ברגע שברכיי החלימו מספיק, הוכנסתי לאחו קטן לחודש או חודשיים; שום יצור אחר לא היה שם; ואף שנהניתי מן החירות ומן העשב המתוק, הייתי רגיל כל כך זמן רב לחברה שהרגשתי בודד מאוד. ג'ינג'ר ואני נעשינו חברים קרובים, ועכשיו התגעגעתי מאוד לחברתה. צהלתי לעתים קרובות כששמעתי רגלי סוסים עוברים בדרך, אבל רק לעתים רחוקות קיבלתי תשובה; עד שבוקר אחד נפתח השער, ומי נכנסה אם לא ג'ינג'ר הזקנה והיקרה. האיש החליק מעליה את האפסר, והשאיר אותה שם. בצהלה שמחה רצתי אליה; שנינו שמחנו להיפגש, אבל עד מהרה גיליתי שלא להנאתנו הובאה להיות איתי. סיפורה יהיה ארוך מדי לספר, אבל סופו היה שנהרסה ברכיבה קשה, ועכשיו שוחררה לראות מה המנוחה תעשה.
הלורד ג'ורג' היה צעיר ולא קיבל שום אזהרה; הוא היה רוכב קשה, וצד בכל פעם שהייתה לו הזדמנות, בלי שום אכפתיות לסוסו. זמן קצר אחרי שעזבתי את האורווה היה מרוץ מכשולים, והוא החליט לרכוב. אף שהסייס אמר לו שהיא מעט מתוחה, ואינה כשירה למרוץ, הוא לא האמין, וביום המרוץ דחק בג'ינג'ר לעמוד בקצב הרוכבים הראשונים. ברוחה הנלהבת, התאמצה עד הקצה; היא הגיעה עם שלושת הסוסים הראשונים, אבל נשימתה נפגעה, ומלבד זאת הוא היה כבד מדי בשבילה, וגבה נמתח. "וכך," אמרה, "הנה אנחנו, הרוסים בשיא נעורינו וכוחנו, אתה על ידי שיכור, ואני על ידי טיפש; זה קשה מאוד." שנינו הרגשנו בעצמנו שאיננו מה שהיינו. אולם זה לא קלקל את ההנאה שהייתה לנו בחברתנו; לא דהרנו כמו פעם, אבל נהגנו לרעות, ולשכב יחד, ולעמוד שעות מתחת לאחד מעצי הטיליה המצלים וראשינו קרובים זה לזה; וכך העברנו את זמננו עד שהמשפחה חזרה מן העיר.
יום אחד ראינו את הרוזן נכנס לאחו, ויורק היה איתו. כשראינו מי זה, עמדנו דוממים מתחת לעץ הטיליה שלנו, ונתנו להם להתקרב אלינו. הם בדקו אותנו בקפידה. הרוזן נראה מרוגז מאוד.
"הנה שלוש מאות לירות שנזרקו בלי שום תועלת," אמר; "אבל מה שאכפת לי ממנו ביותר הוא שהסוסים האלה של ידידי הוותיק, שחשב שימצאו אצלי בית טוב, הרוסים. הסוסה תקבל שנה של מרעה חופשי, ונראה מה זה יעשה לה; אבל השחור, הוא חייב להימכר; זה חבל מאוד, אבל לא יכולתי להחזיק ברכיים כאלה באורוות שלי."
"לא, אדוני, כמובן שלא," אמר יורק; "אבל אולי ימצא מקום שבו למראה אין חשיבות רבה, ועדיין יתייחסו אליו טוב. אני מכיר איש בבאת', בעל אורוות להשכרה, שלעתים קרובות רוצה סוס טוב במחיר נמוך; אני יודע שהוא משגיח היטב על סוסיו. החקירה ניקתה את שמו של הסוס, והמלצתו של הוד מעלתך, או שלי, תספיק לו כערובה."
"מוטב שתכתוב לו, יורק. הייתי מקפיד יותר על המקום מאשר על הכסף שיביא."
אחרי זה עזבו אותנו.
"עוד מעט ייקחו אותך," אמרה ג'ינג'ר, "ואאבד את החבר היחיד שיש לי, וקרוב לוודאי שלעולם לא נראה זה את זה עוד. זה עולם קשה!"
כשבוע אחרי זה נכנס רוברט לשדה עם אפסר, שהחליק על ראשי, והוביל אותי משם. לא הייתה פרידה מג'ינג'ר; צהלנו זה אל זה כשהובלתי משם, והיא רצה בדאגה לאורך הגדר החיה, קוראת אליי כל עוד יכלה לשמוע את קול רגליי.
בהמלצתו של יורק, נקניתי על ידי בעל האורוות להשכרה. הייתי צריך לנסוע ברכבת, מה שהיה חדש לי, ודרש הרבה אומץ בפעם הראשונה; אבל כשמצאתי שהנשיפות, השעטה, השריקות, ויותר מכל, הרעידות של קרון הסוסים שבו עמדתי, לא עשו לי שום רע של ממש, עד מהרה קיבלתי את זה בשקט.
כשהגעתי לסוף מסעי מצאתי את עצמי באורווה נוחה למדי, וטיפלו בי היטב. האורוות האלה לא היו מאווררות ונעימות כמו אלה שהייתי רגיל אליהן. התאים היו בנויים בשיפוע במקום להיות מפולסים, וכיוון שראשי נשמר קשור לאבוס, נאלצתי תמיד לעמוד על השיפוע, מה שהיה מעייף מאוד. נראה שבני האדם עוד לא יודעים שסוסים יכולים לעשות יותר עבודה אם הם יכולים לעמוד בנוחות ולהסתובב; אולם, האכילו אותי היטב וניקו אותי היטב, ובסך הכול, אני חושב שאדוננו טיפל בנו ככל שיכול. הוא החזיק הרבה סוסים וכרכרות מסוגים שונים להשכרה. לפעמים נהגו בהם אנשיו שלו; בפעמים אחרות, הסוס והכרכרה הושכרו לג'נטלמנים או לגבירות שנהגו בעצמם.