נראה שהאיש הבלתי נראה מיהר החוצה מביתו של קמפ במצב של זעם עיוור. ילד קטן ששיחק ליד שער ביתו של קמפ הורם בחוזקה והושלך הצידה, כך שקרסולו נשבר, ואחר כך במשך כמה שעות יצא האיש הבלתי נראה מתפיסת בני האדם. איש לא יודע לאן הלך או מה עשה. אבל אפשר לדמיין אותו ממהר בשעות שלפני הצהריים החמות של יוני, במעלה הגבעה ואל הרמות הפתוחות שמאחורי פורט ברדוק, משתולל ומתייאש מגורלו הבלתי נסבל, ומוצא מחסה לבסוף, מחומם ועייף, בין הסבכים של הינטונדין, כדי לחבר שוב את תוכניותיו המנופצות נגד מינו. זה נראה המקלט הסביר ביותר בשבילו, כי שם הוא הופיע שוב באופן טרגי וקודר בערך בשתיים אחר הצהריים.
תוהים מה היה מצב רוחו בזמן ההוא, ואילו תוכניות הגה. בלי ספק הוא היה מרוגז כמעט עד אקסטזה מבגידתו של קמפ, ואף שאולי נוכל להבין את המניעים שהובילו להונאה ההיא, עדיין נוכל לדמיין ואפילו להזדהות מעט עם הזעם שניסיון ההפתעה ודאי עורר. אולי משהו מן התדהמה ההמומה של חוויותיו ברחוב אוקספורד חזר אליו, כי ניכר שסמך על שיתוף הפעולה של קמפ בחלומו האכזרי על עולם מוטל באימה. בכל אופן הוא נעלם מידיעת בני האדם בערך בצהריים, ואף עד חי לא יכול לומר מה עשה עד בערך שתיים וחצי. זה היה דבר בר מזל, אולי, לאנושות, אבל בשבילו זה היה חוסר מעש קטלני.
במשך הזמן ההוא היה המון הולך וגדל של אנשים, פזורים בכפר, עסוק. בבוקר הוא עוד היה סתם אגדה, אימה; אחר הצהריים, בעיקר בזכות ההכרזה היבשה של קמפ, הוא הוצג כיריב מוחשי, שיש לפצוע, ללכוד או להכניע, והכפר התחיל להתארגן במהירות שאין להעלותה על הדעת. עד שתיים אפילו הוא עוד יכול היה להוציא את עצמו מן המחוז בעלייה לרכבת, אבל אחרי שתיים זה נעשה בלתי אפשרי. כל רכבת נוסעים לאורך הקווים במקבילית גדולה בין סאות'המפטון, מנצ'סטר, ברייטון והורשם, נסעה בדלתות נעולות, ותנועת המטענים הופסקה כמעט לגמרי. ובמעגל גדול של שלושים קילומטרים סביב פורט ברדוק, יצאו עד מהרה אנשים חמושים ברובים ובאלות בקבוצות של שלושה וארבעה, עם כלבים, לסרוק את הדרכים והשדות.
שוטרים רכובים רכבו לאורך השבילים הכפריים, עצרו בכל בקתה והזהירו את האנשים לנעול את בתיהם, ולהישאר בפנים אלא אם הם חמושים, וכל בתי הספר היסודיים התפזרו עד שלוש, והילדים, מבוהלים ונשארים יחד בקבוצות, מיהרו הביתה. ההכרזה של קמפ: חתומה אמנם בידי אדיי: נתלתה כמעט בכל המחוז עד ארבע או חמש אחר הצהריים. היא נתנה בקצרה אבל בבירור את כל תנאי המאבק, את ההכרח למנוע מן האיש הבלתי נראה אוכל ושינה, את ההכרח בערנות בלתי פוסקת ובתשומת לב מהירה לכל ראיה לתנועותיו. וכל כך מהירה ונחושה הייתה פעולת הרשויות, כל כך מהירה וכללית הייתה האמונה ביצור המוזר הזה, שלפני רדת הלילה היה שטח של כאלף קילומטרים רבועים במצב קפדני של מצור. ולפני רדת הלילה, גם, עבר רטט של אימה בכל הכפר הצופה והעצבני. מפה לוחש לפה, מהר ובוודאות לאורכה ולרוחבה של הארץ, עבר סיפור הרצח של מר ויקסטיד.
אם השערתנו שמקלטו של האיש הבלתי נראה היה הסבכים של הינטונדין נכונה, אז עלינו להניח שבתחילת אחר הצהריים יצא שוב, נחוש באיזו תוכנית שכללה שימוש בנשק. איננו יכולים לדעת מה הייתה התוכנית, אבל הראיות שמוט הברזל היה בידו לפני שפגש את ויקסטיד הן בעיניי לפחות מכריעות.
כמובן איננו יכולים לדעת דבר על פרטי המפגש ההוא. הוא התרחש בשפת בור חצץ, פחות ממאתיים מטרים משער בית השומר של הלורד ברדוק. הכול מצביע על מאבק נואש: הקרקע הרמוסה, הפצעים הרבים שקיבל מר ויקסטיד, מקל ההליכה המרוסק שלו; אבל למה נעשתה ההתקפה, מלבד בטירוף רצחני, אי אפשר לדמיין. למעשה תיאוריית הטירוף כמעט בלתי נמנעת. מר ויקסטיד היה אדם בן ארבעים וחמש או ארבעים ושש, מנהל אחוזתו של הלורד ברדוק, בעל הרגלים ומראה שאינם פוגעים באיש, האחרון בעולם שיגרה יריב נורא כזה. נגדו נראה שהשתמש האיש הבלתי נראה במוט ברזל שנגרר מחתיכת גדר שבורה. הוא עצר את האיש השקט הזה, שהלך בשקט הביתה לארוחת הצהריים שלו, תקף אותו, היכה את הגנתו החלשה, שבר את זרועו, הפיל אותו, וריסק את ראשו לעיסה.
כמובן, הוא ודאי משך את המוט הזה מן הגדר לפני שפגש את קורבנו: הוא ודאי נשא אותו מוכן בידו. רק שני פרטים מעבר למה שכבר נאמר נראים נוגעים לעניין. האחד הוא הנסיבה שבור החצץ לא היה בדרכו הישירה של מר ויקסטיד הביתה, אלא כמאתיים מטרים מחוץ לדרכו. השני הוא טענתה של ילדה קטנה שבדרכה לבית הספר של אחר הצהריים ראתה את האיש שנרצח "רץ בטפיפה" בדרך מוזרה על פני שדה לעבר בור החצץ. הפנטומימה שלה של פעולתו מרמזת על אדם הרודף אחרי משהו על הקרקע לפניו ומכה בו שוב ושוב במקל ההליכה שלו. היא הייתה האחרונה שראתה אותו חי. הוא יצא משדה ראייתה אל מותו, והמאבק הוסתר ממנה רק בחורשת עצי אשור ובשקע קל בקרקע.
עכשיו זה, לפחות בעיני הכותב, מוציא את הרצח מתחום ההפקרות המוחלטת. נוכל לדמיין שגריפין לקח את המוט כנשק אמנם, אבל בלי שום כוונה מכוונת להשתמש בו לרצח. ויקסטיד אולי עבר שם והבחין במוט הזה נע באוויר באופן בלתי מוסבר. בלי שום מחשבה על האיש הבלתי נראה: כי פורט ברדוק במרחק חמישה עשר קילומטרים: אולי רדף אחריו. ייתכן לגמרי שאפילו לא שמע על האיש הבלתי נראה. אפשר אז לדמיין את האיש הבלתי נראה מסתלק: בשקט כדי לא לגלות את נוכחותו בסביבה, ואת ויקסטיד, נרגש וסקרן, רודף אחרי החפץ הזה הנע באופן בלתי מוסבר: ולבסוף מכה בו.
בלי ספק האיש הבלתי נראה יכול היה בקלות להתרחק מרודפו בגיל העמידה בנסיבות רגילות, אבל המקום שבו נמצאה גופתו של ויקסטיד מרמז שהיה לו המזל הרע לדחוק את טרפו לפינה בין ערימה של סרפדים צורבים לבין בור החצץ. לאלה שמעריכים את הרגזנות יוצאת הדופן של האיש הבלתי נראה, שאר המפגש יהיה קל לדמיין.
אבל זו השערה גרידא. העובדות היחידות שאין להכחישן: כי סיפורי ילדים לעיתים קרובות אינם מהימנים: הן מציאת גופתו של ויקסטיד, מומת, ושל מוט הברזל המוכתם בדם שהושלך בין הסרפדים. נטישת המוט בידי גריפין מרמזת שבהתרגשות הרגשית של הפרשה, המטרה שלשמה לקח אותו: אם הייתה לו מטרה: ננטשה. הוא בהחלט היה אדם אנוכי ונטול רגש מאוד, אבל המראה של קורבנו, קורבנו הראשון, מגואל בדם ומעורר רחמים לרגליו, אולי שחרר איזה מעיין של חרטה שנכלא זמן רב, שלזמן מה אולי הציף כל תוכנית פעולה שהגה.
אחרי רצח מר ויקסטיד, נראה שחצה את הכפר לעבר הרמות. יש סיפור על קול ששמעו בערך בשקיעה שני גברים בשדה ליד פרן בוטום. הוא יילל וצחק, התייפח ונאנק, ושוב ושוב צעק. זה ודאי היה משונה לשמוע. הוא עבר באמצע שדה תלתן וגווע לעבר הגבעות.
באותו אחר צהריים ודאי למד האיש הבלתי נראה משהו על השימוש המהיר שעשה קמפ בסודותיו. הוא ודאי מצא בתים נעולים ומאובטחים; אולי התמהמה סביב תחנות רכבת ושוטט סביב פונדקים, ובלי ספק קרא את ההכרזות והבין משהו מטבעו של המסע נגדו. וכשהערב התקדם, נזרעו השדות פה ושם בקבוצות של שלושה או ארבעה אנשים, ורעשו ביללות של כלבים. לציידי האדם האלה היו הוראות מיוחדות במקרה של מפגש לגבי הדרך שבה יתמכו זה בזה. אבל הוא התחמק מכולם. נוכל להבין משהו מרוגזו, והוא לא היה פחות משום שהוא עצמו סיפק את המידע ששימש נגדו בלי רחמים כל כך. לפחות באותו יום איבד את ליבו; במשך כמעט עשרים וארבע שעות, מלבד כשפנה על ויקסטיד, הוא היה אדם נרדף. בלילה הוא ודאי אכל וישן; כי בבוקר היה שוב הוא עצמו, פעיל, חזק, כועס וזדוני, מוכן למאבקו הגדול האחרון נגד העולם.