היה פעם נסיך שרצה להתחתן עם נסיכה, אבל היא הייתה צריכה להיות נסיכה אמיתית. הוא נסע בכל העולם בתקווה למצוא גבירה כזאת, אבל תמיד היה משהו לא בסדר. נסיכות מצא בשפע, אבל אם היו נסיכות אמיתיות, את זה לא יכול היה להחליט, כי פעם דבר אחד ופעם דבר אחר נראה לו לא לגמרי כשורה אצל הגבירות. לבסוף חזר לארמונו מדוכדך מאוד, כי רצה כל כך שתהיה לו נסיכה אמיתית לאישה.
ערב אחד פרצה סערה איומה. רעמים רעמו וברקים הבריקו, והגשם ניתך מן השמיים בזרמים, ונוסף על כך היה חושך כמו בזפת. פתאום נשמעה דפיקה חזקה בדלת, והמלך הזקן, אביו של הנסיך, יצא בעצמו לפתוח.
בחוץ, מול הדלת, עמדה נסיכה. הגשם והרוח עשו בה שמות: המים נטפו משערה, ובגדיה נדבקו לגופה. היא אמרה שהיא נסיכה אמיתית.
"אה! את זה נראה מהר מאוד!" חשבה המלכה האם הזקנה. אבל לא אמרה מילה על מה שהתכוונה לעשות. היא נכנסה בשקט לחדר השינה, הסירה את כל המצעים מהמיטה, ושמה שלוש עדשים קטנות על דפנות המיטה. אחר כך הניחה עשרים מזרנים זה על גבי זה מעל שלוש העדשים, ועל המזרנים שמה עוד עשרים כסתות נוצות.
על המיטה הזאת הייתה הנסיכה אמורה לבלות את הלילה.
למחרת בבוקר שאלו אותה איך ישנה. "הו, רע מאוד!" ענתה. "כמעט לא עצמתי עין כל הלילה. אני לא יודעת מה היה במיטה שלי, אבל שכבתי על משהו קשה, ועכשיו כל הגוף שלי כחול ושחור מחבורות. זה הכאיב לי כל כך!"
עכשיו היה ברור שהגבירה היא נסיכה אמיתית, שהרי הרגישה את שלוש העדשים הקטנות מבעד לעשרים המזרנים ולעשרים כסתות הנוצות. רק נסיכה אמיתית יכולה להיות רגישה כל כך.
הנסיך לקח אותה לאישה, כי עכשיו היה משוכנע שמצא נסיכה אמיתית. ואת שלוש העדשים שמו באוסף הנפלאות של הארמון, ושם אפשר לראות אותן עד היום, אם רק לא אבדו.
נכון שזו הייתה גבירה עדינה באמת?