אילו כיוונו המאדימים רק להשמדה, אולי היו משמידים ביום שני את כל אוכלוסיית לונדון, כשהתפשטה לאט במחוזות הסובבים. לא רק לאורך הדרך דרך בארנט, אלא גם דרך אדג'וור וולת'ם אבי, ולאורך הדרכים מזרחה לסאות'אנד ולשובריינס, ומדרום לתמזה לדיל ולברודסטרס, נהרה אותה מנוסה מטורפת. אילו יכול היה מישהו להיתלות באותו בוקר יוני בכדור פורח בכחול הלוהט שמעל לונדון, כל דרך צפונית ומזרחית היוצאת מן המבוך הסבוך של הרחובות הייתה נראית מנוקדת בשחור בפליטים הנוהרים, כל נקודה ייסורי אימה ומצוקה גופנית של אדם. פרשתי באריכות בפרק הקודם את תיאורו של אחי על הדרך דרך צ'יפינג בארנט, כדי שקוראיי יבינו איך נראה הרחש של הנקודות השחורות למי שהיה מעורב בו. מעולם קודם בתולדות העולם לא נעה וסבלה יחד מסה כזאת של בני אדם. צבאות הגותים וההונים האגדיים, הצבאות העצומים ביותר שאסיה ראתה אי פעם, היו רק טיפה בזרם ההוא. וזו לא הייתה צעידה ממושמעת; זו הייתה מנוסת עדר: מנוסת עדר ענקית ונוראה: בלי סדר ובלי מטרה, ששה מיליון איש בלי נשק ובלי צידה, נוהרים בבת אחת. זו הייתה תחילת מנוסת הציוויליזציה, של טבח המין האנושי.
ישר מתחתיו היה רואה הטייס את רשת הרחובות לרוחב ולאורך, בתים, כנסיות, כיכרות, סהרונים, גנים: כבר נטושים: פרושים כמו מפה עצומה, ובדרום מוכתמים. מעל אילינג, ריצ'מונד, וימבלדון, היה נראה כאילו איזה עט מפלצתי התיז דיו על המפה. בהתמדה, בלי הרף, כל כתם שחור גדל והתפשט, שולח הסתעפויות לכאן ולכאן, עכשיו נערם מול קרקע עולה, עכשיו נשפך במהירות מעל פסגה לתוך עמק שזה עתה נמצא, בדיוק כמו שטיפת דיו מתפשטת על נייר סופג.
ומעבר לזה, מעל הגבעות הכחולות העולות מדרום לנהר, הלכו המאדימים הנוצצים הלוך ושוב, פורשים בשלווה ובשיטתיות את ענן הרעל שלהם על חלקת ארץ זו ואחר כך על זו, מורידים אותו שוב בסילוני הקיטור שלהם כשמילא את מטרתו, ותופסים חזקה על הארץ הכבושה. נראה שלא כיוונו להשמדה כמו לשבירת רוח מוחלטת ולהשמדת כל התנגדות. הם פוצצו כל מחסני אבק שריפה שנתקלו בהם, חתכו כל טלגרף, והרסו את מסילות הברזל פה ושם. הם חתכו את גידי האנושות. נראה שלא מיהרו להרחיב את שדה פעולותיהם, ולא באו מעבר לחלק המרכזי של לונדון כל אותו יום. ייתכן שמספר ניכר מאוד של אנשים בלונדון נשארו בבתיהם במשך בוקר יום שני. ודאי שרבים מתו בבית חנוקים בעשן השחור.
עד הצהריים בערך היה נמל לונדון זירה מדהימה. ספינות קיטור וכלי שיט מכל הסוגים עגנו שם, מפותים בסכומי הכסף העצומים שהציעו הנמלטים, ואומרים שרבים ששחו אל כלי השיט האלה נהדפו באנקולי סירות וטבעו. בסביבות אחת אחר הצהריים הופיעו השרידים המתדלדלים של ענן אד שחור בין קשתות גשר בלאקפריארס. על כך הנמל נעשה זירה של בלבול מטורף, מאבק והתנגשות, וזמן מה המון של סירות ודוברות נדחסו בקשת הצפונית של גשר המצודה, והמלחים והדוורים נאלצו להילחם בפראות נגד האנשים שנחלו עליהם מחזית הנהר. אנשים ממש טיפסו למטה על עמודי הגשר מלמעלה.
כשעבור שעה הופיע מאדימי מעבר למגדל השעון ובוסס במורד הנהר, שום דבר מלבד הריסות לא צף מעל ליימהאוס.
על נפילת הגליל החמישי עליי לספר עוד מעט. הכוכב השישי נפל בווימבלדון. אחי, שומר ליד הנשים בכרכרה באחו, ראה את ההבזק הירוק שלו הרחק מעבר לגבעות. ביום שלישי עשתה החבורה הקטנה, עדיין נחושה לחצות את הים, את דרכה דרך הארץ השוקקת לעבר קולצ'סטר. החדשות שהמאדימים מחזיקים עכשיו בכל לונדון אושרו. הם נראו בהייגייט, ואפילו, נאמר, בנסדן. אבל הם לא באו לטווח ראייתו של אחי עד למחרת.
באותו יום התחילו ההמונים המפוזרים להבין את הצורך הדחוף בצידה. כשרעבו, זכויות הקניין חדלו להיות מכובדות. איכרים יצאו להגן על רפתותיהם, אסמיהם וגידולי השורש המבשילים שלהם ונשק בידיהם. מספר אנשים עכשיו, כמו אחי, פניהם מזרחה, והיו כמה נפשות נואשות אפילו שחזרו לעבר לונדון להשיג אוכל. אלה היו בעיקר אנשים מן הפרברים הצפוניים, שידיעתם על העשן השחור באה משמועות. הוא שמע שכמחצית מחברי הממשלה התכנסו בברמינגהם, ושכמויות עצומות של חומרי נפץ רבי עוצמה מוכנות לשימוש במוקשים אוטומטיים לרוחב מחוזות המידלנדס.
גם נאמר לו שחברת רכבת המידלנד מילאה את העזיבות של בהלת היום הראשון, חידשה את התנועה, ומפעילה רכבות צפונה מסנט אלבנס להקל על הצפיפות במחוזות הסובבים. היה גם שלט בצ'יפינג אונגר המודיע שמלאי גדול של קמח זמין בערים הצפוניות ושבתוך עשרים וארבע שעות יחולק לחם בין הרעבים בסביבה. אבל הידיעה הזאת לא הרתיעה אותו מתוכנית הבריחה שגיבש, והשלושה דחקו מזרחה כל היום, ולא שמעו יותר על חלוקת הלחם מן ההבטחה הזאת. וגם, למעשה, איש אחר לא שמע עליה יותר. באותו לילה נפל הכוכב השביעי, ונפל על פרימרוז היל. הוא נפל בזמן שהעלמה אלפינסטון שמרה, כי היא לקחה את החובה הזאת לסירוגין עם אחי. היא ראתה אותו.
ביום רביעי הגיעו שלושת הנמלטים: הם בילו את הלילה בשדה של חיטה לא בשלה: לצ'למספורד, ושם גוף של תושבים, שקרא לעצמו ועדת האספקה הציבורית, תפס את הפוני כצידה, ולא רצה לתת דבר בתמורה מלבד הבטחה לחלק בו למחרת. כאן היו שמועות על מאדימים באפינג, וחדשות על השמדת מפעלי אבק השריפה של וולת'ם אבי בניסיון לשווא לפוצץ אחד מן הפולשים.
אנשים צפו כאן במאדימים ממגדלי הכנסיות. אחי, למזלו הרב כפי שהתברר, העדיף להמשיך מיד לחוף במקום לחכות לאוכל, אף ששלושתם היו רעבים מאוד. עד הצהריים עברו דרך טילינגהאם, שבאופן מוזר למדי, נראתה שקטה ונטושה לגמרי, מלבד כמה בוזזים מתגנבים המחפשים אוכל. ליד טילינגהאם ראו פתאום את הים, ואת ההמון המדהים ביותר של כלי שיט מכל הסוגים שאפשר לדמיין.
כי אחרי שהמלחים לא יכלו עוד לעלות במעלה התמזה, הם באו לחוף אסקס, להריץ' ולוולטון ולקלקטון, ואחר כך לפולנס ולשוברי, להוציא את האנשים. הם עגנו בעקומה עצומה דמוית מגל שנעלמה לבסוף בערפל לעבר הנייז. קרוב לחוף היה המון של סירות דייג: אנגליות, סקוטיות, צרפתיות, הולנדיות ושוודיות; סירות קיטור מן התמזה, יאכטות, סירות חשמליות; ומעבר לזה היו ספינות בעלות מטען גדול יותר, המון של ספינות פחם מטונפות, ספינות סוחר מסודרות, ספינות בקר, ספינות נוסעים, מכליות נפט, ספינות משא נודדות, אפילו ספינת הובלה לבנה ישנה, ספינות נוסעים מסודרות לבנות ואפורות מסאות'המפטון ומהמבורג; ולאורך החוף הכחול מעבר לבלקווטר יכול היה אחי להבחין במעומעם בנחיל סמיך של סירות מתמקחות עם האנשים על החוף, נחיל שהשתרע גם במעלה הבלקווטר כמעט עד מולדן.
כשלושה קילומטרים מן החוף עגנה ספינת שריון, נמוכה מאוד במים, כמעט, לתפיסת אחי, כמו ספינה מוצפת. זו הייתה ספינת הניגוח "ילד הרעם". היא הייתה ספינת המלחמה היחידה שנראתה, אבל הרחק מימין מעל פני הים החלקים: כי באותו יום הייתה דממה גמורה: שכב נחש של עשן שחור לסמן את ספינות השריון הבאות של צי התעלה, שריחפו בשורה מתוחה, בקיטור מוכן ומוכנות לפעולה, לרוחב שפך התמזה במהלך הכיבוש המאדימי, ערניות ובכל זאת חסרות כוח למנוע אותו.
למראה הים, גברת אלפינסטון, למרות הבטחות גיסתה, נכנעה לבהלה. היא מעולם לא יצאה מאנגליה קודם, היא מעדיפה למות מאשר לבטוח בעצמה בלי ידידים בארץ זרה, וכן הלאה. היא נראתה, המסכנה, מדמיינת שהצרפתים והמאדימים עלולים להתברר כדומים מאוד. היא נעשתה היסטרית, מפוחדת ומדוכאת יותר ויותר במשך יומיים של מסעות. רעיונה הגדול היה לחזור לסטנמור. הדברים תמיד היו טובים ובטוחים בסטנמור. הם ימצאו את ג'ורג' בסטנמור....
בקושי רב הצליחו להוריד אותה לחוף, שם עד מהרה הצליח אחי למשוך את תשומת ליבם של כמה אנשים על ספינת גלגלים מן התמזה. הם שלחו סירה וסגרו עסקה של שלושים ושש לירות לשלושתם. הספינה הלכה, אמרו האנשים האלה, לאוסטנדה.
השעה הייתה בערך שתיים כשאחי, אחרי ששילם את דמי נסיעתם בכבש, מצא את עצמו בבטחה על סיפון ספינת הקיטור עם מושגחיו. היה אוכל על הסיפון, אף שבמחירים מופקעים, ושלושתם הצליחו לאכול ארוחה על אחד המושבים בחזית.
כבר היו כמה עשרות נוסעים על הסיפון, שחלקם הוציאו את כספם האחרון כדי להבטיח מעבר, אבל רב החובל עגן מול הבלקווטר עד חמש אחר הצהריים, אוסף נוסעים עד שהסיפונים עם המושבים היו צפופים עד כדי סכנה. הוא כנראה היה נשאר זמן רב יותר אילולא קול התותחים שהתחיל בשעה בערך זו בדרום. כאילו בתשובה, ספינת השריון לכיוון הים ירתה תותח קטן והניפה שורת דגלים. סילון עשן זינק מארובותיה.
כמה מן הנוסעים היו בדעה שהירי הזה בא משובריינס, עד שהבחינו שהוא מתחזק. באותו זמן, הרחק בדרום-מזרח עלו תרנים ומבנים עליונים של שלוש ספינות שריון זו אחר זו מן הים, תחת ענני עשן שחור. אבל תשומת ליבו של אחי חזרה מהר אל הירי הרחוק בדרום. הוא דמיין שראה עמוד עשן עולה מתוך הערפל האפור הרחוק.
הספינה הקטנה כבר טפחה את דרכה מזרחה מן הסהר הגדול של כלי השיט, וחוף אסקס הנמוך נעשה כחול ומעורפל, כשמאדימי הופיע, קטן וקלוש במרחק הרחוק, מתקדם לאורך החוף הבוצי מכיוון פולנס. על כך רב החובל על הגשר קילל בקולי קולות מפחד ומכעס על עיכובו, והגלגלים נראו כאילו נדבקו באימתו. כל נפש על הסיפון עמדה ליד המעקות או על מושבי הספינה ובהתה בצורה הרחוקה ההיא, גבוהה מן העצים או ממגדלי הכנסיות בפנים הארץ, ומתקדמת בפרודיה נינוחה של צעד אנושי.
זה היה המאדימי הראשון שאחי ראה, והוא עמד, נדהם יותר ממבועת, מתבונן בטיטאן הזה מתקדם בשיקול לעבר כלי השיט, בוסס הלאה והלאה לתוך המים ככל שהחוף ירד. אז, הרחק מעבר לקראוץ', בא אחר, צועד מעל כמה עצים ננסיים, ואז עוד אחד, רחוק עוד יותר, בוסס עמוק דרך שטח בוץ מבריק שנראה תלוי באמצע הדרך בין ים לשמים. כולם צעדו לעבר הים, כאילו ליירט את בריחת כלי השיט הרבים שהצטופפו בין פולנס לנייז. למרות המאמצים הפועמים של מנועי ספינת הגלגלים הקטנה, והקצף הנשפך שגלגליה השליכו מאחוריה, היא התרחקה באיטיות מבעיתה מן ההתקדמות המבשרת רעות הזאת.
בהעיפו מבט לצפון-מערב, ראה אחי את הסהר הגדול של כלי השיט כבר מתפתל מן האימה המתקרבת; ספינה אחת עוברת מאחורי אחרת, אחרת מסתובבת מצד לחרטום, ספינות קיטור שורקות ופולטות כמויות של קיטור, מפרשים נפרשים, סירות מנוע ממהרות לכאן ולכאן. הוא היה מרותק כל כך לזה ולסכנה הזוחלת משמאל שלא היו לו עיניים לשום דבר לכיוון הים. ואז תנועה מהירה של הספינה (היא הסתובבה פתאום כדי לא להידרס) העיפה אותו על פניו מן המושב שעליו עמד. היו צעקות סביבו, רמיסת רגליים, ותרועה שנראתה כאילו נענית בקלישות. הספינה התנודדה וגלגלה אותו על ידיו.
הוא קפץ על רגליו וראה מימין, ולא תשעים מטרים מסירתם הנוטה והמיטלטלת, גוש ברזל עצום כמו להב מחרשה קורע את המים, מטיל אותם לשני הצדדים בגלי קצף עצומים שזינקו לעבר הספינה, מעיפים את גלגליה בחוסר אונים לאוויר, ואז שואבים את הסיפון שלה למטה כמעט עד קו המים.
מקלחת רסס סנוורה את אחי לרגע. כשעיניו התבהרו שוב ראה שהמפלצת חלפה ודוהרת לעבר היבשה. מבנים עליונים גדולים מברזל עלו מן המבנה הדוהר הזה, ומהם בלטו ארובות תאומות ויריקו משב מעשן משובץ באש. זו הייתה ספינת הניגוח והטורפדו "ילד הרעם", שועטת בבת אחת, באה להציל את כלי השיט המאוימים.
שומר על יציבותו על הסיפון המיטלטל באחיזה במעקות, הביט אחי מעבר ללויתן המסתער הזה שוב במאדימים, וראה את שלושתם עכשיו צמודים זה לזה, ועומדים כה רחוק בים שרגלי החצובה שלהם היו שקועות כמעט לגמרי. כך שקועים, ונראים בפרספקטיבה רחוקה, הם נראו אימתניים הרבה פחות מגוש הברזל העצום שבעקבותיו היטלטלה הספינה בחוסר אונים. נראה שהם התבוננו ביריב החדש הזה בתדהמה. לתבונתם, אולי, הענק היה עוד אחד כמותם. "ילד הרעם" לא ירתה תותח, אלא פשוט נסעה במלוא המהירות לעברם. כנראה העובדה שלא ירתה היא שאפשרה לה להתקרב לאויב כפי שהתקרבה. הם לא ידעו מה לעשות בה. פגז אחד, והם היו שולחים אותה לקרקעית מיד בקרן החום.
היא נסעה בקצב כזה שבתוך דקה נראתה באמצע הדרך בין הספינה למאדימים: גוש שחור מתמעט מול המרחב האופקי המתרחק של חוף אסקס.
פתאום הוריד המאדימי הקדמי את צינורו וירה מכל של הגז השחור על ספינת השריון. הוא פגע בצד שמאל שלה והחליק בסילון דמוי דיו שהתגלגל משם לעבר הים, שטף מתפרש של עשן שחור, שממנו ספינת השריון נסעה ונחלצה. לצופים מן הספינה, נמוכים במים והשמש בעיניהם, נראה כאילו היא כבר בין המאדימים.
הם ראו את הדמויות הכחושות נפרדות ועולות מן המים כשנסוגו לעבר החוף, ואחד מהם הרים את מחולל קרן החום דמוי המצלמה. הוא החזיק אותו מכוון באלכסון מטה, וגדת קיטור זינקה מן המים במגעו. היא ודאי חדרה דרך ברזל דופן הספינה כמו מוט ברזל לוהט לבן דרך נייר.
הבהוב להבה עלה דרך הקיטור העולה, ואז המאדימי התנודד ומעד. עוד רגע והוא נקצר, וגוש גדול של מים וקיטור זינק גבוה לאוויר. תותחי "ילד הרעם" נשמעו דרך ההבל, יורים זה אחר זה, וירייה אחת התיזה את המים גבוה קרוב לספינה, ניתזה לעבר הספינות הנמלטות האחרות בצפון, וניפצה סירת דייג לגפרורים.
אבל איש לא שם לב לזה הרבה. למראה קריסת המאדימי צעק רב החובל על הגשר בלי מילים, וכל הנוסעים הדחוסים בירכתי הספינה צעקו יחד. ואז צעקו שוב. כי, מתפרץ מעבר למהומה הלבנה, נסע משהו ארוך ושחור, הלהבות זורמות מחלקיו האמצעיים, ארובות האוורור והעשן שלו פורצות אש.
היא עוד הייתה בחיים; מערכת ההיגוי, כך נראה, הייתה שלמה ומנועיה פעלו. היא פנתה ישר אל מאדימי שני, והייתה במרחק תשעים מטרים ממנו כשקרן החום כוונה אליה. אז בחבטה אלימה, בהבזק מסנוור, סיפוניה, ארובותיה, זינקו למעלה. המאדימי התנודד מעוצמת הפיצוץ שלה, ועוד רגע וההריסות הבוערות, עדיין נעות קדימה בתנופת מהירותן, פגעו בו וקימטו אותו כמו דבר מקרטון. אחי צעק בלי רצונו. מהומה רותחת של קיטור הסתירה הכול שוב.
"שניים!" צעק רב החובל.
כולם צעקו. כל הספינה מקצה לקצה צלצלה בתרועות מטורפות שנקלטו קודם בידי אחד ואחר כך בידי כולם בהמון הדחוס של ספינות וסירות שנסעו החוצה לים.
הקיטור נתלה על המים דקות רבות, מסתיר את המאדימי השלישי ואת החוף לגמרי. וכל הזמן הזה הסירה חתרה ביציבות החוצה לים והרחק מן הקרב; וכשלבסוף הבלבול התבהר, גדת האד השחור הנסחפת חצצה, ולא ניתן היה להבחין בשום דבר מ"ילד הרעם", וגם המאדימי השלישי לא נראה. אבל ספינות השריון לכיוון הים היו עכשיו קרובות מאוד ונעו לעבר החוף על פני הספינה.
הכלי הקטן המשיך להיאבק בדרכו לים, וספינות השריון התרחקו לאט לעבר החוף, שעדיין היה מוסתר בגדה משויישת של אד, חלקה קיטור, חלקה גז שחור, מסתחררים ומתחברים בדרך המוזרה ביותר. צי הפליטים התפזר לצפון-מזרח; כמה סירות דייג שטו בין ספינות השריון לספינה. אחרי זמן מה, ולפני שהגיעו לגדת העננים השוקעת, פנו ספינות המלחמה צפונה, ואז הסתובבו בפתאומיות ועברו לתוך ערפל הערב המתעבה דרומה. החוף נעשה קלוש, ולבסוף בלתי ניתן להבחנה בין גדות העננים הנמוכות שהתקבצו סביב השמש השוקעת.
אז פתאום מתוך ערפל השקיעה הזהוב בא רטט של תותחים, וצורה של צללים שחורים נעה. כולם נאבקו אל מעקה הספינה והציצו לתוך הכבשן המסנוור של המערב, אבל שום דבר לא ניתן היה להבחין בבירור. גוש עשן עלה באלכסון וחסם את פני השמש. הספינה פעמה בדרכה במתח אינסופי.
השמש שקעה לתוך עננים אפורים, השמים הסמיקו והחשיכו, כוכב הערב רעד ונגלה. היו דמדומים עמוקים כשרב החובל קרא והצביע. אחי מאמץ את עיניו. משהו זינק לשמים מתוך האפרוריות: זינק באלכסון למעלה ובמהירות רבה אל הבהירות הזוהרת מעל העננים בשמי המערב; משהו שטוח ורחב, וגדול מאוד, שנסחף סביב בקשת עצומה, נעשה קטן יותר, שקע לאט, ונעלם שוב לתוך התעלומה האפורה של הלילה. ובעודו עף המטיר חושך על הארץ.