בזמן הזה נהגתי לעמוד באורווה ופרוותי הוברשה כל יום עד שהבריקה כמו כנף של עורב. זה היה בתחילת מאי, כשבא איש מאחוזת בעל האחוזה גורדון, ולקח אותי אל בית האחוזה. אדוני אמר, "שלום, שחרחר; היה סוס טוב, ועשה תמיד כמיטב יכולתך." לא יכולתי לומר "שלום", אז הנחתי את אפי בידו; הוא טפח עליי בחביבות, ועזבתי את ביתי הראשון. כיוון שחייתי כמה שנים אצל בעל האחוזה גורדון, כדאי שאספר משהו על המקום.
הפארק של בעל האחוזה גורדון גבל בכפר בירטוויק. נכנסו אליו בשער ברזל גדול, שלידו עמד בית השומר הראשון, ואז רצו לאורך דרך חלקה בין חורשות של עצים זקנים וגדולים; אחר כך עוד בית שומר ועוד שער, שהביא אותך אל הבית והגנים. מעבר לזה היו המכלאה הביתית, הפרדס הישן, והאורוות. היה מקום לסוסים ולכרכרות רבים; אבל עליי לתאר רק את האורווה שאליה הוכנסתי; היא הייתה מרווחת מאוד, עם ארבעה תאים טובים; חלון גדול מתנדנד נפתח אל החצר, ועשה אותה נעימה ומאווררת.
התא הראשון היה גדול ומרובע, סגור מאחור בשער עץ; האחרים היו תאים רגילים, תאים טובים, אבל לא גדולים כמוהו בכלל; היה בו אבוס נמוך לחציר ושוקת נמוכה לתבואה; קראו לו תא חופשי, כי הסוס שהוכנס אליו לא נקשר, אלא הושאר חופשי, לעשות כרצונו. זה דבר גדול שיש לך תא חופשי.
לתוך התא הנאה הזה הכניס אותי הסייס; הוא היה נקי, ריחני, ומאוורר. מעולם לא הייתי בתא טוב יותר מזה, והדפנות לא היו גבוהות כל כך שלא יכולתי לראות כל מה שקורה דרך מוטות הברזל שבראשן.
הוא נתן לי שיבולת שועל טובה מאוד, טפח עליי, דיבר בחביבות, ואז הלך.
כשאכלתי את התבואה שלי הבטתי סביב. בתא הסמוך לשלי עמד פוני אפור קטן ושמן, עם רעמה וזנב עבותים, ראש יפה מאוד, ואף קטן וחצוף.
הרמתי את ראשי אל מוטות הברזל בראש התא שלי, ואמרתי, "שלום לך! מה שמך?"
הוא הסתובב ככל שהאפסר שלו הרשה, הרים את ראשו, ואמר, "שמי מרילגס. אני נאה מאוד; אני נושא את הגבירות הצעירות על גבי, ולפעמים אני מוציא את גבירתנו בכרכרה הנמוכה. הם מעריכים אותי מאוד, וכך גם ג'יימס. אתה הולך לגור בשכנות אליי בתא?"
אמרתי, "כן."
"ובכן," אמר, "אני מקווה שאתה בעל מזג טוב; אני לא אוהב שכן שנושך."
בדיוק אז הציץ ראש של סוס מן התא שמעבר; האוזניים היו שמוטות לאחור, והעין נראתה רעת מזג למדי. זו הייתה סוסה ערמונית גבוהה, עם צוואר ארוך ונאה. היא הביטה אליי ואמרה:
"אז אתה הוא שגירשת אותי מן התא שלי; זה דבר מוזר מאוד שסייח כמוך יבוא ויגרש גבירה מביתה שלה."
"סליחה," אמרתי, "לא גירשתי איש; האיש שהביא אותי שם אותי כאן, ולא היה לי שום קשר לזה; ובאשר לכך שאני סייח, מלאו לי ארבע שנים ואני סוס בוגר. מעולם עוד לא רבתי עם סוס או סוסה, ורצוני לחיות בשלום."
"ובכן," אמרה, "נראה. כמובן, אינני רוצה לריב עם צעיר כמוך." לא אמרתי עוד דבר.
אחר הצהריים, כשיצאה, סיפר לי מרילגס הכול על זה.
"העניין הוא כזה," אמר מרילגס. "לג'ינג'ר יש הרגל רע לנשוך ולהתנפל; בגלל זה קוראים לה ג'ינג'ר, וכשהייתה בתא החופשי נהגה להתנפל הרבה. יום אחד נשכה את ג'יימס בזרוע וגרמה לה לדמם, וכך העלמה פלורה והעלמה ג'סי, שאוהבות אותי מאוד, פחדו להיכנס לאורווה. הן נהגו להביא לי דברים טובים לאכול, תפוח או גזר, או פרוסת לחם, אבל אחרי שג'ינג'ר עמדה בתא ההוא לא העזו לבוא, והתגעגעתי אליהן מאוד. אני מקווה שעכשיו יבואו שוב, אם אתה לא נושך ולא מתנפל."
אמרתי לו שמעולם לא נשכתי שום דבר מלבד עשב, חציר ותבואה, ולא יכולתי להבין איזו הנאה ג'ינג'ר מוצאת בזה.
"ובכן, אני לא חושב שהיא מוצאת הנאה," אומר מרילגס; "זה פשוט הרגל רע; היא אומרת שאיש מעולם לא היה טוב אליה, ולמה שלא תנשוך? כמובן, זה הרגל רע מאוד; אבל אני בטוח, אם כל מה שהיא אומרת נכון, שהתייחסו אליה רע מאוד לפני שבאה לכאן. ג'ון עושה כל שביכולתו לרצות אותה, וג'יימס עושה כל שביכולתו, ואדוננו לעולם אינו משתמש בשוט אם סוס מתנהג כראוי; אז אני חושב שהיא יכולה להיות בעלת מזג טוב כאן. אתה מבין," אמר, במבט חכם, "אני בן שתים עשרה; אני יודע הרבה מאוד, ואני יכול לומר לך שאין מקום טוב יותר לסוס בכל הסביבה מזה. ג'ון הוא הסייס הטוב ביותר שהיה אי פעם; הוא כאן ארבע עשרה שנים; ומעולם לא ראית נער חביב כמו ג'יימס; כך שזו אשמתה של ג'ינג'ר עצמה שלא נשארה בתא ההוא."