כך מסתיים המסע מתחת לימים. מה קרה באותו לילה, איך נמלטה הסירה ממערבולות המלשטרום, איך יצאנו נד לנד, קונסיי ואני מן התהום, אינני יכול לומר.
אבל כשחזרתי להכרתי, שכבתי בבקתה של דייג, באיי לופוטן. שני חבריי, בריאים ושלמים, היו לידי, ואחזו בידיי. התחבקנו בלב שלם.
באותו רגע לא יכולנו לחשוב על חזרה לצרפת. אמצעי התחבורה בין צפון נורווגיה לדרומה נדירים. ולכן אני נאלץ לחכות לספינת הקיטור שיוצאת פעם בחודש מן הכף הצפוני.
ובין האנשים הטובים שקיבלו אותנו באדיבות כזאת, אני עובר שוב על רשימת ההרפתקאות האלה. אף עובדה לא הושמטה, אף פרט לא הוגזם. זה סיפור נאמן של המשלחת הבלתי ייאמנה הזאת, ביסוד שאינו נגיש לאדם, אבל שהקדמה תפתח אליו דרך יום אחד.
האם יאמינו לי? אינני יודע. ובסופו של דבר, זה לא חשוב הרבה. מה שאני מצהיר עכשיו הוא שיש לי זכות לדבר על הימים האלה, שמתחתם, בפחות מעשרה חודשים, עברתי עשרים אלף ליגות, במסע התת־ימי ההוא סביב העולם, שגילה נפלאות רבות כל כך.
אבל מה עלה בגורל ה"נאוטילוס"? האם עמד בלחץ המלשטרום? האם קפטן נמו עדיין חי? והאם הוא עדיין מבצע מתחת לאוקיינוס את מעשי הנקמה הנוראים ההם? או שמא עצר אחרי הטבח האחרון?
האם הגלים יישאו יום אחד את כתב היד הזה, שמכיל את תולדות חייו? האם אדע אי פעם את שמו של האיש הזה? האם הספינה הנעדרת תגלה לנו, בלאומיותה, את לאומיותו של קפטן נמו?
אני מקווה. ואני מקווה גם שהספינה החזקה שלו גברה על הים במערבולת הנוראה ביותר שלו, ושה"נאוטילוס" שרד במקום שבו אבדו כל כך הרבה ספינות אחרות! אם כך הוא, אם קפטן נמו עדיין חי באוקיינוס, מולדתו המאומצת, תשכך השנאה בלב הפראי הזה! תכבה ההתבוננות בנפלאות רבות כל כך לתמיד את רוח הנקמה! ייעלם השופט, וימשיך הפילוסוף בחקר השליו של הים! אם גורלו מוזר, הוא גם נשגב. האם לא הבנתי אותו בעצמי? האם לא חייתי עשרה חודשים את החיים הבלתי טבעיים האלה? ועל השאלה ששאל קהלת לפני שלושת אלפים שנה, "רחוק מה שהיה, ועמוק עמוק, מי ימצאנו?", רק לשני אנשים מכל החיים היום יש זכות לענות:
לקפטן נמו ולי.