר הזה, בעיני בעל דוכן הקוקוס, נראה כמדבר אל עצמו, ומר הקסטר העיר את אותו דבר. הוא עצר לרגלי מדרגות "הכרכרה והסוסים", ולפי מר הקסטר, נראה כעובר מאבק פנימי קשה לפני שיכול היה לשכנע את עצמו להיכנס לבית. לבסוף צעד במעלה המדרגות, ומר הקסטר ראה אותו פונה שמאלה ופותח את דלת הטרקלין. מר הקסטר שמע קולות מתוך החדר ומן המזנון מודיעים לאיש על טעותו. "החדר הזה פרטי!" אמר הול, והזר סגר את הדלת בגמלוניות ונכנס למזנון.
בתוך כמה דקות הופיע שוב, מנגב את שפתיו בגב ידו באוויר של שביעות רצון שקטה שאיכשהו הרשים את מר הקסטר כמעושה. הוא עמד והביט סביבו כמה רגעים, ואז ראה אותו מר הקסטר הולך בדרך חמקנית משונה לעבר שערי החצר, שאליה נפתח חלון הטרקלין. הזר, אחרי היסוס מה, נשען על אחד מעמודי השער, הוציא מקטרת חימר קצרה, והתכונן למלא אותה. אצבעותיו רעדו בזמן שעשה זאת. הוא הדליק אותה בגמלוניות, ובזרועות משוכלות התחיל לעשן בתנוחה רפה, תנוחה שמבטיו מדי פעם במעלה החצר הכחישו לגמרי.
את כל זה ראה מר הקסטר מעל קופסאות הטבק שבחלון, והמוזרות של התנהגות האיש דחפה אותו להמשיך את תצפיתו.
עד מהרה קם הזר בבת אחת ושם את מקטרתו בכיסו. אז נעלם לתוך החצר. מיד מר הקסטר, שחשב שהוא עד לאיזו גניבה קטנה, קפץ מסביב לדלפק שלו ורץ החוצה לכביש כדי ליירט את הגנב. בעודו עושה כן, הופיע מר מארוול שוב, כובעו עקום, צרור גדול במפת שולחן כחולה ביד אחת, ושלושה ספרים קשורים יחד: כפי שהתברר אחר כך בכתפיות של הכומר: בשנייה. ברגע שראה את הקסטר השמיע מעין התנשפות, וכשפנה בחדות שמאלה, התחיל לרוץ. "עצור, גנב!" קרא הקסטר, ויצא אחריו. התחושות של מר הקסטר היו חיות אבל קצרות. הוא ראה את האיש ממש לפניו ומאיץ בזריזות לעבר פינת הכנסייה ודרך הגבעה. הוא ראה את דגלי הכפר ואת החגיגות שמעבר, ופנים אחדות פונות אליו. הוא צעק, "עצור!" שוב. בקושי עשה עשרה צעדים לפני ששוקו נתפסה בדרך מסתורית כלשהי, והוא כבר לא רץ, אלא עף במהירות שאין להעלותה על הדעת באוויר. הוא ראה את הקרקע פתאום קרוב לפניו. העולם נראה מתיז למיליון נקודות אור מסתחררות, וההליכים שאחר כך לא עניינו אותו עוד.