שמו של העגלון היה ג'ון מנלי; היו לו אישה וילד קטן אחד, והם גרו בבית העגלון, קרוב מאוד לאורוות.
למחרת בבוקר לקח אותי אל החצר וטיפח אותי היטב, ובדיוק כשנכנסתי לתא שלי, ופרוותי רכה ומבריקה, נכנס בעל האחוזה להסתכל עליי, ונראה מרוצה. "ג'ון," אמר, "התכוונתי לנסות את הסוס החדש הבוקר, אבל יש לי עניינים אחרים. אתה יכול לקחת אותו לסיבוב אחרי ארוחת הבוקר; לך דרך שטח המרעה המשותף והיער הגבוה, וחזור דרך טחנת המים והנהר; זה יראה את הליכותיו."
"כן, אדוני," אמר ג'ון. אחרי ארוחת הבוקר בא והתאים לי רסן. הוא הקפיד מאוד לשחרר ולהדק את הרצועות, כדי שיתאימו לראשי בנוחות; אחר כך הביא אוכף, אבל הוא לא היה רחב מספיק לגבי; הוא ראה זאת בתוך רגע והלך להביא אחר, שהתאים יפה. הוא רכב עליי תחילה לאט, אחר כך בטרוט, אחר כך בדהרה קלה, וכשהיינו בשטח המרעה נגע בי נגיעה קלה בשוטו, ודהרנו דהירה נהדרת.
"הו, הו! בחור שלי," אמר, כשעצר אותי, "היית רוצה לרדוף אחרי כלבי הציד, אני חושב."
כשחזרנו דרך הפארק פגשנו את בעל האחוזה ואת גברת גורדון מטיילים; הם נעצרו, וג'ון קפץ למטה.
"ובכן, ג'ון, איך הוא הולך?"
"מצוין, אדוני," ענה ג'ון; "הוא מהיר כמו צבי, ויש בו גם רוח נאה; אבל הנגיעה הקלה ביותר במושכות תכוון אותו. בקצה שטח המרעה פגשנו אחת מהעגלות הנודדות האלה, תלויה כולה בסלים, בשטיחים ובדברים כאלה; אתה יודע, אדוני, סוסים רבים לא יעברו את העגלות האלה בשקט; הוא רק הסתכל עליה היטב, ואז המשיך שקט ונעים ככל שאפשר. ירו בארנבים ליד היער הגבוה, ורובה נורה קרוב; הוא נעצר מעט והסתכל, אבל לא זז צעד ימינה או שמאלה. רק החזקתי את המושכות יציבות ולא האצתי בו, ולדעתי לא הפחידו אותו ולא התעללו בו כשהיה צעיר."
"זה טוב," אמר בעל האחוזה, "אנסה אותו בעצמי מחר."
למחרת הובאתי לאדוני. זכרתי את עצתה של אמי ואת עצת אדוני הזקן והטוב, וניסיתי לעשות בדיוק מה שרצה שאעשה. מצאתי שהוא רוכב טוב מאוד, ומתחשב גם בסוסו. כשחזר הביתה עמדה הגברת בדלת האולם כשרכב אליו.
"ובכן, יקירי," אמרה, "איך הוא מוצא חן בעיניך?"
"הוא בדיוק מה שג'ון אמר," השיב; "יצור נעים יותר לא הייתי רוצה לרכוב עליו. איך נקרא לו?"
"היית רוצה הובנה?" אמרה; "הוא שחור כמו עץ הובנה."
"לא, לא הובנה."
"תקרא לו שחרור, כמו הסוס הזקן של דודך?"
"לא, הוא נאה הרבה יותר משהיה שחרור הזקן אי פעם."
"כן," אמרה, "הוא באמת יפהפה של ממש, ויש לו פנים כל כך מתוקות וטובות מזג, ועין כל כך יפה ונבונה: מה אתה אומר שנקרא לו יופי שחור?"
"יופי שחור: ובכן, כן, אני חושב שזה שם טוב מאוד. אם את רוצה, זה יהיה שמו;" וכך היה.
כשנכנס ג'ון לאורווה סיפר לג'יימס שהאדון והגבירה בחרו לי שם טוב ונבון בשפה שלנו, שיש בו משמעות; לא כמו מרנגו, או פגסוס, או עבדאללה. שניהם צחקו, וג'יימס אמר, "אילולא זה היה מעלה את העבר, הייתי קורא לו רוב רוי, כי מעולם לא ראיתי שני סוסים דומים יותר."
"זה לא פלא," אמר ג'ון; "לא ידעת שהדוכסית הזקנה של האיכר גריי הייתה אמם של שניהם?"
מעולם לא שמעתי זאת קודם; וכך רוב רוי המסכן שנהרג בציד ההוא היה אחי! לא תמהתי שאמי הייתה מוטרדת כל כך. נראה שלסוסים אין קרובים; לפחות הם לעולם אינם מכירים זה את זה אחרי שנמכרו.
ג'ון נראה גאה בי מאוד; הוא נהג לעשות את רעמתי וזנבי חלקים כמעט כמו שיערה של גברת, והיה מדבר אליי הרבה מאוד; כמובן לא הבנתי כל מה שאמר, אבל למדתי יותר ויותר לדעת למה הוא מתכוון, ומה הוא רוצה שאעשה. נקשרתי אליו מאוד, הוא היה כל כך עדין וחביב; נראה שהוא יודע בדיוק מה סוס מרגיש, וכשניקה אותי ידע את המקומות הרגישים ואת המקומות המדגדגים; כשהבריש את ראשי עבר על עיניי בזהירות כאילו היו עיניו שלו, ומעולם לא עורר מצב רוח רע.
ג'יימס הווארד, נער האורווה, היה עדין ונעים בדיוק כמוהו בדרכו, כך שחשבתי שטוב לי. היה עוד איש שעזר בחצר, אבל היה לו מעט מאוד עסק עם ג'ינג'ר ואיתי.
כמה ימים אחרי זה הייתי צריך לצאת עם ג'ינג'ר בכרכרה. תהיתי איך נסתדר יחד; אבל מלבד שהשמיטה את אוזניה לאחור כשהובלתי אליה, התנהגה היטב מאוד. היא עשתה את עבודתה ביושר, ועשתה את מלוא חלקה, ומעולם לא אבקש שותף טוב יותר ברתמה כפולה. כשהגענו לגבעה, במקום להאט את קצבה, הייתה משליכה את כל משקלה לתוך הקולר, ומושכת ישר למעלה. לשנינו היה אותו סוג של אומץ בעבודה, וג'ון נאלץ יותר לרסן אותנו מאשר לדחוק בנו קדימה; הוא מעולם לא נזקק לשוט עם אף אחד מאיתנו; וגם הליכותינו היו דומות מאוד, ומצאתי שקל מאוד לשמור על צעד אחיד איתה בטרוט, מה שעשה את זה נעים, והאדון תמיד אהב כששמרנו על צעד אחיד, וכך גם ג'ון. אחרי שיצאנו יחד פעמיים או שלוש נעשינו ידידותיים וחברותיים למדי, מה שגרם לי להרגיש מאוד בבית.
ובאשר למרילגס, הוא ואני נעשינו עד מהרה חברים גדולים; הוא היה בחור קטן כל כך עליז, אמיץ וטוב מזג, שהיה אהוב על כולם, ובמיוחד על העלמה ג'סי ועל פלורה, שנהגו לרכוב עליו בפרדס, ולשחק איתו משחקים נהדרים עם הכלב הקטן שלהן, פריסקי.
לאדוננו היו עוד שני סוסים שעמדו באורווה אחרת. האחד היה צדק, סוס קוב אפרפר-אדמדם, ששימש לרכיבה או לעגלת המטען; השני היה סוס ציד חום וזקן, ששמו סר אוליבר; הוא כבר לא היה כשיר לעבודה, אבל היה אהוב מאוד על האדון, שנתן לו להסתובב חופשי בפארק; לפעמים עשה מעט הובלה קלה באחוזה, או נשא את אחת הגבירות הצעירות כשרכבו עם אביהן, כי הוא היה עדין מאוד ואפשר היה לסמוך עליו עם ילד כמו על מרילגס. הקוב היה סוס חזק, בנוי היטב, וטוב מזג, ולפעמים שוחחנו מעט במכלאה, אבל כמובן לא יכולתי להיות קרוב אליו כמו לג'ינג'ר, שעמדה באותה אורווה.