ביום יפה אחד צעד פו בכבדות אל ראש היער, לבדוק אם החבר שלו כריסטופר רובין מתעניין בכלל בדובים. בארוחת הבוקר באותו בוקר (ארוחה פשוטה של ריבה, מרוחה בעדינות על חלת דבש או שתיים) עלה בדעתו פתאום שיר חדש. הוא התחיל ככה:
"שירו הו! לחיי הדב."
כשהגיע עד כאן, גירד את הראש וחשב לעצמו: "זאת התחלה טובה מאוד לשיר, אבל מה עם השורה השנייה?" הוא ניסה לשיר "הו" פעמיים או שלוש, אבל זה לא ממש עזר. "אולי יהיה יותר טוב," חשב, "אם אשיר 'הי' לחיי הדב." אז הוא שר את זה... אבל זה לא היה יותר טוב. "טוב מאוד, אז," אמר, "אשיר את השורה הראשונה פעמיים, ואולי אם אשיר אותה מהר מאוד, אמצא את עצמי שר את השורה השלישית והרביעית לפני שיהיה לי זמן לחשוב עליהן, וזה יהיה שיר טוב. נו, קדימה:"
שירו הו! לחיי הדב!
שירו הו! לחיי הדב!
לא אכפת לי בכלל אם יורד גשם בחוץ,
כי על האף החדש שלי מרוח דבש מתוק!
לא אכפת לי בכלל אם השלג נמס,
כי על הכפות הנקיות שלי יש דבש, וזה נס!
שירו הו! לדב!
שירו הו! לפו!
ובעוד שעה או שתיים אנשנש משהו, אוֹ־הוֹ!
הוא היה כל כך מרוצה מהשיר הזה, שהוא שר אותו כל הדרך לראש היער. "ואם אמשיך לשיר אותו עוד הרבה זמן," חשב, "יגיע הזמן למשהו הקטן, ואז השורה האחרונה כבר לא תהיה נכונה." אז הוא הפך אותו לזמזום.
כריסטופר רובין ישב מחוץ לדלת שלו ונעל את המגפיים הגדולים שלו. ברגע שפו ראה את המגפיים הגדולים, הוא ידע שעומדת לקרות הרפתקה. הוא ניגב את הדבש מהאף בגב הכף, והתייפה כמה שיכול, כדי להיראות מוכן לכל דבר.
"בוקר טוב, כריסטופר רובין," קרא.
"הלו, פו הדב. אני לא מצליח לנעול את המגף הזה."
"זה רע," אמר פו.
"אתה יכול, בבקשה יפה, להישען עליי? כי אני מושך כל כך חזק, שאני כל הזמן נופל אחורה."
פו התיישב, נעץ את הרגליים באדמה, ודחף חזק את הגב של כריסטופר רובין, וכריסטופר רובין דחף חזק את הגב שלו, ומשך ומשך במגף עד שנעל אותו.
"וזהו זה," אמר פו. "מה עושים עכשיו?"
"כולנו יוצאים לאקספדיציה," אמר כריסטופר רובין, כשקם וניקה את עצמו. "תודה, פו."
"יוצאים לאקספוטיציה?" אמר פו בהתלהבות. "אני לא חושב שהייתי אי פעם באחת כזאת. לאן אנחנו הולכים באקספוטיציה הזאת?"
"אקספדיציה, דובי טיפשון. יש בה 'קס'."
"אה!" אמר פו. "אני יודע." אבל הוא לא באמת ידע.
"אנחנו הולכים לגלות את הקוטב הצפוני."
"אה!" אמר פו שוב. "מה זה הקוטב הצפוני?" שאל.
"זה סתם דבר שמגלים," אמר כריסטופר רובין בקלילות, כי גם הוא לא היה ממש בטוח.
"אה! הבנתי," אמר פו. "דובים טובים בלגלות אותו?"
"ברור שכן. וגם ארנב וקנגה וכולכם. זאת אקספדיציה. זה מה שזה אקספדיציה. שורה ארוכה של כולם. כדאי שתגיד לאחרים להתכונן, בזמן שאני בודק שהרובה שלי בסדר. וכולנו צריכים להביא צֵידָה."
"להביא מה?"
"דברים לאכול."
"אה!" אמר פו בשמחה. "חשבתי שאמרת צידה. אני אלך להגיד להם." והוא הלך משם בצעדים כבדים.
הראשון שפגש היה ארנב.
"הלו, ארנב," אמר, "זה אתה?"
"בוא נעמיד פנים שלא," אמר ארנב, "ונראה מה יקרה."
"יש לי הודעה בשבילך."
"אני אמסור לו אותה."
"כולנו יוצאים לאקספוטיציה עם כריסטופר רובין!"
"ומה זה, כשאנחנו עליה?"
"סוג של סירה, אני חושב," אמר פו.
"אה! מהסוג הזה."
"כן. ואנחנו הולכים לגלות קוטב או משהו. או שזה היה חוטב? בכל אופן, אנחנו הולכים לגלות אותו."
"אנחנו הולכים, מה?" אמר ארנב.
"כן. ואנחנו צריכים להביא צי... דברים לאכול איתנו. למקרה שנרצה לאכול אותם. עכשיו אני יורד לחזרזיר. תגיד לקנגה, טוב?"
הוא עזב את ארנב ומיהר למטה לבית של חזרזיר. החזרזיר ישב על האדמה ליד דלת הבית שלו, ונשף בשמחה על שן הארי, ותהה אם זה יהיה השנה, בשנה הבאה, מתישהו או אף פעם. הוא בדיוק גילה שזה יהיה אף פעם, וניסה להיזכר מה זה ה"זה", וקיווה שזה לא משהו נחמד, כשפו הגיע.
"אה! חזרזיר," אמר פו בהתרגשות, "אנחנו יוצאים לאקספוטיציה, כולנו, עם דברים לאכול. כדי לגלות משהו."
"לגלות מה?" אמר חזרזיר בדאגה.
"אה! סתם משהו."
"שום דבר פראי?"
"כריסטופר רובין לא אמר כלום על פראי. הוא רק אמר שיש בזה 'קס'."
"זה לא הקרסים שלהם שמדאיגים אותי," אמר חזרזיר ברצינות. "אלה השיניים. אבל אם כריסטופר רובין בא, לא אכפת לי כלום."
תוך זמן קצר כולם היו מוכנים בראש היער, והאקספוטיציה יצאה לדרך. בראש הלכו כריסטופר רובין וארנב, אחריהם חזרזיר ופו, אחריהם קנגה, עם רו בכיס, וינשוף, אחריהם איה, ובסוף, בשורה ארוכה, כל החברים־והקרובים של ארנב.
"לא הזמנתי אותם," הסביר ארנב בקלילות. "הם פשוט באו. הם תמיד באים. הם יכולים לצעוד בסוף, אחרי איה."
"מה שאני אומר," אמר איה, "זה שזה מערער. לא רציתי לבוא לאקספו... מה שפו אמר. באתי רק כדי לעשות טובה. אבל הנה אני. ואם אני הסוף של האקספו... מה שאנחנו מדברים עליו, אז תנו לי להיות הסוף. אבל אם בכל פעם שאני רוצה לשבת לנוח קצת, אני צריך קודם לנער מעליי חצי תריסר מהחברים־והקרובים הקטנים יותר של ארנב, אז זאת בכלל לא אקספו... מה־שזה־לא־יהיה, זה פשוט רעש מבולבל. זה מה שאני אומר."
"אני מבין למה איה מתכוון," אמר ינשוף. "אם תשאלו אותי..."
"אני לא שואל אף אחד," אמר איה. "אני רק אומר לכולם. אנחנו יכולים לחפש את הקוטב הצפוני, או שאנחנו יכולים לשחק 'בואו נקטוף אגוזים ופרחים' עם הקצה של קן נמלים. לי זה אותו דבר."
מראש השורה נשמעה קריאה.
"קדימה!" קרא כריסטופר רובין.
"קדימה!" קראו פו וחזרזיר.
"קדימה!" קרא ינשוף.
"אנחנו יוצאים," אמר ארנב. "אני חייב ללכת." והוא מיהר לראש האקספוטיציה, אל כריסטופר רובין.
"בסדר," אמר איה. "אנחנו הולכים. רק אל תאשימו אותי."
אז כולם יצאו לגלות את הקוטב. ובזמן שהלכו, פטפטו זה עם זה על זה ועל ההוא, כולם חוץ מפו, שחיבר שיר.
"זה הבית הראשון," אמר לחזרזיר, כשהיה מוכן איתו.
"הבית הראשון של מה?"
"של השיר שלי."
"איזה שיר?"
"השיר הזה."
"איזה זה?"
"נו, אם תקשיב, חזרזיר, תשמע אותו."
"מאיפה אתה יודע שאני לא מקשיב?"
על זה פו לא ידע לענות, אז הוא התחיל לשיר.
כולם יצאו לגלות את הקוטב,
ינשוף וחזרזיר וארנב וכולם;
זה דבר שמגלים, כך אמרו לי, וזה טוב,
ינשוף וחזרזיר וארנב וכולם.
איה, כריסטופר רובין ופו,
וקרובי ארנב, גם הם באו,
ואיפה הקוטב, אף אחד לא ידע איפה הוא...
שירו היי! לינשוף ולארנב ולכולם!
"שקט!" אמר כריסטופר רובין, והסתובב אל פו. "אנחנו בדיוק מגיעים למקום מסוכן."
"שקט!" אמר פו, והסתובב מהר אל חזרזיר.
"שקט!" אמר חזרזיר לקנגה.
"שקט!" אמרה קנגה לינשוף, ורו אמר "שקט!" כמה פעמים לעצמו, בשקט גמור.
"שקט!" אמר ינשוף לאיה.
"שקט!" אמר איה בקול נורא לכל החברים־והקרובים של ארנב, ו"שקט!" אמרו הם בחיפזון זה לזה לאורך כל השורה, עד שזה הגיע לאחרון שבהם. והחבר־והקרוב האחרון והקטן ביותר נבהל כל כך כשגילה שכל האקספוטיציה אומרת לו "שקט!", שהוא קבר את עצמו, ראש למטה, בסדק באדמה, ונשאר שם יומיים עד שהסכנה חלפה. ואז הלך הביתה בחיפזון רב, וגר בשקט עם דודה שלו מאז והלאה. קראו לו אלכסנדר חיפושית.
הם הגיעו לנחל שהתפתל וקיפץ בין גדות סלעיות גבוהות, וכריסטופר רובין ראה מיד כמה הוא מסוכן.
"זה בדיוק המקום," הסביר, "למארב."
"איזה מין ערבה?" לחש פו לחזרזיר. "שיח קוצני?"
"פו יקירי," אמר ינשוף בדרכו המתנשאת, "אתה לא יודע מה זה מארב?"
"ינשוף," אמר חזרזיר והסתכל עליו בחומרה, "הלחישה של פו הייתה לחישה פרטית לגמרי, ולא היה שום צורך..."
"מארב," אמר ינשוף, "הוא סוג של הפתעה."
"גם שיח קוצני הוא לפעמים הפתעה," אמר פו.
"מארב, כמו שעמדתי להסביר לפו," אמר חזרזיר, "הוא סוג של הפתעה."
"אם מישהו קופץ עליך פתאום, זה מארב," אמר ינשוף.
"זה מארב, פו, כשמישהו קופץ עליך פתאום," הסביר חזרזיר.
פו, שעכשיו ידע מה זה מארב, אמר ששיח קוצני קפץ עליו פתאום פעם אחת, כשנפל מעץ, ולקח לו שישה ימים להוציא מעצמו את כל הקוצים.
"אנחנו לא מדברים על שיחים קוצניים," אמר ינשוף, קצת בכעס.
"אני כן," אמר פו.
עכשיו הם טיפסו בזהירות רבה במעלה הנחל, מסלע לסלע. ואחרי שהתקדמו קצת, הגיעו למקום שבו הגדות התרחבו משני הצדדים, כך שבכל צד של המים הייתה רצועת דשא ישרה, שאפשר היה לשבת עליה ולנוח. ברגע שכריסטופר רובין ראה את זה, קרא: "עצור!" וכולם התיישבו ונחו.
"אני חושב," אמר כריסטופר רובין, "שאנחנו צריכים לאכול עכשיו את כל הצידה שלנו, כדי שלא יהיה לנו כל כך הרבה לסחוב."
"לאכול את כל ה מה?" אמר פו.
"את כל מה שהבאנו," אמר חזרזיר, וניגש לעבודה.
"זה רעיון טוב," אמר פו, וגם הוא ניגש לעבודה.
"לכולכם יש משהו?" שאל כריסטופר רובין בפה מלא.
"לכולם חוץ ממני," אמר איה. "כרגיל." הוא הסתכל עליהם בדרכו המלנכולית. "אני מניח שאף אחד מכם לא יושב במקרה על דרדר?"
"נדמה לי שאני יושב," אמר פו. "איי!" הוא קם והסתכל מאחוריו. "כן, ישבתי. חשבתי כך."
"תודה, פו. אם סיימת איתו לגמרי." הוא עבר למקום של פו, והתחיל לאכול.
"זה לא עושה להם טוב, אתה יודע, לשבת עליהם," המשיך, כשהרים את הראש ולעס. "מוציא מהם את כל החיים. תזכרו את זה בפעם הבאה, כולכם. קצת התחשבות, קצת מחשבה על אחרים, וזה כל ההבדל."
ברגע שכריסטופר רובין סיים את ארוחת הצהריים שלו, הוא לחש משהו לארנב, וארנב אמר: "כן, כן, כמובן," והם הלכו יחד קצת במעלה הנחל.
"לא רציתי שהאחרים ישמעו," אמר כריסטופר רובין.
"בהחלט," אמר ארנב, ונראה חשוב.
"זה... תהיתי... זה רק... ארנב, אני מניח שאתה לא יודע, איך נראה הקוטב הצפוני?"
"נו," אמר ארנב וליטף את השפם. "עכשיו אתה שואל אותי."
"פעם ידעתי, רק שקצת שכחתי," אמר כריסטופר רובין בקלילות.
"זה מוזר," אמר ארנב, "אבל גם אני קצת שכחתי, אף על פי שפעם כן ידעתי."
"אני מניח שזה סתם מוט שתקוע באדמה?"
"בטוח שזה מוט," אמר ארנב, "כי 'קוטב' זה בעצם 'מוט' עם עוד כמה אותיות. ואם זה מוט, נו, אני חושב שהוא תקוע באדמה, לא? כי אין שום מקום אחר לתקוע אותו."
"כן, זה מה שחשבתי."
"הדבר היחיד," אמר ארנב, "הוא: איפה הוא תקוע?"
"את זה אנחנו מחפשים," אמר כריסטופר רובין.
הם חזרו לאחרים. חזרזיר שכב על הגב וישן בשלווה. רו רחץ את הפנים והכפות בנחל, בזמן שקנגה הסבירה לכולם בגאווה שזו הפעם הראשונה שהוא רוחץ את הפנים לבד. וינשוף סיפר לקנגה מעשייה מעניינת מלאה במילים ארוכות כמו אנציקלופדיה ורודודנדרון, וקנגה לא הקשיבה.
"אני לא בעד כל הרחצה הזאת," רטן איה. "כל השטויות המודרניות האלה של 'מאחורי האוזניים'. מה אתה חושב, פו?"
"נו," אמר פו, "אני חושב..."
אבל לעולם לא נדע מה פו חשב, כי פתאום נשמע ציוץ של רו, שכשוך, וצעקת בהלה רמה של קנגה.
"זה מה שיוצא מרחצה," אמר איה.
"רו נפל למים!" צעק ארנב, והוא וכריסטופר רובין מיהרו למטה להציל אותו.
"תסתכלו איך אני שוחה!" צייץ רו מאמצע הבריכה שלו, ונסחף במורד מפל קטן לבריכה הבאה.
"אתה בסדר, רו, יקירי?" קראה קנגה בדאגה.
"כן!" אמר רו. "תסתכלו איך אני שו..." והוא ירד במפל הבא לתוך בריכה אחרת.
כולם עשו משהו כדי לעזור. חזרזיר, שהתעורר פתאום לגמרי, קפץ למעלה ולמטה והשמיע קולות של "אוי, תשמעו". ינשוף הסביר שבמקרה של טבילה פתאומית וזמנית, הדבר החשוב הוא לשמור על הראש מעל המים. קנגה קפצה לאורך הגדה ואמרה: "אתה בטוח שאתה בסדר, רו, יקירי?" ורו, מאיזו בריכה שהיה בה באותו רגע, ענה: "תסתכלו איך אני שוחה!" איה הסתובב ותלה את הזנב שלו מעל הבריכה הראשונה שרו נפל לתוכה, ועם הגב אל התאונה רטן בשקט לעצמו ואמר: "כל הרחצה הזאת. אבל תתפוס בזנב שלי, רו הקטן, ותהיה בסדר." וכריסטופר רובין וארנב מיהרו לעבור על פני איה, וקראו לאחרים שלפניהם.
"בסדר, רו, אני בא," קרא כריסטופר רובין.
"שמישהו מכם ישים משהו לרוחב הנחל, יותר למטה!" קרא ארנב.
אבל פו כבר הביא משהו. שתי בריכות מתחת לרו, הוא עמד עם מוט ארוך בכפות, וקנגה הגיעה ותפסה קצה אחד שלו, וביחד החזיקו אותו לרוחב החלק התחתון של הבריכה. ורו, שעדיין גרגר בגאווה "תסתכלו איך אני שוחה", נסחף אל המוט, וטיפס החוצה.
"ראיתם איך שחיתי?" צייץ רו בהתרגשות, בזמן שקנגה נזפה בו ושפשפה אותו. "פו, ראית איך שחיתי? זה נקרא לשחות, מה שעשיתי. ארנב, ראית מה עשיתי? שחייה. הלו, חזרזיר! תשמע, חזרזיר! מה אתה חושב שעשיתי! שחיתי! כריסטופר רובין, ראית אותי..."
אבל כריסטופר רובין לא הקשיב. הוא הסתכל על פו.
"פו," אמר, "איפה מצאת את המוט הזה?"
פו הסתכל על המוט שבידיו.
"סתם מצאתי אותו," אמר. "חשבתי שהוא יכול להיות שימושי. סתם הרמתי אותו."
"פו," אמר כריסטופר רובין בחגיגיות, "האקספדיציה הסתיימה. מצאת את הקוטב הצפוני!"
"אה!" אמר פו.
איה ישב עם הזנב במים כשכולם חזרו אליו.
"שמישהו יגיד לרו למהר," אמר. "הזנב שלי מתקרר. אני לא רוצה להזכיר את זה, אבל אני רק מזכיר. אני לא רוצה להתלונן, אבל ככה זה. הזנב שלי קר."
"הנה אני!" צייץ רו.
"אה, הנה אתה."
"ראית איך שחיתי?"
איה הוציא את הזנב מהמים, ונפנף בו מצד לצד.
"כמו שציפיתי," אמר. "איבד את כל התחושה. קפא. זה מה שזה עשה. הקפיא אותו. נו, כל עוד לאף אחד לא אכפת, אני מניח שזה בסדר."
"איה המסכן. אני אייבש לך אותו," אמר כריסטופר רובין, והוציא את הממחטה שלו ושפשף אותו.
"תודה, כריסטופר רובין. אתה היחיד שנראה שמבין משהו בזנבות. הם לא חושבים, זה מה שלא בסדר עם חלק מהאחרים האלה. אין להם דמיון. זנב בשבילם זה לא זנב, זה סתם קצת תוספת מאחור."
"לא נורא, איה," אמר כריסטופר רובין, ושפשף הכי חזק שיכול. "ככה יותר טוב?"
"זה מרגיש קצת יותר כמו זנב, אולי. הוא שוב שייך, אם אתה מבין למה אני מתכוון."
"שלום, איה," אמר פו, וניגש אליהם עם המוט שלו.
"שלום, פו. תודה ששאלת, אבל אני אוכל להשתמש בו שוב בעוד יום או יומיים."
"להשתמש במה?" אמר פו.
"במה שאנחנו מדברים עליו."
"לא דיברתי על כלום," אמר פו, ונראה מבולבל.
"שוב טעיתי. חשבתי שאמרת כמה אתה מצטער על הזנב שלי, שהוא כולו קפוא, ושאלת אם אתה יכול לעזור במשהו?"
"לא," אמר פו. "זה לא הייתי אני," אמר. הוא חשב קצת ואז הציע, כדי לעזור: "אולי זה היה מישהו אחר."
"נו, תודה לו בשמי כשתראה אותו."
פו הסתכל בדאגה על כריסטופר רובין.
"פו מצא את הקוטב הצפוני," אמר כריסטופר רובין. "נכון שזה נהדר?"
פו השפיל את המבט בצניעות.
"זה הוא?" אמר איה.
"כן," אמר כריסטופר רובין.
"זה מה שחיפשנו?"
"כן," אמר פו.
"אה!" אמר איה. "נו, בכל אופן... לא ירד גשם," אמר.
הם תקעו את המוט באדמה, וכריסטופר רובין קשר אליו הודעה.
הקוטב הצפוני
התגלה על ידי פו
פו מצא אותו.
ואז כולם הלכו שוב הביתה. ואני חושב, אבל אני לא בטוח לגמרי, שרו עשה אמבטיה חמה והלך ישר למיטה. אבל פו חזר לבית שלו, ובהרגשה גאה מאוד על מה שעשה, אכל משהו קטן כדי להתאושש.