בוקר אחד, כשג'רי בדיוק רתם אותי בין היצולים והידק את רצועות המשיכה, נכנס ג'נטלמן לחצר. "לשירותך, אדוני," אמר ג'רי.
"בוקר טוב, מר בארקר," אמר הג'נטלמן. "הייתי שמח לסדר איתך הסדר להסיע את גברת בריגס באופן קבוע לכנסייה בבקרי יום ראשון. אנחנו הולכים עכשיו לכנסייה החדשה, והיא רחוקה למדי מכפי שהיא יכולה ללכת ברגל."
"תודה לך, אדוני," אמר ג'רי, "אבל לקחתי רק רישיון לשישה ימים,* ולכן לא אוכל לקחת נוסע ביום ראשון; זה לא יהיה חוקי."
* לפני כמה שנים הופחת מאוד התשלום השנתי עבור רישיון מונית, וההבדל בין מוניות של שישה ימים לשל שבעה בוטל.
"הו!" אמר האחר, "לא ידעתי שהמונית שלך היא של שישה ימים; אבל כמובן יהיה קל מאוד לשנות את הרישיון שלך. אדאג שלא תפסיד מזה; העובדה היא שגברת בריגס מעדיפה מאוד שאתה תסיע אותה."
"הייתי שמח לעשות טובה לגברת, אדוני, אבל היה לי פעם רישיון לשבעה ימים, והעבודה הייתה קשה מדי בשבילי, וקשה מדי לסוסיי. שנה אחר שנה, לא יום מנוחה אחד, ואף פעם לא יום ראשון עם אשתי וילדיי; ואף פעם לא יכולתי ללכת לבית תפילה, מה שתמיד הייתי רגיל לעשות לפני שעליתי על מושב העגלון. אז בחמש השנים האחרונות לקחתי רק רישיון לשישה ימים, ואני מוצא שזה טוב יותר מכל הבחינות."
"ובכן, כמובן," השיב מר בריגס, "זה ראוי מאוד שלכל אדם תהיה מנוחה, ושיוכל ללכת לכנסייה בימי ראשון, אבל הייתי חושב שלא יהיה אכפת לך מרחק קצר כזה לסוס, ורק פעם אחת ביום; כל אחר הצהריים והערב יהיו שלך, ואנחנו לקוחות טובים מאוד, אתה יודע."
"כן, אדוני, זה נכון, ואני אסיר תודה על כל טובה, אני בטוח; וכל דבר שאוכל לעשות כדי לרצות אותך, או את הגברת, אהיה גאה ושמח לעשות; אבל אני לא יכול לוותר על ימי ראשון שלי, אדוני, באמת לא יכול. קראתי שאלוהים ברא את האדם, וברא את הסוסים ואת כל שאר הבהמות, וברגע שברא אותם עשה יום מנוחה, וציווה שכולם ינוחו יום אחד מתוך שבעה; ואני חושב, אדוני, שהוא ודאי ידע מה טוב להם, ואני בטוח שזה טוב לי; אני חזק ובריא יותר בסך הכול, עכשיו שיש לי יום מנוחה; גם הסוסים רעננים, ולא נשחקים אפילו קרוב למהירות שהיו. כל נהגי ששת הימים אומרים לי אותו דבר, והפקדתי בבנק החיסכון יותר כסף משהפקדתי אי פעם קודם; ובאשר לאישה ולילדים, אדוני, הרי, חי השם! הם לא היו חוזרים לשבעת הימים בשום הון שבעולם."
"הו, טוב מאוד," אמר הג'נטלמן. "אל תטרח עוד, מר בארקר. אברר במקום אחר," והלך משם.
"ובכן," אומר ג'רי אליי, "אין מה לעשות, ג'ק, בחור זקן; אנחנו חייבים את ימי ראשון שלנו."
"פולי!" צעק, "פולי! בואי הנה."
היא הייתה שם תוך דקה.
"מה כל העניין, ג'רי?"
"הרי, יקירתי, מר בריגס רוצה שאסיע את גברת בריגס לכנסייה כל בוקר יום ראשון. אני אומר שיש לי רק רישיון לשישה ימים. הוא אומר, 'קח רישיון לשבעה ימים, ואדאג שזה ישתלם לך;' ואת יודעת, פולי, הם לקוחות טובים מאוד שלנו. גברת בריגס יוצאת לעתים קרובות לקניות לשעות, או לביקורים, ואז היא משלמת בהגינות ובכבוד כמו גבירה; אין מיקוח או הפיכת שלוש שעות לשעתיים וחצי, כמו שעושים כמה אנשים; וזו עבודה קלה לסוסים; לא כמו לשעוט כדי לתפוס רכבות בשביל אנשים שתמיד מאחרים ברבע שעה; ואם לא אעשה לה טובה בעניין הזה, סביר מאוד שנאבד אותם לגמרי. מה את אומרת, אישה קטנה?"
"אני אומרת, ג'רי," אומרת היא, מדברת לאט מאוד, "אני אומרת, גם אם גברת בריגס הייתה נותנת לך מטבע זהב כל בוקר יום ראשון, לא הייתי רוצה שתהיה שוב עגלון של שבעה ימים. ידענו מה זה שאין ימי ראשון, ועכשיו אנחנו יודעים מה זה לקרוא להם שלנו. תודה לאל, אתה מרוויח מספיק כדי לפרנס אותנו, אף שלפעמים זה דחוק לשלם על כל השיבולת שועל והחציר, הרישיון, ושכר הדירה בנוסף; אבל הארי יתחיל להרוויח משהו בקרוב, והייתי מעדיפה להיאבק קשה יותר מכפי שאנחנו נאבקים מאשר לחזור לזמנים האיומים ההם, שבהם בקושי הייתה לך דקה להסתכל על ילדיך, ולעולם לא יכולנו ללכת לבית תפילה יחד, או שיהיה לנו יום שקט ומאושר. חס וחלילה שנחזור אי פעם לזמנים ההם; זה מה שאני אומרת, ג'רי."
"וזה בדיוק מה שאמרתי למר בריגס, יקירתי," אמר ג'רי, "ובזה אני מתכוון לדבוק. אז אל תצטערי, פולי" (כי היא התחילה לבכות); "לא הייתי חוזר לזמנים הישנים גם אילו הרווחתי פי שניים, אז זה מוחלט, אישה קטנה. עכשיו, התעודדי, ואני אצא לתחנה."
שלושה שבועות עברו אחרי השיחה הזאת, ושום הזמנה לא באה מגברת בריגס; כך שלא היה דבר מלבד לקחת נסיעות מן התחנה. ג'רי לקח את זה ללב לא מעט, כי כמובן העבודה הייתה קשה יותר לסוס ולאדם. אבל פולי תמיד עודדה אותו, ואמרה, "לא נורא, אבא, לא נורא.
"'עשה כמיטבך,
והשאר את השאר,
הכול יסתדר
ביום או בערב.'"
עד מהרה נודע שג'רי איבד את הלקוח הטוב ביותר שלו, ומאיזו סיבה. רוב האנשים אמרו שהוא טיפש, אבל שניים או שלושה צידדו בו.
"אם אנשים עובדים לא ידבקו ביום ראשון שלהם," אמר טרומן, "עד מהרה לא יישאר להם אף אחד; זו זכותו של כל אדם וזכותה של כל בהמה. לפי חוק האל יש לנו יום מנוחה, ולפי חוק אנגליה יש לנו יום מנוחה; ואני אומר שעלינו להחזיק בזכויות שהחוקים האלה נותנים לנו ולשמור אותן לילדינו."
"טוב ויפה לכם, הבחורים הדתיים, לדבר ככה," אמר לארי; "אבל אני ארוויח שילינג כשאוכל. אני לא מאמין בדת, כי אני לא רואה שהאנשים הדתיים שלכם טובים יותר מן השאר."
"אם הם לא טובים יותר," התערב ג'רי, "זה כי הם לא דתיים. באותה מידה יכולת לומר שחוקי ארצנו לא טובים כי יש אנשים שעוברים עליהם. אם אדם נותן דרור למזגו, ומדבר רעה על רעהו, ולא משלם את חובותיו, הוא לא דתי, לא משנה לי כמה הוא הולך לכנסייה. אם כמה אנשים הם מזויפים וצבועים, זה לא עושה את הדת לבלתי נכונה. דת אמיתית היא הדבר הטוב והאמיתי ביותר בעולם, והדבר היחיד שיכול לעשות אדם מאושר באמת או לעשות את העולם שאנחנו חיים בו טוב יותר."
"אילו הדת הייתה טובה למשהו," אמר ג'ונס, "היא הייתה מונעת מן האנשים הדתיים שלכם לגרום לנו לעבוד בימי ראשון, כמו שאתם יודעים שרבים מהם עושים, ובגלל זה אני אומר שהדת היא לא יותר מזיוף; הרי, אילולא באי הכנסייה ובית התפילה, כמעט לא היה כדאי לנו לצאת ביום ראשון. אבל יש להם הזכויות שלהם, כמו שהם קוראים להן, ואני נשאר בלי. אצפה שהם יענו על נשמתי, אם לא תהיה לי הזדמנות להציל אותה."
כמה מן האנשים הריעו לזה, עד שג'רי אמר:
"זה אולי נשמע טוב מספיק, אבל זה לא יעבוד; כל אדם חייב לדאוג לנשמתו שלו; אתה לא יכול להניח אותה על סף דלתו של אדם אחר כמו תינוק נטוש ולצפות שהוא ידאג לה; ואינך רואה, אם אתה תמיד יושב על המושב שלך ומחכה לנוסע, הם יאמרו, 'אם לא ניקח אותו, מישהו אחר ייקח, והוא לא מצפה ליום ראשון.' כמובן, הם לא מגיעים לשורש העניין, אחרת היו רואים שאילו לעולם לא היו באים למונית, לא היה טעם שתעמוד שם; אבל אנשים לא תמיד אוהבים להגיע לשורש הדברים; אולי זה לא נוח לעשות זאת; אבל אילו כל נהגי יום ראשון שלכם היו שובתים למען יום מנוחה, הדבר היה נעשה."
"ומה יעשו כל האנשים הטובים אם לא יוכלו להגיע למטיפים האהובים עליהם?" אמר לארי.
"לא לי לקבוע תוכניות לאנשים אחרים," אמר ג'רי, "אבל אם הם לא יכולים ללכת רחוק כל כך, הם יכולים ללכת למה שקרוב יותר; ואם ירד גשם הם יכולים ללבוש את מעילי הגשם שלהם כמו שהם עושים ביום חול. אם דבר נכון, אפשר לעשות אותו, ואם הוא לא נכון, אפשר בלעדיו; ואדם טוב ימצא דרך. וזה נכון לנו העגלונים כמו לבאי הכנסייה."