בשחר האפור והקר הדליקו האחיות את המנורה וקראו את הפרק שלהן ברצינות שלא הרגישו מעולם קודם. כי עכשיו, כשירד עליהן צל של צרה אמיתית, הספרים הקטנים היו מלאים עזרה ונחמה. בזמן שהתלבשו, הסכימו להיפרד מאמן בעליזות ובתקווה, ולשלוח אותה למסע המדאיג שלה בלי שדמעות או תלונות מצדן יעציבו אותה. הכול נראה מוזר מאוד כשירדו למטה: בחוץ כל כך אפלולי ודומם, ובפנים כל כך הרבה אור והמולה. ארוחת בוקר בשעה מוקדמת כל כך נראתה משונה, ואפילו פניה המוכרות של האנה נראו לא טבעיות, כשהתרוצצה במטבח עם כובע הלילה שלה. המזוודה הגדולה עמדה מוכנה במבואה, הגלימה והמצנפת של אמא היו מונחות על הספה, ואמא עצמה ישבה וניסתה לאכול, אבל נראתה כל כך חיוורת ותשושה מחוסר שינה ומדאגה, שהבנות התקשו מאוד לעמוד בהחלטתן. עיניה של מג התמלאו דמעות שוב ושוב בעל כורחה, ג'ו נאלצה להסתיר את פניה במגבת המטבח יותר מפעם אחת, והקטנות לבשו הבעה רצינית ומודאגת, כאילו הצער היה חוויה חדשה בשבילן.
איש לא דיבר הרבה, אבל כשהזמן התקרב מאוד והן ישבו וחיכו לכרכרה, אמרה גברת מארץ' לבנות, שכולן היו עסוקות סביבה: אחת קיפלה את הצעיף שלה, השנייה יישרה את סרטי המצנפת שלה, השלישית נעלה לה את ערדליה, והרביעית סגרה את תיק הנסיעות שלה...
"ילדות, אני משאירה אתכן בהשגחתה של האנה ובחסותו של מר לורנס. האנה היא הנאמנות עצמה, והשכן הטוב שלנו ישמור עליכן כאילו הייתן שלו. אני לא חוששת לכן, ובכל זאת חשוב לי שתקבלו את הצרה הזאת בדרך הנכונה. אל תתאבלו ואל תתמרמרו כשאלך, ואל תחשבו שאתן יכולות להתבטל ולנחם את עצמכן בבטלה ובניסיון לשכוח. המשיכו בעבודה שלכן כרגיל, כי העבודה היא נחמה מבורכת. קוו והישארו עסוקות, ומה שלא יקרה, זכרו שלעולם לא תהיו יתומות מאב."
"כן, אמא."
"מג, יקירתי, היי נבונה, השגיחי על אחיותייך, התייעצי עם האנה, ובכל מבוכה פני למר לורנס. היי סבלנית, ג'ו, אל תתייאשי ואל תעשי דברים פזיזים, כתבי לי לעתים קרובות, והיי הילדה האמיצה שלי, מוכנה לעזור ולעודד את כולן. בת', התנחמי במוזיקה שלך, והיי נאמנה לחובות הקטנות של הבית. ואת, איימי, עזרי ככל שתוכלי, היי צייתנית, והישארי מאושרת ובטוחה בבית."
"נעשה את זה, אמא! נעשה!"
קול נקישות של כרכרה מתקרבת הקפיץ את כולן והן הקשיבו. זה היה הרגע הקשה, אבל הבנות עמדו בו יפה. אף אחת לא בכתה, אף אחת לא ברחה ולא קוננה, אף שלבן היה כבד מאוד כשמסרו דרישות שלום אוהבות לאבא, ותוך כדי דיבור נזכרו שאולי יהיה מאוחר מדי למסור אותן. הן נישקו את אמן בשקט, נצמדו אליה ברוך, וניסו לנופף בידיהן בעליזות כשנסעה.
לורי וסבו באו להיפרד ממנה, ומר ברוק נראה כל כך חזק ונבון וטוב, שהבנות כינו אותו במקום 'מר גדול־לב'.
"שלום, יקירותיי! שאלוהים יברך וישמור על כולנו!" לחשה גברת מארץ', כשנישקה את הפנים הקטנות והיקרות בזו אחר זו, ומיהרה לעלות לכרכרה.
כשנסעה, יצאה השמש, וכשהביטה לאחור, ראתה אותה זורחת על הקבוצה שליד השער כמו סימן טוב. גם הן ראו זאת, וחייכו ונופפו בידיהן, והדבר האחרון שראתה כשפנתה בקרן הרחוב היו ארבעת הפרצופים הקורנים, ומאחוריהם, כמו משמר ראש, מר לורנס הזקן, האנה הנאמנה ולורי המסור.
"כמה כולם טובים אלינו!" אמרה, ופנתה ומצאה הוכחה נוספת לכך באהדה המכבדת שעל פניו של הצעיר.
"אני לא מבין איך הם יכולים שלא להיות," השיב מר ברוק, וצחק בצחוק מדבק כל כך, שגברת מארץ' לא יכלה שלא לחייך. וכך התחיל המסע עם הסימנים הטובים של אור שמש, חיוכים ומילים עליזות.
"אני מרגישה כאילו הייתה רעידת אדמה," אמרה ג'ו, כשהשכנים הלכו הביתה לארוחת הבוקר, והשאירו אותן לנוח ולהתאושש.
"זה נראה כאילו חצי מהבית נעלם," הוסיפה מג בעצב.
בת' פתחה את פיה כדי לומר משהו, אבל יכלה רק להצביע על ערימת הגרביים המתוקנות היטב שהייתה מונחת על השולחן של אמא, והראתה שאפילו ברגעיה האחרונים והחפוזים חשבה עליהן ועבדה בשבילן. זה היה דבר קטן, אבל הוא נגע ישר ללבן, ולמרות החלטותיהן האמיצות, כולן נשברו ובכו במרירות.
האנה, בחוכמה, נתנה להן לפרוק את רגשותיהן, וכשהמטר הראה סימנים של התבהרות, באה להצלה, חמושה בקנקן קפה.
"עכשיו, גבירותיי הצעירות היקרות, תזכרו מה שאמא שלכן אמרה, ואל תתמרמרו. בואו תשתו כוס קפה, כולכן, ואחר כך ניגש לעבודה ונביא כבוד למשפחה."
קפה היה פינוק, והאנה הפגינה טקט רב כשהכינה אותו באותו בוקר. איש לא יכול היה לעמוד בפני הנהוני השכנוע שלה, או בפני ההזמנה הריחנית שעלתה מפיית הקנקן. הן התקרבו לשולחן, החליפו את המטפחות במפיות, ותוך עשר דקות היו שוב בסדר.
"'קוו והישארו עסוקות', זה המוטו שלנו, אז בואו נראה מי תזכור אותו הכי טוב. אני אלך לדודה מארץ', כרגיל. אוי, כמה היא תטיף!" אמרה ג'ו, כשלגמה ורוחה שבה אליה.
"אני אלך למשפחת קינג שלי, אף שהייתי מעדיפה בהרבה להישאר בבית ולטפל בדברים כאן," אמרה מג, והצטערה שעיניה האדימו כל כך.
"אין בזה צורך. בת' ואני יכולות לנהל את הבית מצוין," התערבה איימי בחשיבות.
"האנה תגיד לנו מה לעשות, והכול יהיה יפה כשתחזרו הביתה," הוסיפה בת', והוציאה בלי דיחוי את המגב ואת גיגית הכלים שלה.
"אני חושבת שדאגה היא דבר מעניין מאוד," העירה איימי, ואכלה סוכר מהורהרת.
הבנות לא יכלו שלא לצחוק, והרגישו טוב יותר בזכות זה, אף שמג נענעה בראשה אל הגברת הצעירה שמסוגלת למצוא נחמה בקערת סוכר.
מראה כיסוני הבצק החמים החזיר את ג'ו לרצינות. וכששתיהן יצאו למשימות היומיות שלהן, הביטו בעצב לאחור אל החלון שבו היו רגילות לראות את פני אמן. הם לא היו שם, אבל בת' זכרה את הטקס הביתי הקטן, והנה היא עמדה שם והנהנה אליהן כמו בובת מנדרינית ורודת לחיים.
"זה כל כך אופייני לבת' שלי!" אמרה ג'ו, ונופפה בכובעה בפנים אסירות תודה. "להתראות, מגי, אני מקווה שמשפחת קינג לא תתאמץ להציק היום. אל תדאגי לאבא, יקירה," הוסיפה, כשנפרדו.
"ואני מקווה שדודה מארץ' לא תקרקר. השיער שלך הולם אותך, והוא נראה נערי ונחמד מאוד," השיבה מג, וניסתה לא לחייך אל הראש המתולתל, שנראה קטן באופן מצחיק על כתפיה של אחותה הגבוהה.
"זאת הנחמה היחידה שלי." וג'ו נגעה בכובעה בנוסח לורי והלכה לדרכה, בתחושה של כבשה גזוזה ביום חורף.
החדשות מאביהן ניחמו את הבנות מאוד, כי אף שהיה חולה באורח מסוכן, נוכחותה של האחות הטובה והרכה ביותר כבר עשתה לו טוב. מר ברוק שלח דיווח בכל יום, ומג, כראש המשפחה, התעקשה לקרוא את המשלוחים, שנעשו עליזים יותר ככל שהשבוע התקדם. בהתחלה כולן השתוקקו לכתוב, ומעטפות תפוחות נדחפו בזהירות לתיבת הדואר בידי אחת האחיות או אחרת, והן הרגישו חשובות למדי עם ההתכתבות שלהן עם וושינגטון. מכיוון שאחת החבילות האלה הכילה מכתבים אופייניים מכל החבורה, נשדוד דואר דמיוני ונקרא אותם.
אמא היקרה ביותר שלי,
אי אפשר לספר לך כמה המכתב האחרון שלך שימח אותנו, כי החדשות היו כל כך טובות שלא יכולנו שלא לצחוק ולבכות עליהן. כמה מר ברוק טוב, ואיזה מזל שהעסקים של מר לורנס מעכבים אותו לידך זמן רב כל כך, כי הוא מועיל כל כך לך ולאבא. הבנות כולן טובות כמו זהב. ג'ו עוזרת לי בתפירה, ומתעקשת לעשות כל מיני עבודות קשות. הייתי חוששת שהיא תגזים, אילולא ידעתי שה'התקף המוסרי' שלה לא יימשך הרבה זמן. בת' סדירה במטלות שלה כמו שעון, ואף פעם לא שוכחת מה שאמרת לה. היא מתאבלת על אבא, ונראית רצינית, חוץ מכשהיא ליד הפסנתר הקטן שלה. איימי מצייתת לי יפה, ואני משגיחה עליה היטב. היא מסדרת את השיער שלה בעצמה, ואני מלמדת אותה לתפור לולאות לכפתורים ולתקן את הגרביים שלה. היא משתדלת מאוד, ואני יודעת שתשמחי לראות את ההתקדמות שלה כשתבואי. מר לורנס שומר עלינו כמו תרנגולת זקנה ואימהית, כמו שג'ו אומרת, ולורי טוב מאוד ושכן נאמן. הוא וג'ו משמחים אותנו, כי לפעמים אנחנו די מדוכדכות, ומרגישות כמו יתומות, כשאת רחוקה כל כך. האנה היא קדושה מושלמת. היא לא נוזפת בכלל, ותמיד קוראת לי מיס מרגרט, וזה מאוד נאות, את יודעת, ומתייחסת אליי בכבוד. כולנו בריאות ועסוקות, אבל אנחנו מתגעגעות יומם ולילה שתחזרי. מסרי את אהבתי היקרה ביותר לאבא, ותאמיני לי, תמיד שלך...
מג
המכתב הזה, שנכתב בכתב יפה על נייר מבושם, היה שונה מאוד מהמכתב הבא, ששורבט על גיליון גדול של נייר דק מחוץ לארץ, מקושט בכתמי דיו ובכל מיני סלסולים ואותיות עם זנבות מתולתלים.
מרמי היקרה מכל שלי,
שלוש תשואות לאבא היקר! ברוק היה פשוט אלוף כששלח מברק מיד והודיע לנו ברגע שאבא הרגיש טוב יותר. כשהמכתב הגיע רצתי לעליית הגג, וניסיתי להודות לאלוהים על כך שהוא טוב אלינו כל כך, אבל יכולתי רק לבכות ולומר, "אני שמחה! אני שמחה!" זה לא היה טוב כמו תפילה רגילה? כי הרגשתי הרבה תפילות בלב. יש לנו זמנים כל כך מצחיקים, ועכשיו אני יכולה ליהנות מהם, כי כולן טובות באופן נואש כל כך, שזה כמו לגור בקן של תורים. היית צוחקת אילו ראית את מג יושבת בראש השולחן ומנסה להיות אימהית. היא נעשית יפה יותר בכל יום, ולפעמים אני מאוהבת בה. הילדות הן מלאכיות ממש, ואני... נו, אני ג'ו, ולעולם לא אהיה שום דבר אחר. אוי, אני חייבת לספר לך שכמעט רבתי עם לורי. אמרתי לו את דעתי בגלוי על משהו קטן וטיפשי, והוא נעלב. אני צדקתי, אבל לא דיברתי כמו שהייתי צריכה, והוא צעד הביתה ואמר שלא יבוא שוב עד שאבקש סליחה. הכרזתי שלא אבקש, והתעצבנתי. זה נמשך כל היום. הרגשתי רע ומאוד רציתי אותך. לורי ואני שנינו כל כך גאים, שקשה לנו לבקש סליחה. אבל חשבתי שהוא יבוא לבקש, כי אני צדקתי. הוא לא בא, ובדיוק כשירד הלילה נזכרתי במה שאמרת כשאיימי נפלה לנהר. קראתי בספר הקטן שלי, הרגשתי טוב יותר, החלטתי לא לתת לשמש לשקוע על הכעס שלי, ורצתי לספר ללורי שאני מצטערת. פגשתי אותו ליד השער, בדרך לעשות בדיוק אותו דבר. שנינו צחקנו, ביקשנו סליחה זה מזה, והרגשנו שוב טוב ונוח.
כתבתי 'שיריר' אתמול, כשעזרתי להאנה בכביסה, ומכיוון שאבא אוהב את הדברים הקטנים והטיפשיים שלי, צירפתי אותו כדי לשעשע אותו. תני לו את החיבוק הכי אוהב שהיה אי פעם, ונשקי את עצמך תריסר פעמים בשביל ה...
ג'ו ההפוכה והמבולבלת שלך
שיר מן הקצף
מלכת הגיגית אני, ושרה בעליזות,
בעוד הקצף הלבן עולה למעלה,
וכובסת ושוטפת וסוחטת בחוזקה,
ותולה את הבגדים לייבוש.
ואז בחוץ, באוויר הצח והחופשי, הם מתנדנדים
תחת שמי השמש.
הלוואי שיכולנו לכבס מלבנו ומנפשנו
את כתמי השבוע כולם,
ולתת למים ולאוויר בקסמם לעשות
אותנו טהורים כמותם.
אז היה באמת על פני האדמה
יום כביסה מפואר!
לאורך הדרך של חיים מועילים
תמיד יפרח אמנון ותמר.
לראש עסוק אין זמן לחשוב
על צער, דאגה או קדרות.
ומחשבות דואגות אפשר לטאטא
כשמניפים באומץ מטאטא.
אני שמחה שניתנה לי משימה
לעמול בה יום אחר יום,
כי היא מביאה לי בריאות וכוח ותקווה,
ואני לומדת לומר בעליזות,
"ראש, אתה יכול לחשוב, לב, אתה יכול להרגיש,
אבל, יד, את תעבדי תמיד!"
אמא יקרה,
יש מקום רק לשלוח לך את אהבתי, וכמה אמנונים ותמרים מיובשים מהשתיל ששמרתי בבית בזהירות כדי שאבא יראה. אני קוראת כל בוקר, משתדלת להיות טובה כל היום, ומרדימה את עצמי בשיר עם המנגינה של אבא. אני לא יכולה לשיר עכשיו את 'ארץ הנאמנים', זה גורם לי לבכות. כולם טובים מאוד, ואנחנו מאושרות ככל שאפשר בלעדייך. איימי רוצה את שאר הדף, אז אני צריכה להפסיק. לא שכחתי לכסות את מחזיקי הסירים, ואני מכוונת את השעון ומאווררת את החדרים כל יום.
נשקי את אבא היקר על הלחי שהוא קורא לה שלי. אוי, בואי מהר אל ה...
בת' הקטנה שלך
מא שר מאמא,
כולנו בריאות אני תמיד עושה את השיעורים שלי ואף פעם לא מאששת את הבנות, מג אומרת שאני מתכוונת לסוטרת אז כתבתי את שתי המילים ואת יכולה לבחור את הכי מתאימה. מג היא נחמה גדולה בשבילי והיא נותנת לי ג'לי כל ערב בתה זה כל כך טוב בשבילי ג'ו אומרת כי זה שומר על מזג מתוק. לורי לא מכבד אותי כמו שהוא צריך עכשיו כשאני כמעט בגיל העשרה, הוא קורא לי אפרוחית ופוגע ברגשות שלי כשהוא מדבר אליי צרפתית מהר מאוד כשאני אומרת מרסי או בון ז'ור כמו האטי קינג. השרוולים של השמלה הכחולה שלי נשחקו לגמרי, ומג תפרה חדשים, אבל החזית המלאה יצאה לא טוב והם יותר כחולים מהשמלה. הרגשתי רע אבל לא התמרמרתי אני נושאת את הצרות שלי יפה אבל הלוואי שהאנה הייתה שמה יותר עמילן בסינרים שלי ומכינה לביבות כוסמת כל יום. היא לא יכולה? לא עשיתי יפה את סימן השאילה הזה? מג אומרת שהפיסוק והכתיף שלי מבישים ואני מושפעלת אבל אוי ואבוי יש לי כל כך הרבה דברים לעשות, אני לא יכולה לעצור. אדייה, אני שולחת המון אהבה לאבא. בתך האוהבת...
איימי קרטיס מארץ'
גברת מארץ' היקרה,
רק רציתי לכתוב שורה ולהגיד שאצלינו הכול מצויין. הבנות שלך חכמות ומסתובבות זריז. מיס מג הולכת להיות עקרת בית ממש טובה. יש לה חשק לזה, והיא תופסת את העניינים מהר שזה פלא. ג'ו עולה על כולם בלרוץ קדימה, אבל היא לא עוצרת לחשב קודם, ואף פעם לא יודעים איפה היא תגמור. ביום שני היא כיבסה גיגית בגדים, אבל עימלנה אותם לפני ששטפה, וכחלה שמלת כותנה ורודה עד שחשבתי שאני מתה מצחוק. בת' היא היצור הקטן הכי טוב, ועוזרת לי המון, כי היא מקדימה לעשות הכול ואפשר לסמוך עליה. היא מנסה ללמוד הכול, ובאמת הולכת לשוק כמו גדולה, וגם מנהלת חשבונות, בעזרתי, ממש נפלא. עד עכשיו הסתדרנו בחיסכון גדול. אני נותנת לבנות קפה רק פעם בשבוע, כמו שרצית, ומאכילה אותן באוכל פשוט ובריא. איימי מסתדרת טוב בלי להתמרמר, לובשת את הבגדים הכי טובים שלה ואוכלת מתוקים. מר לורי מלא תעלולים כרגיל, והופך את הבית לעיתים קרובות, אבל הוא מעודד את הבנות, אז אני נותנת להם להשתולל כמה שהם רוצים. האדון הזקן שולח המון דברים, והוא קצת מעייף, אבל מתכוון לטובה, ולא מקומי להגיד כלום. הלחם שלי תפח, אז אין יותר כרגע. אני שולחת את כבודי למר מארץ', ומקווה שהוא גמר עם הפנימוניה שלו.
בכבוד רב,
האנה מאלט
לאחות הראשית של מחלקה מספר 2,
הכול שקט על נהר הרפהאנוק, הכוחות במצב מצוין, מחלקת האספקה מנוהלת היטב, משמר הבית בפיקודו של קולונל טדי תמיד בתפקיד, המפקד העליון גנרל לורנס סוקר את הצבא מדי יום, האפסנאי מאלט שומר על הסדר במחנה, ורב־סרן אריה עומד על משמר בלילות. מטח הצדעה של עשרים וארבעה תותחים נורה עם קבלת החדשות הטובות מוושינגטון, ומסדר חגיגי נערך במפקדה. המפקד העליון שולח את איחוליו הטובים ביותר, ואליהם מצטרף בלב שלם...
קולונל טדי
גבירתי היקרה,
הבנות הקטנות כולן בריאות. בת' והנער שלי מדווחים לי מדי יום. האנה היא משרתת למופת, ושומרת על מג היפה כמו דרקון. שמח שמזג האוויר הנאה נמשך. אנא, נצלי את ברוק לתועלתך, ומשכי ממני כספים אם ההוצאות יעלו על הערכתך. אל תתני לבעלך לחסור דבר. תודה לאל שהוא מחלים.
ידידך הנאמן ומשרתך, ג'יימס לורנס