ה"רנגון", אחת מאוניות חברת פנינסולר אנד אוריינטל ששטות בימי סין ויפן, הייתה אוניית קיטור בעלת מדחף, עשויה ברזל, ששקלה כאלף שבע מאות ושבעים טונות, ומנועיה בני ארבע מאות כוחות סוס. היא הייתה מהירה כמו ה"מונגוליה", אבל לא מצוידת כמותה, ואאודה לא קיבלה בה את הנוחות שפילאס פוג היה רוצה. אבל ההפלגה מכלכותה להונג קונג הייתה רק כשלושת אלפים וחמש מאות מילין, ונמשכה עשרה עד שנים עשר ימים, והאישה הצעירה לא הייתה קשה לרצות.
בימים הראשונים של המסע הכירה אאודה טוב יותר את מגינה, והביעה כל הזמן את הכרת התודה העמוקה שלה על מה שעשה. הג'נטלמן קר הרוח הקשיב לה, לפחות למראית עין, בקרירות, ולא קולו ולא התנהגותו הסגירו שמץ של רגש; אבל נראה שהוא תמיד משגיח שלא יחסר דבר לנוחותה של אאודה. הוא ביקר אותה בקביעות בכל יום בשעות קבועות, לא כל כך כדי לדבר בעצמו, אלא כדי לשבת ולשמוע אותה מדברת. הוא נהג בה בנימוס קפדני ביותר, אבל בדייקנות של אוטומט, שתנועותיו כוונו לשם כך. אאודה לא ידעה בדיוק מה לחשוב עליו, אף שפספרטו רמז לה קצת על התמהוניות של אדונו, והצחיק אותה כשסיפר לה על ההתערבות ששלחה אותו מסביב לעולם. אחרי הכול, היא הייתה חייבת לפילאס פוג את חייה, ותמיד ראתה אותו מבעד לעדשה המרוממת של הכרת התודה שלה.
אאודה אישרה את סיפורו של המדריך הפרסי על קורותיה הנוגעות ללב. היא אכן השתייכה לאחת המשפחות המכובדות ביותר בהודו. רבים מהסוחרים הפרסים עשו שם הון גדול במסחר בכותנה; ואחד מהם, סר ג'מסטג'י ג'יג'יבהוי, קיבל תואר אצולה מהממשלה האנגלית. אאודה הייתה קרובת משפחה של האיש הגדול הזה, ואת בן דודו, ג'יג'י, קיוותה למצוא בהונג קונג. אם תמצא בו מגן או לא, את זה לא ידעה; אבל מר פוג ניסה להרגיע את חששותיה, והבטיח לה שהכול יסודר בדיוק מתמטי – זו הייתה המילה שהשתמש בה. אאודה נעצה בו את עיניה הגדולות, "הצלולות כאגמי ההימלאיה הקדושים"; אבל פוג העיקש, מאופק כתמיד, לא נראה נוטה כלל להשליך את עצמו לתוך האגם הזה.
הימים הראשונים של ההפלגה עברו בהצלחה, במזג אוויר נוח וברוחות טובות, ועד מהרה נראה אי אנדמן הגדול, העיקרי שבאיי מפרץ בנגל, ופסגת האוכף הציורית שלו, בגובה של כשבע מאות מטרים, מתנשאת מעל המים. האונייה עברה קרוב לחופים, אבל תושבי האיים, שעליהם נפוצו שמועות שהם אוכלי אדם, שמועות שאינן נכונות, לא נראו.
הנוף של האיים, כשחלפו על פניהם, היה נהדר. יערות עצומים של דקלים, עצי אגוז בטל, במבוק, עצי טיק, מימוזות ענקיות ושרכים בגודל עצים כיסו את קדמת התמונה, ומאחור שורטטו על רקע השמיים קווי המתאר החינניים של ההרים; ולאורך החופים שרצו באלפיהם הסנוניות היקרות, שקיניהן הם מעדן יוקרתי על שולחנות האימפריה הסינית. אבל עד מהרה חלף הנוף המגוון של איי אנדמן, וה"רנגון" התקרבה במהירות למצר מלאקה, שמוביל אל ימי סין.
ומה עשה כל אותו זמן הבלש פיקס, שנגרר בחוסר מזל כזה מארץ לארץ? הוא הצליח לעלות על ה"רנגון" בכלכותה בלי שפספרטו יראה אותו, אחרי שהשאיר הוראות שאם יגיע הצו, יעבירו אותו אליו להונג קונג; והוא קיווה להסתיר את נוכחותו עד סוף ההפלגה. היה קשה להסביר למה הוא על הסיפון בלי לעורר את חשדו של פספרטו, שחשב שהוא עדיין בבומביי. אבל בכל זאת אילץ אותו ההכרח לחדש את היכרותו עם המשרת הטוב, כפי שנראה.
כל תקוותיו ומשאלותיו של הבלש התרכזו עכשיו בהונג קונג; כי שהות האונייה בסינגפור תהיה קצרה מדי מכדי שיוכל לעשות שם משהו. המעצר חייב להתבצע בהונג קונג, אחרת השודד כנראה יחמוק ממנו לתמיד. הונג קונג הייתה האדמה האנגלית האחרונה שעליה ידרוך; מעבר לה, סין, יפן ואמריקה מציעות לפוג מקלט כמעט ודאי. אם הצו יופיע סוף־סוף בהונג קונג, יוכל פיקס לעצור אותו ולמסור אותו לידי המשטרה המקומית, ולא יהיו עוד בעיות. אבל מעבר להונג קונג, צו פשוט לא יועיל; יידרש צו הסגרה, וזה יגרום לעיכובים ולמכשולים, שהנוכל ינצל כדי לחמוק מהצדק.
פיקס הרהר באפשרויות האלה בשעות הארוכות שבילה בתאו, וחזר ואמר לעצמו: "ובכן, או שהצו יהיה בהונג קונג, ואז אעצור את האיש שלי, או שהוא לא יהיה שם; והפעם הכרחי לגמרי שאעכב את יציאתו. נכשלתי בבומביי, ונכשלתי בכלכותה; אם אכשל בהונג קונג, השם הטוב שלי אבוד. יהיה המחיר אשר יהיה, אני חייב להצליח! אבל איך אמנע את יציאתו, אם זה יתברר כמוצא האחרון שלי?"
פיקס החליט שאם המצב יהיה גרוע ביותר, יגלה את סודו לפספרטו, ויספר לו איזה מין אדם הוא באמת אדונו. שפספרטו אינו שותפו של פוג, בזה היה בטוח לגמרי. המשרת, כשיתגלו לו הדברים, ומתוך פחד שיסתבך בעצמו בפשע, יהפוך בלי ספק לבעל ברית של הבלש. אבל השיטה הזאת הייתה מסוכנת, ויש להשתמש בה רק כשכל השאר נכשל. מילה אחת של פספרטו לאדונו תהרוס הכול. לכן היה הבלש במצוקה קשה. אבל לפתע עלה בו רעיון חדש. נוכחותה של אאודה על ה"רנגון", בחברת פילאס פוג, נתנה לו חומר חדש למחשבה.
מי האישה הזאת? איזה צירוף מאורעות הפך אותה לחברתו למסע של פוג? ברור שנפגשו אי־שם בין בומביי לכלכותה; אבל היכן? האם נפגשו במקרה, או שפוג נכנס לפנים הארץ בכוונה כדי לחפש את העלמה המקסימה הזאת? פיקס היה נבוך לגמרי. הוא שאל את עצמו אם לא מדובר בבריחה נלוזה של זוג אוהבים; והרעיון הזה נחרת במוחו כל כך, שהחליט לנצל את התככים המשוערים. בין שהאישה הצעירה נשואה ובין שלא, יוכל לעורר למר פוג בהונג קונג קשיים כאלה, שלא יוכל לחמוק מהם בתשלום שום סכום כסף.
אבל האם יוכל בכלל לחכות עד שיגיעו להונג קונג? לפוג הייתה דרך מתועבת לקפוץ מאונייה לאונייה, ולפני שאפשר יהיה לעשות משהו, עלול לצאת שוב לדרך ליוקוהמה.
פיקס החליט שעליו להזהיר את השלטונות האנגליים, ולהודיע על ה"רנגון" לפני שתגיע. זה היה קל לעשות, כי האונייה עוצרת בסינגפור, ומשם יש קו טלגרף להונג קונג. לבסוף החליט גם, לפני שיפעל באופן נחרץ יותר, לחקור את פספרטו. לא יהיה קשה לגרום לו לדבר; וכיוון שלא היה זמן לבזבז, התכונן פיקס לחשוף את עצמו.
היה זה עכשיו ה־30 באוקטובר, ולמחרת הייתה ה"רנגון" אמורה להגיע לסינגפור.
פיקס יצא מתאו ועלה לסיפון. פספרטו טייל הלוך ושוב בחלק הקדמי של האונייה. הבלש מיהר אליו בכל סימני ההפתעה הקיצונית, וקרא: "אתה כאן, על ה'רנגון'?"
"מה, מסייה פיקס, אתה על הסיפון?" השיב פספרטו, שנדהם באמת, כשזיהה את חברו מה"מונגוליה". "הרי השארתי אותך בבומביי, והנה אתה, בדרך להונג קונג! גם אתה נוסע מסביב לעולם?"
"לא, לא," השיב פיקס. "אני אעצור בהונג קונג, לפחות לכמה ימים."
"הממ!" אמר פספרטו, שנראה לרגע נבוך. "אבל איך זה שלא ראיתי אותך על הסיפון מאז שיצאנו מכלכותה?"
"אה, קצת מחלת ים; נשארתי בדרגש שלי. מפרץ בנגל לא מתאים לי כמו האוקיינוס ההודי. ומה שלום מר פוג?"
"בריא ודייקן כתמיד, ולא מפגר אף יום! אבל, מסייה פיקס, אתה לא יודע שיש איתנו גברת צעירה."
"גברת צעירה?" השיב הבלש, ונראה כאילו אינו מבין את מה שנאמר.
אז סיפר פספרטו את קורותיה של אאודה, את הפרשה במקדש בבומביי, את קניית הפיל באלפיים לירות, את ההצלה, את המעצר ואת גזר הדין של בית המשפט בכלכותה, ואת שחרורם, של מר פוג ושלו, בערבות. פיקס, שהכיר את המאורעות האחרונים, נראה כאילו אינו יודע דבר מכל מה שסיפר פספרטו; ופספרטו היה מוקסם למצוא מאזין מתעניין כל כך.
"אבל אדונך מתכוון לקחת את האישה הצעירה הזאת לאירופה?"
"כלל לא. אנחנו פשוט עומדים להפקיד אותה בחסותו של אחד מקרוביה, סוחר עשיר בהונג קונג."
"אין מה לעשות כאן," אמר פיקס לעצמו, והסתיר את אכזבתו. "כוסית ג'ין, מר פספרטו?"
"ברצון, מסייה פיקס. לפחות כוסית ידידותית אחת על סיפון ה'רנגון' אנחנו חייבים לשתות."