למחרת, ב-22 במאי, החברים התחילו לסדר את הבית החדש שלהם. הם כל כך רצו כבר לעזוב את המערה הקטנה והישנה שלהם, "הארובות", ולעבור למקום הגדול והבריא הזה, שנמצא בתוך סלע חזק ומוגן מהגשם ומהים. סיירוס המהנדס החליט שהם לא ינטשו את המערה הישנה לגמרי, אלא יהפכו אותה לסדנת עבודה.
הדבר הראשון שסיירוס היה צריך לעשות הוא למצוא איפה בדיוק נמצאת החזית של "בית הגרניט" מבחוץ. הוא הלך לחוף הים. הוא ידע שאתמול, כשהם חפרו את החור מבפנים, הפטיש נפל להם החוצה. אם הוא ימצא את הפטיש על החול, הוא ידע בדיוק איפה נמצא החור למעלה. הפטיש נמצא בקלות, וממש מעליו הם ראו את החור הקטן בקיר הסלע הגבוה. יוני סלע כבר עפו פנימה והחוצה מהחור; הן בטח חשבו שבית הגרניט התגלה במיוחד בשבילן!
המהנדס רצה לחלק את הצד הימני של המערה לכמה חדרים, עם מסדרון כניסה, ולהאיר את הכל בעזרת חמישה חלונות ודלת גדולה. פנקרופט המלח מאוד אהב את הרעיון של חמישה חלונות, אבל הוא לא הבין למה צריך דלת. הרי היה להם את המעבר הסודי דרך האגם, שדרכו קל מאוד להיכנס!
"חבר שלי," הסביר סיירוס, "אם לנו קל להיכנס מהמעבר ההוא, זה אומר שגם לאחרים קל. אני מתכנן לחסום את המעבר מהאגם לגמרי, להחביא אותו, ואולי אפילו להעלות את גובה המים באגם כדי שלא יראו אותו בכלל."
"אז איך ניכנס פנימה?" שאל המלח.
"בעזרת סולם חיצוני," ענה סיירוס, "סולם חבלים. ברגע שנמשוך אותו למעלה אלינו, אף אחד לא יוכל להגיע לבית שלנו."
"אבל למה צריך כל כך הרבה הגנות?" שאל פנקרופט. "עדיין לא ראינו שום חיות מסוכנות, ואני לא מאמין שיש אנשים אחרים על האי הזה."
"אתה בטוח בזה?" שאל המהנדס במבט רציני.
"נצטרך לחקור את כל האי כדי להיות בטוחים," הודה פנקרופט.
"בדיוק," אמר סיירוס. "גם אם אין אויבים בתוך האי, הם יכולים להגיע מהים בסירה. אנחנו חייבים להיות מוכנים לכל דבר."
סיירוס דיבר בחוכמה, ופנקרופט ישר התחיל לעבוד. החזית של בית הגרניט הייתה אמורה לקבל חמישה חלונות ודלת, ועוד חלון אחד גדול ומיוחד שיכניס המון אור למערה הענקית, שתהיה החדר המרכזי שלהם. החזית הזו הייתה בגובה של שמונה קומות מעל האדמה, ופנתה לכיוון מזרח – אז בכל בוקר השמש הראשונה הייתה אומרת להם "בוקר טוב". המקום גם היה מוגן מהרוחות החזקות של האי.
כדי לפתוח את החלונות והדלת בסלע הקשה, סיירוס השתמש שוב בחומר הנפץ שלו. בעזרת כמה פיצוצים קטנים ומחושבים, הסלע נפתח בדיוק במקומות הנכונים. אחר כך, עם פטישים ומעדרים, הם החליקו את הקצוות של החלונות. תוך כמה ימים, בית הגרניט היה מלא באור שמש נעים שהגיע עד לפינות הכי חבויות.
לפי התוכנית של סיירוס, המקום חולק כך:
מצד ימין: כניסה עם דלת שתתחבר לסולם.
אחר כך: מטבח גדול.
לידו: חדר אוכל רחב.
חדר שינה גדול.
ולבסוף: "חדר אורחים" שפנקרופט ביקש במיוחד.
היה להם גם מסדרון ארוך ומחסן שבו שמרו את כל הכלים והאוכל שהם מצאו באי. המקום היה כל כך גדול שהם יכלו לסדר הכל בצורה מושלמת. היה להם אפילו "עלית גג" – מערה קטנה נוספת שהייתה מעל המערה הגדולה.
כדי לבנות את הקירות בין החדרים, הם הכינו אלפי לבנים. עד עכשיו, בכל פעם שהם רצו להיכנס לבית, הם היו צריכים לעשות סיבוב ארוך מסביב לנהר, לטפס על הגבעה ולרדת במנהרה החשוכה. זה היה מאוד מעייף ובזבז המון זמן. לכן, סיירוס החליט להכין מיד את סולם החבלים.
פנקרופט המלח הכין את הסולם במו ידיו המיומנות. הוא קלע חבלים חזקים מאוד מסיבים של צמחים, והכין את השלבים מעץ אדום וחזק. הם גם בנו מנוף קטן ליד הדלת כדי להעלות לבנים וחומרים בקלות למעלה.
העבודה התקדמה מהר מאוד. סיירוס המהנדס עבד יחד עם כולם עם פטיש וכף בנאים, והראה דוגמה אישית לכולם. הם עבדו בשמחה, ופנקרופט תמיד סיפר בדיחות. הוא האמין שסיירוס יכול לעשות הכל: להכין נעליים, בגדים, להפוך צמחי בר לאוכל, ואפילו חלם שיום אחד יהיו על האי רכבות! המהנדס רק חייך למשמע החלומות של פנקרופט. הוא ידע שהם לבד על האי, רחוקים מכל מקום אחר, והם יכולים לסמוך רק על עצמם.
גם הרברט הצעיר עבד קשה מאוד. הוא היה חכם וזריז, וסיירוס אהב אותו מאוד. נב תמיד היה שם לעזור במסירות, וגדעון העיתונאי הפתיע את פנקרופט כשהראה שהוא יודע לעבוד עם הידיים לא פחות טוב ממה שהוא יודע לכתוב.
ב-28 במאי הסולם היה מוכן. היו בו מאה שלבים! כדי שיהיה קל יותר לטפס, סיירוס חילק את הסולם לשני חלקים עם מרפסת קטנה באמצע הדרך על קיר הסלע. עכשיו הטיפוס היה הרבה יותר נוח.
החברים התרגלו מהר לסולם. פנקרופט, שהיה רגיל לטפס על תרנים של ספינות, נתן לכולם שיעורים. אבל הבעיה הייתה טופ הכלב. לכלב עם ארבע רגליים קשה מאוד לטפס על סולם חבלים. אבל פנקרופט היה מורה כל כך עקשן, שבסוף טופ למד לטפס כמו כלב בקרקס! פנקרופט היה כל כך גאה בתלמיד שלו, שלפעמים הוא פשוט העלה את טופ על הגב שלו וטיפס למעלה כדי לפנק אותו.
תוך כדי הבנייה, הם לא שכחו לחפש אוכל. בכל יום, גדעון והרברט יצאו לצוד ביער. הם מצאו שם המון חיות, וגם עשבי תיבול מיוחדים. הרברט אסף בזיליקום, רוזמרין וצמחים נוספים.
"בשביל מה כל העשבים האלה?" שאל פנקרופט.
"בשביל תרופות," ענה הרברט, "כדי שנוכל לטפל בעצמנו אם נהיה חולים."
"למה שנהיה חולים אם אין פה רופאים?" שאל פנקרופט ברצינות, וכולם צחקו.
ביער הם מצאו מקום מלא בחורים באדמה. "אלו המחילות של הארנבונים!" צעק הרברט. פתאום, מאות ארנבונים קטנים התחילו לרוץ לכל עבר כל כך מהר שאפילו טופ לא הצליח לתפוס אותם. בסוף, בעזרת הרבה סבלנות, הם הצליחו לתפוס ארבעה ארנבונים והביאו אותם הביתה לארוחת ערב טעימה.
ב-31 במאי הקירות הפנימיים היו גמורים. בחדר הראשון, שהיה המטבח, הם בנו אפילו אח לחימום ובישול. הם עשו חור קטן מעל החלון כדי שהעשן ייצא החוצה. סיירוס גם חסם את המעבר הישן מהאגם עם אבנים ודבק חזק, והחביא הכל עם דשא ושיחים כך שזה נראה כמו סלע טבעי. הוא גם העביר תעלה קטנה של מים טריים מהמפל ישר לתוך הבית, כך שתמיד היו להם מים נקיים לשתות ולשטוף ידיים.
גדעון העיתונאי קישט את החלונות עם צמחים מטפסים ודשא ארוך, כך שזה נראה יפה מאוד מבחוץ. הדיירים של הבית החזק והבטוח הזה היו מאושרים. מהחלונות שלהם הם יכלו לראות את כל חוף הים והמפרץ היפה.
החברים היו מרוצים מאוד, ופנקרופט לא הפסיק להשוויץ ב"דירה המפוארת שלו בקומה החמישית"!