אינני יודע כמה זמן הייתי חולה. מר בונד, רופא הסוסים, בא כל יום. יום אחד הקיז את דמי; ג'ון החזיק דלי לדם. הרגשתי חלש מאוד אחרי זה וחשבתי שאמות, ואני מאמין שגם כולם חשבו כך.
ג'ינג'ר ומרילגס הועברו לאורווה האחרת, כדי שיהיה לי שקט, כי הקדחת עשתה את שמיעתי חדה מאוד; כל רעש קטן נשמע רם מאוד, ויכולתי לזהות את צעדיו של כל אחד ההולך אל הבית וממנו. ידעתי כל מה שקורה. לילה אחד היה ג'ון צריך לתת לי שיקוי; תומאס גרין נכנס לעזור לו. אחרי שלקחתי אותו וג'ון עשה לי נוח ככל שיכול, אמר שיישאר חצי שעה לראות איך התרופה פועלת. תומאס אמר שיישאר איתו, אז הם הלכו והתיישבו על ספסל שהובא לתא של מרילגס, והניחו את הפנס לרגליהם, כדי שהאור לא יפריע לי.
זמן מה ישבו שני הגברים בשתיקה, ואז אמר טום גרין בקול נמוך:
"הלוואי, ג'ון, שתאמר מילה טובה קטנה לג'ו. הנער שבור לב לגמרי; הוא לא יכול לאכול את הארוחות שלו, והוא לא יכול לחייך. הוא אומר שהוא יודע שהכול היה באשמתו, אף שהוא בטוח שעשה כמיטב ידיעתו, והוא אומר שאם יופי ימות, איש לא ידבר איתו עוד לעולם. זה נוגע לליבי לשמוע אותו. אני חושב שאתה יכול לתת לו רק מילה; הוא לא נער רע."
אחרי הפסקה קצרה אמר ג'ון לאט, "אל תהיה קשה מדי איתי, טום. אני יודע שלא התכוון לרעה, מעולם לא אמרתי שהתכוון; אני יודע שהוא לא נער רע. אבל אתה מבין, אני כואב בעצמי; הסוס הזה הוא גאוות ליבי, שלא לדבר על כך שהוא אהוב כל כך על האדון והגבירה; ולחשוב שחייו עלולים להיזרק בדרך כזאת זה יותר ממה שאני יכול לשאת. אבל אם אתה חושב שאני קשה עם הנער, אנסה לתת לו מילה טובה מחר: כלומר, אני מתכוון אם יופי ירגיש טוב יותר."
"ובכן, ג'ון, תודה לך. ידעתי שאינך רוצה להיות קשה מדי, ואני שמח שאתה רואה שזו הייתה רק בורות."
קולו של ג'ון כמעט הבהיל אותי כשענה:
"רק בורות! רק בורות! איך אתה יכול לדבר על רק בורות? אינך יודע שזה הדבר הגרוע ביותר בעולם, אחרי רשעות? ומה מהן עושה יותר נזק, רק השמים יודעים. אם אנשים יכולים לומר, 'הו! לא ידעתי, לא התכוונתי לשום רע,' הם חושבים שהכול בסדר. אני מניח שמרתה מאלוואש לא התכוונה להרוג את התינוק ההוא כשנתנה לו טיפות דלבי וסירופי הרגעה; אבל היא הרגה אותו, ונשפטה על הריגה."
"ומגיע לה," אמר טום. "אישה לא צריכה לקבל על עצמה לטפל בילד קטן ורך בלי לדעת מה טוב ומה רע לו."
"ביל סטארקי," המשיך ג'ון, "לא התכוון להפחיד את אחיו עד התקפים כשהתחפש לרוח רפאים ורדף אחריו באור הירח; אבל הוא הפחיד; והבחור הקטן הנבון והנאה ההוא, שיכול היה להיות גאוות ליבה של כל אם, אינו טוב יותר מחסר דעת, ולעולם לא יהיה, גם אם יחיה עד גיל שמונים. אתה עצמך היית מדוכדך מאוד, טום, לפני שבועיים, כשהגבירות הצעירות השאירו את דלת החממה שלך פתוחה, ורוח מזרחית כפורה נשבה ישר פנימה; אמרת שזה הרג הרבה מן הצמחים שלך."
"הרבה!" אמר טום; "לא היה אף אחד מן הייחורים הרכים שלא קפא. אצטרך להשריש הכול מחדש, והגרוע מכול הוא שאינני יודע לאן ללכת כדי להשיג חדשים. כמעט השתגעתי כשנכנסתי וראיתי מה נעשה."
"ובכל זאת," אמר ג'ון, "אני בטוח שהגבירות הצעירות לא התכוונו לזה; זו הייתה רק בורות."
לא שמעתי עוד מן השיחה הזאת, כי התרופה פעלה היטב והרדימה אותי, ובבוקר הרגשתי הרבה יותר טוב; אבל חשבתי לעתים קרובות על דבריו של ג'ון כשלמדתי להכיר יותר את העולם.