פילאס פוג חשד, ובצדק, שיציאתו מלונדון תעורר התרגשות רבה ברובע ווסט אנד. הידיעה על ההתערבות התפשטה במועדון הרפורם, והייתה לנושא שיחה מסעיר בין חבריו. מהמועדון היא עברה במהרה לעיתונים בכל רחבי אנגליה. על "המסע מסביב לעולם" שהתהדר בו דיברו, התווכחו ונחלקו בלהט רב, כאילו היה זה עוד סכסוך בינלאומי גדול. היו שצידדו בפילאס פוג, אבל רובם הגדול הניעו בראשם והכריזו נגדו. זה מגוחך, זה בלתי אפשרי, אמרו, להקיף את העולם בזמן קצר כזה ובאמצעי התחבורה הקיימים, אלא אם כן בתיאוריה ועל הנייר. ה"טיימס", ה"סטנדרד", ה"מורנינג פוסט", ה"דיילי ניוז" ועוד עשרים עיתונים מכובדים מאוד לעגו לתוכניתו של מר פוג וקראו לה טירוף; רק ה"דיילי טלגרף" תמך בו, וגם זה בהיסוס. רוב האנשים חשבו שהוא מטורף, והאשימו את חבריו ממועדון הרפורם שקיבלו התערבות שמעידה על שיגעונו של מי שהציע אותה.
על השאלה הופיעו מאמרים נלהבים והגיוניים כאחד, שכן הגיאוגרפיה היא אחד הנושאים האהובים על האנגלים; והטורים שהוקדשו להרפתקה של פילאס פוג נקראו בשקיקה בידי קוראים מכל המעמדות. בהתחלה תמכו בו כמה אנשים נועזים, בעיקר נשים, ותמיכתם גברה עוד יותר כשהעיתון "אילוסטרייטד לונדון ניוז" פרסם את דיוקנו, שהועתק מתצלום שהיה במועדון הרפורם. כמה מקוראי ה"דיילי טלגרף" אפילו העזו לומר: "ולמה לא, בעצם? קרו כבר דברים מוזרים מזה."
לבסוף, ב־7 באוקטובר, הופיע מאמר ארוך בעלון של החברה הגיאוגרפית המלכותית. הוא בחן את השאלה מכל נקודת מבט, והוכיח את האיוולת הגמורה שבמבצע.
הכול, נאמר במאמר, פועל נגד הנוסעים, כל מכשול שמציבים בני האדם והטבע כאחד. כדי שיצליח, נדרשת בהכרח התאמה ניסית בין זמני היציאה וההגעה, וזה בלתי אפשרי. אולי יוכל לסמוך על כך שהרכבות יגיעו בשעות הקבועות באירופה, שבה המרחקים מתונים יחסית; אבל כשהוא מחשב לחצות את הודו בשלושה ימים ואת ארצות הברית בשבעה, האם יוכל לסמוך בלי חשש על הצלחתו? יש תקלות במכונות, רכבות עלולות לרדת מהפסים, יש התנגשויות, מזג אוויר רע, מסילות חסומות בשלג; האם כל אלה אינם נגד פילאס פוג? האם לא ימצא את עצמו, כשייסע באוניית קיטור בחורף, נתון לחסדי הרוחות והערפל? האם נדיר שאוניות האוקיינוס הטובות ביותר מאחרות ביומיים או בשלושה? והרי עיכוב אחד מספיק כדי לשבור סופית את שרשרת הקשרים. אם פילאס פוג יחמיץ פעם אחת אונייה, אפילו בשעה אחת, יצטרך לחכות לבאה, וזה יכשיל את ניסיונו בלי תקנה.
המאמר עורר רעש גדול, ומשהועתק לכל העיתונים, דיכא מאוד את רוחם של תומכי הנוסע הפזיז.
כולם יודעים שאנגליה היא עולמם של המתערבים, שהם מעמד נעלה יותר מסתם מהמרים; ההתערבות טבועה במזג האנגלי. לא רק חברי מועדון הרפורם, אלא גם הציבור הרחב, התערבו על סכומים גדולים בעד פילאס פוג או נגדו, ושמו נרשם בפנקסי ההימורים כאילו היה סוס מרוץ. הונפקו איגרות, והן הופיעו בבורסה; "איגרות פילאס פוג" הוצעו לפי ערכן הנקוב או בפרמיה, ונעשו בהן עסקים גדולים. אבל חמישה ימים אחרי שהופיע המאמר בעלון החברה הגיאוגרפית, החלה הדרישה לרדת: "פילאס פוג" ירד בערכו. הציעו אותן בחבילות, בהתחלה של חמש, אחר כך של עשר, עד שלבסוף איש לא היה מוכן לקחת פחות מעשרים, חמישים, מאה!
לורד אלבמרל, ג'נטלמן קשיש ומשותק, היה עכשיו התומך היחיד שנשאר לפילאס פוג. הלורד האציל הזה, שהיה מרותק לכיסאו, היה נותן את כל הונו כדי להיות מסוגל להקיף את העולם, ולו בעשר שנים; והוא התערב על חמשת אלפים לירות בעד פילאס פוג. כשהראו לו את האיוולת ואת חוסר התועלת שבהרפתקה, הסתפק בתשובה: "אם הדבר אפשרי, הראשון שיעשה אותו צריך להיות אנגלי."
מחנה תומכי פוג הלך והצטמק, כולם פנו נגדו, וההימורים עמדו על מאה וחמישים ואפילו מאתיים לאחד. ושבוע אחרי יציאתו קרה מקרה ששלל ממנו תומכים בכל מחיר שהוא.
בשעה תשע בערב אחד ישב מפקד המשטרה במשרדו, כשהגישו לו את המברק הזה:
מסואץ ללונדון.
לרואן, מפקד המשטרה, סקוטלנד יארד:
מצאתי את שודד הבנק, פילאס פוג. שלחו בלי דיחוי צו מעצר לבומביי.
פיקס, בלש.
השפעת המברק הייתה מיידית. הג'נטלמן המעודן נעלם, ובמקומו הופיע שודד הבנק. התצלום שלו, שהיה תלוי לצד תצלומי שאר חברי מועדון הרפורם, נבדק בקפדנות, והתברר שהוא תואם, תו אחר תו, את תיאור השודד שנמסר למשטרה. נזכרו בהרגליו המסתוריים של פילאס פוג, בדרכיו המתבודדות, ביציאתו הפתאומית; ונראה היה ברור שכשיצא למסע מסביב לעולם באמתלה של התערבות, לא הייתה לו מטרה אחרת מלבד לחמוק מהבלשים ולהטעות אותם.