כדי שנוכל להתחיל מחדש וללכת לחתונה של מג בלב פנוי, כדאי להתחיל בקצת רכילות על בני מארץ'. וכאן הרשו לי להקדים ולומר, שאם מישהו מהמבוגרים חושב שיש יותר מדי 'אהבהבים' בסיפור, כפי שאני חוששת שיחשבו (אני לא חוששת שהצעירים יעלו טענה כזאת), אני יכולה רק לומר יחד עם גברת מארץ', "למה כבר אפשר לצפות, כשיש לי ארבע בנות עליזות בבית, ושכן צעיר ונועז ממול?"
שלוש השנים שחלפו הביאו מעט שינויים בלבד למשפחה השקטה. המלחמה נגמרה, ומר מארץ' בבית בשלום, עסוק בספריו ובקהילה הקטנה שמצאה בו כומר מטבעו וגם בחסד, אדם שקט ולמדן, עשיר בחוכמה שטובה מלמדנות, בנדיבות שקוראת לכל בני האדם 'אח', ובאמונה שפורחת והופכת לאופי, ועושה אותו נשגב ויפה.
התכונות האלה, למרות העוני והיושר הקפדני שמנע ממנו הצלחות ארציות יותר, משכו אליו אנשים ראויים רבים, באופן טבעי כמו שעשבי תבלין מתוקים מושכים דבורים, ובאותה טבעיות נתן להם את הדבש, שחמישים שנות ניסיון קשה זיקקו בלי שום טיפה מרה. צעירים רציניים מצאו שהמלומד אפור השיער צעיר בלבו כמותם; נשים מהורהרות או מוטרדות הביאו אליו את ספקותיהן מתוך אינסטינקט, בטוחות שימצאו את האהדה העדינה ביותר ואת העצה הנבונה ביותר. חוטאים סיפרו את חטאיהם לזקן טהור הלב, ונוזפו וגם ניצלו. אנשים מחוננים מצאו בו חבר. אנשים שאפתנים הציצו אצלו בשאיפות נעלות משלהם, ואפילו אנשים ארציים הודו שאמונותיו יפות ואמיתיות, אף ש'הן לא משתלמות'.
לזרים נדמה היה שחמש הנשים הנמרצות שולטות בבית, וכך היה בדברים רבים, אבל המלומד השקט, שישב בין ספריו, היה עדיין ראש המשפחה, המצפון של הבית, העוגן והמנחם, כי אליו פנו תמיד הנשים העסוקות והדואגות בעתות צרה, ומצאו בו, במובן האמיתי ביותר של המילים הקדושות האלה, בעל ואב.
הבנות הפקידו את לבן בידי אמן, ואת נשמתן בידי אביהן, ולשני ההורים, שחיו ועמלו בשבילן בנאמנות כזאת, נתנו אהבה שגדלה יחד איתן וקשרה אותם ברוך זה לזה בקשר המתוק ביותר, שמברך את החיים ומאריך ימים יותר מן המוות.
גברת מארץ' נמרצת ועליזה כמו שהייתה, אם כי אפורה יותר מאשר כשראינו אותה לאחרונה, וכרגע היא שקועה כל כך בענייניה של מג, שבתי החולים והבתים שעדיין מלאים ב'בחורים' פצועים ובאלמנות של חיילים, מתגעגעים מאוד לביקורים של השליחה האימהית.
ג'ון ברוק מילא את חובתו בגבורה במשך שנה, נפצע, נשלח הביתה, ולא הורשה לחזור. הוא לא קיבל עיטורים או דרגות, אבל היה ראוי להם, כי סיכן בעליזות את כל מה שהיה לו, והחיים והאהבה יקרים מאוד כששניהם בשיא פריחתם. הוא השלים לגמרי עם שחרורו, והקדיש את עצמו להחלמה, להכנות לעבודה, ולהשגת בית בשביל מג. בשכל הישר ובעצמאות האיתנה שאפיינו אותו, סירב להצעות הנדיבות יותר של מר לורנס, וקיבל משרה של מנהל חשבונות, כי הרגיש מרוצה יותר להתחיל במשכורת שהרוויח ביושר מאשר לקחת סיכונים בכסף שאול.
מג בילתה את הזמן בעבודה וגם בהמתנה. אופייה נעשה בוגר יותר, היא החכימה באמנויות משק הבית, ונעשתה יפה מתמיד, כי האהבה מייפה מאוד. היו לה שאיפות ותקוות של נערה, והיא הרגישה קצת אכזבה מן הדרך הצנועה שבה החיים החדשים יצטרכו להתחיל. נד מופט התחתן זה עתה עם סאלי גרדינר, ומג לא יכלה שלא להשוות את הבית המפואר שלהם ואת הכרכרה, את המתנות הרבות ואת המלבושים המרהיבים, לשלה, ולייחל בסתר שגם לה יהיו אותם דברים. אבל איכשהו הקנאה וחוסר שביעות הרצון נעלמו מהר כשחשבה על כל האהבה הסבלנית והעמל שג'ון השקיע בבית הקטן שחיכה לה. וכשישבו יחד בדמדומים ודיברו על התוכניות הקטנות שלהם, העתיד תמיד נעשה כל כך יפה ומואר, שהיא שכחה את הפאר של סאלי והרגישה שהיא הנערה העשירה והמאושרת ביותר בעולם.
ג'ו לא חזרה מעולם לדודה מארץ', כי הגברת הזקנה התאהבה כל כך באיימי, שפיתתה אותה בהצעה לשיעורי ציור אצל אחד המורים הטובים ביותר שיש, ובשביל היתרון הזה איימי הייתה משרתת גם גבירה קשה הרבה יותר. כך נתנה את הבקרים שלה לחובה, ואת אחר הצהריים להנאה, ושגשגה יפה. ג'ו בינתיים הקדישה את עצמה לספרות ולבת', שנשארה עדינה וחלשה עוד זמן רב אחרי שהקדחת נעשתה נחלת העבר. לא ממש חולה, אבל אף פעם לא שוב היצור הוורוד והבריא שהייתה, ובכל זאת תמיד מלאת תקווה, מאושרת ושלווה, ועסוקה בחובות השקטות שאהבה, חברה של כולם, ומלאך בבית, הרבה לפני שאלה שאהבו אותה יותר מכול למדו לדעת זאת.
כל עוד העיתון "הנשר הפרוש" שילם לה דולר לטור בעבור ה'זבל' שלה, כפי שקראה לו, הרגישה ג'ו כמו אישה אמידה, וטוותה בחריצות את הסיפורים הקטנים שלה. אבל תוכניות גדולות תססו במוחה העסוק ובנפשה השאפתנית, ובתנור הפח הישן בעליית הגג הצטברה לאט ערמה הולכת וגדלה של כתבי יד מוכתמים, שעתידים היו יום אחד להעלות את השם מארץ' אל רשימת המפורסמים.
לורי, שהלך בצייתנות לקולג' כדי לרצות את סבו, עבר אותו עכשיו בדרך הקלה ביותר האפשרית כדי לרצות את עצמו. הוא היה האהוב על כולם, בזכות כסף, נימוסים, הרבה כישרון, והלב הטוב ביותר שאי פעם הכניס את בעליו לצרות כשניסה לחלץ אחרים מצרותיהם. הוא היה בסכנה גדולה להתקלקל, וכנראה היה מתקלקל, כמו נערים מבטיחים רבים אחרים, אילולא היה לו קמע נגד הרע: הזיכרון של הזקן הטוב שכל חייו היו קשורים בהצלחתו, הידידה האימהית ששמרה עליו כאילו היה בנה, ולבסוף, ובשום אופן לא הכי פחות חשוב, הידיעה שארבע נערות תמימות אוהבות אותו, מעריצות אותו ומאמינות בו בכל לבן.
מכיוון שהיה רק 'נער אנושי נפלא', כמובן שהשתובב ופלרטט, נעשה גנדרן, חובב שיט, סנטימנטלי או ספורטאי, לפי מה שהאופנות בקולג' קבעו, התעלל בחדשים והתעללו בו, דיבר בסלנג, ולא פעם אחת התקרב באופן מסוכן להשעיה ולסילוק. אבל מכיוון שמצב רוח מרומם ואהבת הצחוק היו הסיבות לתעלולים האלה, תמיד הצליח להציל את עצמו בווידוי כן, בכפרה מכובדת, או בכוח השכנוע שאין לעמוד בפניו, שהיה לו בשלמות. למעשה, הוא די התגאה בהימלטויותיו ברגע האחרון, ואהב לרגש את הבנות בתיאורים ציוריים של ניצחונותיו על מורים זועמים, פרופסורים מכובדים ואויבים מובסים. 'הבחורים מהמחזור שלי' היו גיבורים בעיני הבנות, שלא נמאס להן לעולם לשמוע על מעלליהם של 'החבר'ה שלנו', ולא פעם הורשו להתחמם בחיוכיהם של היצורים הנעלים האלה, כשלורי הביא אותם איתו הביתה.
איימי נהנתה במיוחד מן הכבוד הרם הזה, ונעשתה ממש היפהפייה של החבורה, כי גבירתנו הרגישה מוקדם את מתנת הקסם שבה התברכה, ולמדה להשתמש בה. מג הייתה שקועה מדי בג'ון הפרטי והמיוחד שלה מכדי שיהיה אכפת לה משאר אדוני הבריאה, ובת' הייתה ביישנית מדי מכדי לעשות יותר מאשר להציץ בהם ולתהות איך איימי מעזה לפקד עליהם כך. אבל ג'ו הרגישה ממש בסביבה הטבעית שלה, והיה לה קשה מאוד להתאפק מלחקות את התנוחות, הביטויים והמעללים הג'נטלמניים, שנראו לה טבעיים יותר מכללי הנימוס שנקבעו לעלמות צעירות. כולם חיבבו את ג'ו מאוד, אבל אף אחד מהם לא התאהב בה, אף שמעטים מאוד יצאו בלי לשלם מס של אנחה רגשנית או שתיים במקדש של איימי. והדיבור על רגשות מביא אותנו באופן טבעי מאוד אל 'שובך היונים'.
זה היה שמו של הבית החום הקטן שמר ברוק הכין כביתה הראשון של מג. לורי הוא שנתן לו את השם, ואמר שהוא מתאים מאוד לאוהבים העדינים, ש'מתנהגים יחד כמו זוג תורים, פעם מקור ופעם המייה'. זה היה בית זעיר, עם גינה קטנה מאחור ומדשאה בגודל של מטפחת כיס בערך מלפנים. כאן התכוונה מג שתהיה מזרקה, שיחים ושפע של פרחים יפים, אף שכרגע ייצג את המזרקה כד בלוי ממזג האוויר, שדמה מאוד לקערת שופכין רעועה, השיחים היו כמה עצי ארזית צעירים שעוד לא החליטו אם לחיות או למות, ועל שפע הפרחים רמזו רק גדודים של מקלות שסימנו היכן נזרעו הזרעים. אבל מבפנים הוא היה מקסים לגמרי, והכלה המאושרת לא מצאה בו שום פגם מעליית הגג ועד המרתף. אמנם המבואה הייתה צרה כל כך, שהיה זה מזל שלא היה להם פסנתר, כי אי אפשר היה להכניס אותו בשלמותו, חדר האוכל היה קטן כל כך שששה אנשים בקושי נכנסו בו, ומדרגות המטבח נראו כאילו נבנו במטרה מפורשת להפיל משרתים וכלי חרסינה בערבוביה לתוך ארגז הפחם. אבל אחרי שמתרגלים לפגמים הקלים האלה, שום דבר לא יכול היה להיות שלם יותר, כי שכל ישר וטוב טעם ניצחו על הריהוט, והתוצאה הייתה מספקת מאוד. בטרקלין הקטן לא היו שולחנות בעלי משטח שיש, מראות ארוכות או וילונות תחרה, אלא רהיטים פשוטים, הרבה ספרים, תמונה יפה או שתיים, כן פרחים בחלון המפרץ, ופזורות בכל מקום, המתנות היפות שבאו מידיים ידידותיות, ונעשו יפות עוד יותר בזכות דברי האהבה שהביאו איתן.
איני חושבת שפסל פסיכה מחרסינה לבנה שלורי נתן איבד משהו מיופיו בגלל שג'ון הוא שקבע את המדף שעליו עמד, או שרפד כלשהו היה יכול לתלות את וילונות המוסלין הפשוטים בחן רב יותר מידה האמנותית של איימי, או שמחסן כלשהו צויד אי פעם טוב יותר באיחולים טובים, מילים עליזות ותקוות מאושרות מאשר זה שבו ג'ו ואמה סידרו את הקופסאות, החביות והצרורות המעטים של מג. ואני בטוחה מבחינה מוסרית שהמטבח החדש והמבריק לא היה יכול להיראות נעים ומסודר כל כך, אילולא סידרה האנה כל סיר ומחבת תריסר פעמים, והכינה את האש מוכנה להדלקה ברגע ש'הגברת ברוק תבוא הביתה'. אני גם מפקפקת אם אי פעם התחילה רעיה צעירה את חייה עם מלאי עשיר כל כך של מטליות אבק, כפפות לסירים ושקיות לשאריות בד, כי בת' הכינה מספיק כדי שיחזיקו עד חתונת הכסף, והמציאה שלושה סוגים שונים של מטליות כלים במיוחד בשביל כלי החרסינה של הכלה.
אנשים ששוכרים מישהו שיעשה בשבילם את כל הדברים האלה לעולם לא יודעים מה הם מפסידים, כי המשימות הפשוטות ביותר מתייפות כשידיים אוהבות עושות אותן, ומג מצאה כל כך הרבה הוכחות לכך, שכל דבר בקן הקטן שלה, ממערוך המטבח ועד אגרטל הכסף על שולחן הטרקלין, דיבר על אהבת בית ועל מחשבה תחילה רכה.
כמה זמנים מאושרים היו להם כשתכננו יחד, איזה מסעות קניות חגיגיים, איזה טעויות מצחיקות עשו, ואיזה פרצי צחוק עלו בגלל המציאות המגוחכות של לורי. באהבתו לבדיחות, הג'נטלמן הצעיר הזה, אף שכמעט סיים את הקולג', היה ילד בדיוק כמו תמיד. הגחמה האחרונה שלו הייתה להביא איתו בביקוריו השבועיים איזה חפץ חדש, שימושי ומתוחכם בשביל עקרת הבית הצעירה. פעם שקית אטבי כביסה מופלאים, אחר כך מגרדת אגוז מוסקט נפלאה שהתפרקה לחתיכות בניסיון הראשון, מנקה סכינים שקלקל את כל הסכינים, או מטאטא שתלש בזהירות את הסיבים מהשטיח והשאיר את הלכלוך, סבון חוסך עבודה שהוריד את העור מהידיים, דבקים שאינם מכזיבים שנדבקו היטב רק לאצבעות של הקונה המרומה, וכל סוג של כלי פח, מקופת חיסכון צעצוע לפרוטות, ועד דוד נפלא שהיה אמור לכבס בגדים באדים של עצמו, עם כל הסיכויים להתפוצץ תוך כדי.
לשווא התחננה מג שיפסיק. ג'ון צחק עליו, וג'ו קראה לו 'מר טודלס'. הוא היה אחוז בשיגעון לתמוך בכושר ההמצאה האמריקני, ולראות את חבריו מצוידים כראוי. וכך בכל שבוע הופיע איזה שיגעון חדש.
סוף סוף הכול נעשה, אפילו הסידור של איימי, שהתאימה סבונים בצבעים שונים לחדרים בצבעים שונים, וגם עריכת השולחן של בת' לארוחה הראשונה.
"את מרוצה? זה נראה כמו בית, ואת מרגישה שתהיי מאושרת כאן?" שאלה גברת מארץ', כשהיא ובתה עברו בממלכה החדשה שלובות זרוע, כי באותו רגע נדמה היה שהן נצמדות זו לזו ברוך רב מתמיד.
"כן, אמא, מרוצה לגמרי, בזכות כולכם, ומאושרת כל כך שאני לא יכולה לדבר על זה," במבט שהיה טוב הרבה יותר ממילים.
"אילו רק היו לה משרתת או שתיים, הכול היה בסדר," אמרה איימי, כשיצאה מהטרקלין, שבו ניסתה להחליט אם פסל הברונזה של מרקורי נראה טוב יותר על מדף הקישוטים או על מדף האח.
"אמא ואני דיברנו על זה, והחלטתי לנסות קודם את הדרך שלה. יהיה כל כך מעט לעשות, שעם לוטי שתעשה בשבילי שליחויות ותעזור לי פה ושם, תהיה לי רק מספיק עבודה כדי שלא אתעצל ולא אתגעגע הביתה," ענתה מג בשלווה.
"לסאלי מופט יש ארבע," פתחה איימי.
"אילו היו למג ארבע, הבית לא היה מכיל אותן, והאדון והגברת היו צריכים לחנות בגינה," קטעה ג'ו, שהייתה עטופה בסינר כחול גדול, ונתנה את הצחצוח האחרון לידיות הדלתות.
"סאלי אינה אשתו של אדם עני, והרבה משרתות מתאימות לבית המפואר שלה. מג וג'ון מתחילים בצניעות, אבל יש לי הרגשה שיהיה בבית הקטן אושר רב לא פחות מאשר בגדול. זו טעות גדולה שנערות צעירות כמו מג לא ישאירו לעצמן שום עיסוק מלבד להתלבש, לתת פקודות ולרכל. כשהתחתנתי לראשונה, נהגתי להשתוקק שהבגדים החדשים שלי יתבלו או ייקרעו, כדי שתהיה לי ההנאה לתקן אותם, כי נמאס לי עד מאוד לעשות רקמות נוי ולטפל במטפחת הכיס שלי."
"למה לא הלכת למטבח לבשל תבשילים מבולגנים, כמו שסאלי אומרת שהיא עושה כדי לשעשע את עצמה, אף שהם אף פעם לא יוצאים טוב והמשרתים צוחקים עליה?" אמרה מג.
"עשיתי את זה כעבור זמן, לא כדי 'לבלגן', אלא כדי ללמוד מהאנה איך צריך לעשות דברים, כדי שהמשרתים שלי לא יצחקו עליי. אז זה היה משחק, אבל בא זמן שבו הייתי אסירת תודה באמת שהיה לי לא רק הרצון אלא גם היכולת לבשל אוכל מזין לבנות הקטנות שלי, ולעזור לעצמי כשכבר לא יכולתי להרשות לעצמי לשכור עזרה. את מתחילה מן הקצה השני, מג יקירתי, אבל השיעורים שאת לומדת עכשיו יועילו לך בהמשך, כשג'ון יהיה אדם עשיר יותר, כי גבירת הבית, מפואר ככל שיהיה, צריכה לדעת איך יש לעשות את העבודה, אם היא רוצה שישרתו אותה היטב וביושר."
"כן, אמא, אני בטוחה בזה," אמרה מג, והקשיבה בכבוד להרצאה הקטנה, כי גם הטובות שבנשים אוהבות לנאום על הנושא הסוחף כל כך של ניהול משק הבית. "את יודעת שאת החדר הזה אני אוהבת יותר מכול בבית הבובות שלי?" הוסיפה מג כעבור דקה, כשעלו למעלה והיא הציצה לתוך ארון המצעים המלא שלה.
בת' הייתה שם, וסידרה את הערמות הצחורות בסדר על המדפים, ושמחה על המערך הנאה. שלושתן צחקו כשמג דיברה, כי ארון המצעים הזה היה בדיחה. אתם מבינים, אחרי שאמרה שאם מג תתחתן עם 'הברוק הזה' היא לא תקבל אף סנט מכספה, דודה מארץ' הייתה במבוכה לא קטנה, כשהזמן שיכך את זעמה וגרם לה להתחרט על נדרה. היא אף פעם לא הפרה את מילתה, והתלבטה מאוד איך לעקוף אותה, ולבסוף המציאה תוכנית שבאמצעותה תוכל להשביע את רצונה. גברת קרול, אמה של פלורנס, נצטוותה לקנות, לתפור ולסמן מלאי נדיב של מצעים ומפות, ולשלוח אותם כמתנה שלה. כל זה נעשה בנאמנות, אבל הסוד דלף, והמשפחה נהנתה ממנו מאוד, כי דודה מארץ' ניסתה להיראות כאילו אין לה מושג, והתעקשה שהיא לא יכולה לתת שום דבר מלבד הפנינים המיושנות שהובטחו מזמן לכלה הראשונה.
"זה טעם של עקרת בית, ואני שמחה לראות אותו. הייתה לי חברה צעירה שהקימה בית עם שישה סדינים, אבל היו לה קערות לשטיפת אצבעות בשביל אורחים, וזה סיפק אותה," אמרה גברת מארץ', וטפחה על מפות הדמשק בהערכה נשית אמיתית לאיכותן.
"אין לי אפילו קערה אחת לשטיפת אצבעות, אבל זה מלאי שיחזיק לי כל ימי חיי, אומרת האנה." ומג נראתה מרוצה לגמרי, וטוב שכך.
בחור צעיר, גבוה ורחב כתפיים, עם ראש מגולח, כובע לבד בצורת קערה ומעיל מתנופף, הגיע בצעדים רועמים במורד הדרך בקצב מהיר, צעד מעל הגדר הנמוכה בלי לעצור לפתוח את השער, היישר אל גברת מארץ', עם שתי ידיים מושטות וקריאה לבבית...
"הנה אני, אמא! כן, הכול בסדר."
המילים האחרונות היו תשובה למבט שהגברת המבוגרת נתנה בו, מבט שואל וטוב לב, שהעיניים היפות פגשו בגילוי לב כזה, שהטקס הקטן הסתיים, כרגיל, בנשיקה אימהית.
"בשביל גברת ג'ון ברוק, עם ברכותיו ומחמאותיו של היוצר. אלוהים יברך אותך, בת'! איזה מחזה מרענן את, ג'ו. איימי, את נעשית יפה מדי בשביל עלמה רווקה."
כשלורי דיבר, מסר למג חבילה עטופה בנייר חום, משך בסרט השיער של בת', בהה בסינר הגדול של ג'ו, ונפל לתנוחה של התלהבות מעושה לפני איימי. אחר כך לחץ את ידי כולם, וכולם התחילו לדבר.
"איפה ג'ון?" שאלה מג בדאגה.
"עצר לקחת את רישיון הנישואין למחר, גבירתי."
"איזה צד ניצח במשחק האחרון, טדי?" שאלה ג'ו, שהתעקשה להתעניין בספורט גברי למרות תשע עשרה שנותיה.
"שלנו, כמובן. הלוואי שהיית שם לראות."
"מה שלום מיס רנדל המקסימה?" שאלה איימי בחיוך משמעותי.
"אכזרית מתמיד. את לא רואה איך אני נמק מגעגועים?" ולורי טפח בקול על חזהו הרחב ונאנח אנחה מלודרמטית.
"מה הבדיחה האחרונה? תפתחי את החבילה ותראי, מג," אמרה בת', והביטה בסקרנות בחבילה הגבשושית.
"זה דבר שימושי שכדאי שיהיה בבית למקרה של שריפה או גנבים," העיר לורי, כשרעשן של שומר לילה הופיע, בין צחוקי הבנות.
"בכל פעם שג'ון לא בבית ואת נבהלת, גברת מג, פשוט תסובבי את זה מחוץ לחלון הקדמי, וזה יעיר את כל השכונה ברגע. דבר נחמד, נכון?" ולורי נתן להן דוגמה ליכולותיו, שגרמה להן לכסות את אוזניהן.
"זו הכרת תודה! ואם כבר מדברים על הכרת תודה, נזכרתי להזכיר שאתן יכולות להודות להאנה שהצילה את עוגת החתונה שלכן מכליה. ראיתי אותה נכנסת לבית שלכן כשעברתי, ואילולא הגנה עליה בגבורה, הייתי מנקר ממנה, כי היא נראתה עמוסה במיוחד בצימוקים."
"אני תוהה אם אי פעם תתבגר, לורי," אמרה מג בטון של אישה נשואה.
"אני עושה כמיטב יכולתי, גבירתי, אבל אני חושש שאני לא יכול לגבוה הרבה יותר, כי מטר ושמונים זה בערך כל מה שגברים יכולים להשיג בימים המדרדרים האלה," השיב הג'נטלמן הצעיר, שראשו היה בערך בגובה הנברשת הקטנה.
"אני מניח שזה יהיה חילול קודש לאכול משהו בחדר המצוחצח והמבריק הזה, ומכיוון שאני רעב נורא, אני מציע לנעול את הישיבה," הוסיף כעבור רגע.
"אמא ואני נחכה לג'ון. יש כמה דברים אחרונים לסדר," אמרה מג, ומיהרה משם.
"בת' ואני הולכות לקיטי בראיינט להביא עוד פרחים למחר," הוסיפה איימי, וקשרה כובע ציורי מעל תלתליה הציוריים, ונהנתה מהאפקט כמו כל אחד אחר.
"בואי, ג'ו, אל תנטשי בחור. אני במצב של תשישות כזאת שאני לא יכול להגיע הביתה בלי עזרה. אל תורידי את הסינר, מה שלא תעשי, הוא מחמיא לך במיוחד," אמר לורי, כשג'ו הכניסה את מושא הסלידה המיוחדת שלו לכיסה הרחב, והושיטה לו את זרועה כדי לתמוך בצעדיו החלשים.
"עכשיו, טדי, אני רוצה לדבר איתך ברצינות על מחר," פתחה ג'ו, כשטיילו יחד משם. "אתה חייב להבטיח שתתנהג יפה, ולא תעשה שום תעלולים ותקלקל לנו את התוכניות."
"אף לא תעלול אחד."
"ואל תגיד דברים מצחיקים כשאנחנו צריכים להיות רציניים."
"אני אף פעם לא אומר. את זו שעושה את זה."
"ואני מתחננת בפניך שלא תסתכל עליי בזמן הטקס. אני בטוח אצחק אם תסתכל."
"את לא תראי אותי, את תבכי כל כך חזק, שהערפל הסמיך סביבך יסתיר את הנוף."
"אני אף פעם לא בוכה, אלא אם כן בגלל צרה גדולה."
"כמו למשל בחורים שנוסעים לקולג', הא?" קטע אותה לורי בצחוק רומז.
"אל תהיה טווס. רק נאנחתי קצת כדי להתחבר לבנות."
"בדיוק. תגידי, ג'ו, מה שלום סבא השבוע? די נחמד?"
"מאוד. למה, נכנסת לאיזו צרה ואתה רוצה לדעת איך הוא יגיב?" שאלה ג'ו בחדות משהו.
"נו, ג'ו, את חושבת שהייתי מביט בפני אמא שלך ואומר 'הכול בסדר', אילו לא היה בסדר?" ולורי עצר במקום, בארשת פגועה.
"לא, אני לא חושבת."
"אז אל תהיי חשדנית. אני רק צריך קצת כסף," אמר לורי, והמשיך ללכת, מפויס בזכות הטון הלבבי שלה.
"אתה מוציא הרבה מאוד, טדי."
"אלוהים יברך אותך, אני לא מוציא אותו, הוא מוציא את עצמו איכשהו, ונעלם לפני שאני שם לב."
"אתה כל כך נדיב וטוב לב, שאתה נותן לאנשים ללוות, ולא יכול לומר 'לא' לאף אחד. שמענו על הנשו ועל כל מה שעשית בשבילו. אילו תמיד היית מוציא כסף בדרך הזאת, אף אחד לא היה מאשים אותך," אמרה ג'ו בחום.
"הו, הוא עשה מזה עניין גדול מדי. לא היית רוצה שאתן לבחור הנהדר הזה לעבוד עד מוות רק בגלל שחסרה לו קצת עזרה, כשהוא שווה תריסר מאיתנו העצלנים, נכון?"
"כמובן שלא, אבל אני לא מבינה בשביל מה אתה צריך שבעה עשר וסטים, עניבות בלי סוף, וכובע חדש בכל פעם שאתה בא הביתה. חשבתי שעברת את תקופת הגנדרנות, אבל מדי פעם היא פורצת במקום חדש. עכשיו האופנה היא להיות מכוער, לגרום לראש שלך להיראות כמו מברשת קרצוף, ללבוש מעיל צר כמו כתונת משוגעים, כפפות כתומות ומגפיים מגושמים עם חרטום מרובע. אילו זה היה כיעור זול, לא הייתי אומרת דבר, אבל זה עולה כמו האופנה האחרת, ואני לא מפיקה מזה שום סיפוק."
לורי השליך את ראשו לאחור, וצחק כל כך מכל הלב על ההתקפה הזאת, שכובע הלבד נפל, וג'ו דרכה עליו. העלבון הזה רק נתן לו הזדמנות להרחיב את הדיבור על היתרונות של לבוש פשוט ומעשי, כשקיפל את הכובע המעונה ותחב אותו לכיסו.
"אל תטיפי יותר, תהיי נשמה טובה! יש לי מספיק מזה כל השבוע, ואני אוהב ליהנות כשאני בא הביתה. מחר אתלבש בלי להתחשב בהוצאות ואהיה לנחת לחבריי."
"אניח לך בשקט אם רק תיתן לשיער שלך לצמוח. אני לא אריסטוקרטית, אבל אני כן מתנגדת לכך שיראו אותי עם מישהו שנראה כמו מתאגרף צעיר," העירה ג'ו בחומרה.
"הסגנון הצנוע הזה מקדם את הלימודים, ובגלל זה אנחנו מאמצים אותו," השיב לורי, שבוודאי אי אפשר היה להאשים אותו ביהירות, כי הקריב מרצונו שיער מתולתל ויפה למען האופנה של זיפים באורך חצי סנטימטר.
"דרך אגב, ג'ו, אני חושב שפרקר הקטן ממש מתייאש בגלל איימי. הוא מדבר עליה כל הזמן, כותב שירה, ומשוטט חולמני בצורה חשודה ביותר. כדאי שיקטוף את התשוקה הקטנה שלו באבה, לא?" הוסיף לורי בטון של סוד, כמו אח גדול, אחרי דקה של שתיקה.
"כמובן שכדאי. אנחנו לא רוצים עוד חתונות במשפחה הזאת עוד שנים רבות. רחמנא ליצלן, על מה הילדים האלה חושבים?" וג'ו נראתה מזועזעת כאילו איימי ופרקר הקטן עוד לא הגיעו לגיל העשרה.
"אלה זמנים מהירים, ואני לא יודע לאן נגיע, גבירתי. את רק תינוקת, אבל את תהיי הבאה בתור, ג'ו, ואנחנו נישאר מקוננים," אמר לורי, והניד בראשו על הידרדרות הזמנים.
"אל תיבהל. אני לא מהסוג הנעים. אף אחד לא ירצה אותי, ואיזה מזל, כי תמיד צריכה להיות במשפחה בתולה זקנה אחת."
"את לא נותנת לאף אחד הזדמנות," אמר לורי, במבט מן הצד, ועם קצת יותר צבע מקודם בפניו השזופות. "את לא מראה את הצד הרך של האופי שלך, ואם בחור מציץ בו במקרה ולא יכול שלא להראות שהוא אוהב אותו, את מתייחסת אליו כמו שגברת גאמידג' התייחסה למחזר שלה, שופכת עליו מים קרים, ונעשית דוקרנית כל כך שאף אחד לא מעז לגעת בך או להביט בך."
"אני לא אוהבת דברים כאלה. אני עסוקה מדי בשביל שיטרידו אותי בשטויות, ואני חושבת שזה נורא לפרק משפחות ככה. עכשיו אל תגיד על זה יותר. החתונה של מג סובבה לכולנו את הראש, ואנחנו לא מדברים על שום דבר מלבד אוהבים וכל מיני שטויות כאלה. אני לא רוצה לכעוס, אז בוא נחליף נושא." וג'ו נראתה מוכנה לגמרי לשפוך מים קרים לנוכח ההתגרות הקלה ביותר.
יהיו רגשותיו אשר יהיו, לורי מצא להם פורקן בשריקה ארוכה ונמוכה, ובנבואה המפחידה, כשנפרדו ליד השער, "זכרי את דבריי, ג'ו, את תהיי הבאה בתור."